על קיר משרדה של רס"ן א' תלויה תמונה שלה מהימים הראשונים של המלחמה. היא צולמה בתוך החמ"ל השרוף של מוצב נחל עוז, עוד בטרם נכנסו אליו אנשי היחידה לאיסוף חללים. במדים טקטיים, וסט לחימה וקסדה עמדה א' מול עמדות התצפית המפויחות – והצדיעה. "אני פותחת את הבוקר מול התמונה הזאת ומסיימת מולה את היום", היא מספרת.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
א' מכירה את המקום הזה היטב עוד מימיה כסגנית מפקד פלוגת האיסוף הקרבי בחטיבה הצפונית ומשנות שירותה בגבול עזה, מתצפיתנית ועד מ"פ. אבל כשפקדה באותו יום את החמ"ל שהפך לגיהינום כבר הייתה בכובע אחר – הקצינה-הלוחמת הראשונה ביהל"ם, היחידה ההנדסית למשימות מיוחדות.
עוד כתבות למנויים:
לוחמי יהל"ם היו מהראשונים שהגיעו ב-7 באוקטובר לקיבוצים שהופקרו. הם לחמו בגבורה במשך שעות וחילצו תושבים בבארי, בכפר עזה, בעלומים וביישובים נוספים. כמו ברוב המקרים, זה היה מעט מדי ומאוחר מדי.
חניכי ההכשרות של יהל"ם הצטרפו אל לוחמי פלגת הס"פ (סילוק פצצות) לשלב הבא של הפעילות: מעבר מבית לבית, מרכב לרכב, מגופה לגופה, כדי לנטרל מטענים ולאסוף את כל הנשק, התחמושת וחומרי החבלה. רס"ן א', אז סגנית מפקד בית הספר להכשרות של יהל"ם, הייתה שם איתם. היא חזתה בזוועות והריחה את ריחות המוות והבעירה. 16 תצפיתניות נרצחו באותה שבת בבסיס נחל עוז. חמש עדיין חטופות בעזה. "יש הרבה קצינות בגדוד 414 (גדוד האיסוף הקרבי של אוגדת עזה – י"ק) שהיו חיילות שלי בעבר ולחמו בגבורה ביום הזה, ואני מכירה מצוין את עולם האיסוף, לכן היה לי חשוב לעבור בימים הראשונים בכל החמ"לים בגזרה ולחזק את התצפיתניות", היא מספרת בראיון ראשון. "היה לי חשוב מאוד גם להגיע לחמ"ל בנחל עוז ולהצדיע לבנות שאינן. אמרתי ללוחמים שזיכו את החמ"ל: 'תנו לי את השתי דקות האלה'. הצדעתי וחלקתי להן כבוד אחרון".
תארי את התחושות. "זה היה כמו אגרוף בבטן, אבל למול החורבן יש גם תחושה מסוימת של נחמה: בכל זאת הלוחמים שלנו הצליחו להציל חיים ולהרוג לא מעט מחבלים. ובמקרה שלי קיים גם החיבור הרגשי לעוטף. אני מכירה משפחות רבות מהתקופה שבה שירתי בגזרה. בכפר עזה נכנסנו לזכות בית של חברה שהייתה איתי בצבא, ועל דלת הממ"ד אני רואה כמה תמונות שלנו ביחד. היא עצמה לא הייתה בבית באותו בוקר, אבל ההורים והאחים שלה היו בתוך התופת וניצלו. בסוף אתה חייב להיות בסוג של ניתוק כדי שתוכל לבצע את העבודה שלך".
השבוע של יום הזיכרון ויום העצמאות היה עמוס במיוחד עבורה. בשבת עוד הייתה ברפיח עם מפקד היחידה ועם הלוחמים. בערב יום הזיכרון נערך ביחידה אירוע "שרים לזכרם" עם משפחותיהם של 11 לוחמי וקציני יהל"ם שנפלו עד אז במלחמת חרבות ברזל, ושל שאר החללים משנים עברו. "ביום הזיכרון עצמו, בזמן הצפירה, פקדתי את קברו של סרן דניס קרוחמלוב וקסלר ז"ל, קצין מילואים שלנו שנפל במרכז הרצועה ב-8 בינואר. איבדתי חברים טובים בלחימה וזה מלווה אותי כל הזמן. אין יום שאני לא חושבת עליהם, כמו שאין יום שאני לא חושבת על החטופים", אומרת א'.
מבית העלמין הצבאי בקיבוץ שובל המשיכה לסבב בתי חולים כדי לבקר את לוחמי היחידה שנפצעו בתחילת אותו שבוע בקרבות ברפיח. "היה מדהים לראות את החוסן שלהם ושל המשפחות שלהם. שתי השאלות הראשונות שהם שאלו אותי זה מתי הם יוכלו לחזור ללחימה, ומה שלום החברים שלהם שנמצאים עכשיו בעזה".
את תפקידה ביהל"ם החלה א' כסגנית מפקד בית הספר, העוסק בהכשרת הלוחמים במסלול שנמשך כשנה וחודשיים. לצד הנושאים המקצועיים היעודיים, המסלול כולל גם אימוני חי"ר ולוחמה בטרור ברמה הגבוהה ביותר. לאחר מספר חודשים מונתה לקצינת הבטיחות של היחידה, ובמקביל מילאה את מקומו של מפקד פלגה ס'-1 – הכוללת את סיירת יעל (יחידת הסיור ההנדסי) ואת סמו"ר וצורים (העוסקות בטיפול ובלחימה במנהרות). זו אחת משתי הפלגות המרכזיות של יהל"ם לצד פלגה ס'-2, שמתמחה בתחום הס"פ.
2 צפייה בגלריה
yk13943315
yk13943315
בין שרידי החמ"ל במוצב נחל עוז. "היה לי חשוב להצדיע לבנות שאינן"
לפני מספר שבועות סיימו הלוחמות הראשונות ביהל"ם את הכשרתן. אבל כשפנה אליה מפקד היחידה, קצין בדרגת אלוף משנה, עוד לא היו בה נשים בתפקידי שטח מבצעיים, ודאי לא בעמדות פיקודיות. "הופתעתי מאוד מההצעה לעבור ליהל"ם", אומרת א', "כבר תיכננתי להשתחרר מהצבא, וזו הייתה זכות ענקית בשבילי להיכנס לתפקיד פיקודי ביחידה מיוחדת. לקפוץ למים העמוקים וללמוד מקצוע חדש. החלטתי להישאר".
סגנית מפקדת בית הספר של יהל"ם לא צריכה להיות מישהו שגדלה ביחידה, או לפחות בחיל ההנדסה, ומכירה את כל רזי המקצוע? "התפקיד העיקרי של הסגנית בבית הספר הוא להוציא לפועל את ההכשרות. בסוף מחפשים קצין בעל יכולות ניהוליות וארגוניות וניסיון בתחום הפיקוד והמטה, כזה שיכול להוביל חיילים ומפקדים, ואת כל זה יש לי. אבל כן, נדרשת גם יכולת למידה גבוהה. כשנכנסתי לתפקיד עשיתי הסמכה בתחום החבלה והתלוויתי אל ראשי התחומים השונים שפתחו בפניי את עולם התוכן. היום אני בקיאה מאוד בתחומי העיסוק של היחידה, אבל אני לא מחליפה את הלוחם או הקצין המקצועי בקצה. חששתי בהתחלה איך יאכלו אותי כאן, אבל אני יכולה להגיד שלא נתנו לי להרגיש חריגה בנוף אפילו לרגע. נכנסתי לתפקיד בצורה חלקה".
בבוקר 7 באוקטובר הייתה א' בבית. "קפצתי ליחידה, התחלנו לכנוס את הכוחות, ובשעות הראשונות עסקתי בהכנה ובשילוח של פלוגות ההכשרה למשימות ברחבי העוטף. אני כבר רגילה להגיב מהר לאירועים. כששירתי בעוטף, הייתי מזהה את השריקה של הירי עוד לפני הצבע האדום".
בשעות שלאחר מכן קיבלה א' אחריות על אבטחת הבסיס הסמוך לאשקלון מחשש שהמחבלים יגיעו גם אליו. באותו יום נהרג קצין מהיחידה, סרן איתי כהן ז"ל, בקרב עם מחבלים בעלומים, ולוחמים רבים נפצעו.
עם פרוץ המלחמה קיבל מפקד בית הספר של יהל"ם תפקיד מבצעי, ורס"ן א' מילאה את מקומו. "בשבועות הראשונים ביצענו זיכוי במרחב העוטף ואני הצטרפתי לכוחות, ובמקביל הובלתי את ההכשרות, מתוך הבנה שזה הכוח הבא שיצטרף ללחימה. כשהחל התמרון הקרקעי בעזה התחלתי להיכנס לעזה כקמב"צית של פעילויות. היה לי חשוב להיות חלק מהלחימה ולהשתלב בפעילות המבצעית של היחידה".
היא העמיקה את מעורבותה בפעילות המבצעית עם מינויה לקצינת הבטיחות של היחידה ולממלאת מקום הסגן בפלגה ס'-1, תפקיד המקביל לסמג"ד ביחידה לוחמת. הפלגה הזאת היא הסמכות העליונה בצה"ל בכל הנוגע לטיפול במנהרות – מעזה ועד גבול לבנון. "אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם מספר יחידות, כולל יחידות מיוחדות, אבל הלוחמים שלנו נמצאים בחוד של המשימה הזאת, ואם צריך – גם מנהלים לחימה פנים אל פנים", מסבירה א'. "המ"פ מוביל את המשימה, ואני נמצאת איתו בשטח כדי לטפל באופרציה הרחבה יותר ולתת את המעטפת. למשל, להכניס משאיות עם חומר נפץ המשמש להשמדת מנהרות ולפקד על שאר הכלים שנותנים מענה למשימה.
2 צפייה בגלריה
yk13943744
yk13943744
פיצוץ מנהרה בעזה. "אנחנו נמצאים בחוד של המשימה הזאת"
(צילום: דובר צה"ל)
"מבצע ההשמדה הכי ממושך שהשתתפתי בו נמשך שבועיים. הייתנו תחת פיקודו של מח"ט 401, אל"ם בני אהרון. הקמתי חמ"ל בתוך עזה שבו ריכזתי את התיאום עם כל הכוחות מסביב, גיבוש תמונת מצב, העברת דרישות כלפי מעלה ופקודות כלפי מטה וכו'. שימשתי בעצם כקצינת המבצעים של הפעילות".
ועדיין, יש תחושה שהמנהרות שצה"ל השמיד הן רק טיפה בים ושצריך צבא שלם של לוחמי יהל"ם כדי להתמודד עם מה שחמאס חפר לנו מתחת לאף. "מה שמתפרסם זו באמת טיפה בים. רוב הפעילות של יהל"ם בתחום התת-קרקע לא יוצאת החוצה, אבל יש לה השפעה גדולה מאוד על יכולת הלחימה של חמאס. אתה לוקח טווח לחימה עיקרי של הארגון, שהוא עבד עליו שנים רבות, ומוציא אותו מכלל פעולה. בין אם זה המנהרות הטקטיות, שהקצה שלהן זה הפיר שממנו יוצא המחבל כדי לפגוע בכוחות, ובין אם אם המנהרות האסטרטגיות, שמשרתות את מערך הפיקוד והשליטה של חמאס".
ואני מניח שבהן גם מוחזקים חטופים. "נכון".
האם קיים תרחיש שכוח שלכם ייכנס למנהרה וימצא שם חטופים? "קודם כל, חשוב להדגיש שהחטופים הם בראש מעיינינו. וכן, התרחיש הזה קיים, חד-משמעית, והיחידה עושה הרבה פעילויות בנידון".
מצאתם בתוך מנהרות סימנים לכך שחטופים הוחזקו בהן? "לא על הכל אני יכולה לדבר. אני יכולה רק להגיד שהיחידה לקחה חלק משמעותי גם בנושא החטופים".
מה עוד אתם מוצאים במנהרות? "אמל"ח של מחבלים בשפע – מנשק קל דרך מטענים מתקדמים ועד טילים ורקטות שמוכנים לשיגור. אצלנו ביחידה נמצא המכון הלאומי לפירוק תחמושת, שמתמחה בכל אמצעי הלחימה שמגיעים לכאן ועוסק גם בפירוק וגם בלמידה. אנשי המכון התחילו כלוחמים וקצינים ביהל"ם ויש להם ידע עצום". למכון הובאו גם שרידי הטילים ששיגרה איראן לעבר ישראל בלילה שבין 13 ל-14 באפריל.
אתם מתעסקים גם בהריסת בתים? "חיל ההנדסה כולל בתוכו את כל יכולות החבלה, וכשיש השמדה מורכבת יותר, גם יהל"ם נכנסת לתמונה. אנחנו עושים את זה כל הזמן".
אני מבין את הצורך בהריסת בתים שמשמשים את חמאס ועדיין, מדובר בבתים שגרו בהם משפחות עם ילדים. איך התחושה כשמפוצצים בית? "אתה מחזיר אותי שוב ל-7 באוקטובר, כשראינו נחילים של תושבים עזתים שהגיעו לעוטף בעקבות אנשי הנוח'בה כדי לרצוח, לאנוס ולבזוז. מעטים הבתים בעזה שלא מצאנו בהם משהו שמתקשר באופן ישיר לפעילות טרור. אתה מאתר אמצעי לחימה בתוך חדרי ילדים, בתוך חדרי שינה, בגני ילדים, בבתי ספר, באוניברסיטאות, בבתי חולים. רוב הבתים שהרסנו הם כאלה שחמאס הפך למתחמי טרור ולחימה. אנחנו לא הורסים בתים סתם בשביל הכיף".
לצד הפעולות היזומות, מסבירה א', לכל כוח חי"ר או טנקים שנלחם ברצועה מסופח כוח של יהל"ם כדי לטפל במטענים ולתת מענה לאירועים הנדסיים מורכבים.
לוחמי וקציני יהל"ם נחשפו למראות קשים מאוד, גם בעוטף וגם בעזה. איך מתמודדים עם זה? "יש אצלנו ביחידה מודעות מאוד גדולה לסוגיית החוסן. בימים הראשונים זה היה בעיקר ברמת המפקדים שהסתכלו בסוף כל יום לחיילים בעיניים כדי לוודא שהם מתפקדים. בהמשך, בהפוגות מהלחימה בעזה, כל מסגרת עברה סדנה של עיבוד עם קב"נים. זה דור שהתבגר מהר מאוד. הם הפכו תוך כמה שבועות מילדים לאנשים מבוגרים. אמרתי ללוחמים הצעירים: 'רואים לכם בעיניים איך התבגרתם'".
גם את נחשפת לזוועות. "כרגע אני שמה את זה בצד. כשתיגמר הלחימה אמצא זמן לטפל גם בעצמי. אבל אני מאוד מעודדת את כל מי שזקוק לזה, ללכת לטיפול".
בשבוע שעבר הצטרפתי אליה לפעילות של השמדת מנהרה בפאתי ג'באליה, בגזרת צוות הקרב החטיבתי של 460 (חטיבת ההכשרות של חיל השריון). זה היה שיאו של מבצע שנמשך שבוע, ובמהלכו איתרה פלוגת מילואים של יהל"ם מנהרת לחימה של חמאס, חקרה אותה ומיפתה את התוואי שלה לקראת השמדתה.
כשהגענו, הכוח בפיקוד של רס"ן (מיל') ר' בדיוק הכניס לתוך המנהרה את חומרי הנפץ. סמוך לצוות של יהל"ם, ליד נגמ"ש נמרה (נמ"ר הנדסי), עמדו שני לוחמים מקורס המפקדים של חיל ההנדסה הצבאית והצטלמו עם כרזה לזכרו של של חבר ילדותם מכוכב יאיר. "גיא בזק ז"ל, 2004-2023". גיא, לוחם בגדוד 51 של גולני, נפל בקרב על קיבוץ כיסופים ב-7 באוקטובר. "היינו חברים מגיל שלוש", סיפר מתן, מפקד בקורס. "אנחנו מנציחים את גיא בכל הזדמנות".
לוחמי יהל"ם סיימו להכין את המנהרה לפיצוץ. מרגע זה, מדובר בחבית של אבק שריפה, ולא כמטפורה. עלינו על הכלים ותפסנו מרחק בטוח בתוך מגנן מוקף בסוללות עפר. אחד הלוחמים הרים רחפן באוויר. חלפה עוד כחצי שעה לוודא שלא נותר אף חייל בתוך רדיוס הבטיחות. הלוחמים שבמגנן ניסו לתפוס מקום טוב ביציע, על סוללת העפר. כמה מאות מטרים מאיתנו היתמר עשן שחור מבית שעולה באש. "יש לנו פה ל"ג בעומר ותכף יהיה גם יום העצמאות", אמר אחד החיילים.
החלה הספירה לאחור: 10, 9, 8... החוליה הקדמית, שתפעיל את המטענים, כבר מוכנה. 5, 4, 3, 2, 1. הבזק האיר את החשיכה לשבריר שנייה, ושלוש שניות אחריו נשמע הפיצוץ. כמו ברק ורעם. ארבע תימרות עשן עלו מהאדמה. המ"פ מיהל"ם ומפקד גדוד השריון שנלחם כרגע בגזרה, סא"ל עידן, בדקו את התוצאות בעזרת הרחפן. המנהרה הושמדה, גם הבית שעברה מתחתיו.
כמה שעות אחר כך נהרג לוחם מילואים ביחידה, רס"ר (מיל') גדעון חי דירוא ז"ל מתל-אביב. מספר הנופלים של יהל"ם עלה ל-12.
א', בת 28, גדלה ביישוב אדם (גבע בנימין) למשפחה של שבעה ילדים ומתגוררת כיום בתל-אביב. "אציין בכוכבית שיש לי שני אחים שהם לוחמי מילואים ביהל"ם. עם כל אחד מהם יצא לי להיות בפעילות בעזה".
וההורים ידעו שאתם יחד בתוך הרצועה? "הם ידעו בדיעבד. קיבלו אחר כך את הסלפי ואז הבינו".
כמו המסלול הצבאי שלה, גם סיפור חייה אינו שגרתי. בניגוד לתדמית של מי שגדלה בהתנחלות למשפחה ברוכת ילדים, היא לא דתייה או דתל"שית. "אנחנו יהודים-משיחיים שמאמינים בתנ"ך ובברית החדשה, בלי תוספות ובלי פרשנויות. זה אומר שאני מקיימת רק את המצוות ומציינת רק את החגים שמוזכרים בתנ"ך. אמא שלי גדלה במשפחה של משיחיים ועלתה לארץ מגרמניה. אבא שלי גדל בחינוך חרדי ונחשף ליהודים המשיחיים בגיל 16. סבתא שלי מצד אבא בכלל הגיעה ממשפחה של קיבוצניקים שהקימו את המדינה. ככה שאני הכל מהכל".
איך היחס כלפיכם ביישוב כיהודים משיחיים? "בסדר גמור. וזה גם לא משהו שכתוב לי על המצח. ובכלל, אני לא אוהבת הגדרות. אני מאמינה שמי שאנחנו זה המעשים והכוונות שלנו".
ב-2013 התגייסה לחיל האיסוף הקרבי, שמו הקודם של חיל הגנת הגבולות. היא סיימה קורס תצפיתניות ושובצה במוצב קציעות שבגבול מצרים, שהיה שייך אז לחטיבה הדרומית של אוגדת עזה. אחרי מבצע צוק איתן יצאה לקורס פיקוד ומיד אחריו, במסלול ישיר, לקורס קצינים. בתום הקורס הגיעה לבית הספר להגנת הגבולות בבסיס סיירים שבדרך לאילת. "הייתי תשעה חודשים מפקדת צוות והכשרתי שלושה מחזורים של תצפיתניות. חזרתי לאוגדת עזה והייתי מפקדת חמ"ל יפתח, ליד מחנה זיקים. המשכתי לתפקיד סמ"פ איסוף קרבי של חטיבה צפונית, שאחראית בין היתר על חמ"ל נחל עוז, ואז יצאתי לשנתיים במלט"ק, המכללה לפיקוד טקטי. שם נחשפתי בפעם הראשונה לצבא הגדול". אחד הקצינים שלמדו איתה במלט"ק היה רס"ן אריאל בן-משה ז"ל מסיירת מטכ"ל, שנפל בקרב עם מחבלים בקיבוץ רעים ב-7 באוקטובר. "אריאל היה חבר טוב וקצין משכמו ומעלה. אמרו עליו שעוד יהיה רמטכ"ל", מספרת א'.
לאחר סיום המלט"ק, שבו עשתה גם תואר ראשון, חזרה לסיירים כמפקדת פלוגה. "הכשרתי שני מחזורים של תצפיתניות, ובתום התפקיד נבחרתי להיות מ"פ האיסוף הקרבי בחטיבה הדרומית של אוגדת עזה. מעבר להיותי מפקדת, הייתי גם קצינה במטה המצומצם של החטיבה, לצד המח"ט, הסמח"ט, קצין האג"ם והקמ"ן. סיימתי את התפקיד לפני כמעט שלוש שנים, זמן קצר אחרי מבצע שומר החומות".
כשאת שומעת את הטענות על כך שהתצפיתניות התריעו במשך חודשים על פעילות חריגה של חמאס ואיש לא הקשיב להן, מה את חושבת על זה? "אני יכולה להגיד לך שבתפקיד שלי הרגשתי מאוד מוערכת והקשיבו להמלצות המקצועיות שלי. גם בהכשרה וגם בתפקידים שלי בשטח חינכתי את הבנות להבין שהן בעלות המקצוע. הן בעלות הידע, והן מכירות את הגזרה שלהן יותר טוב מכולם. בסופו של דבר, כל אירוע מתחיל ונגמר בזיהוי של תצפיתנית. מה שבעיקר התחדד אצלי אחרי 7 באוקטובר זו הגבורה העילאית והבלתי נתפסת של הבנות האלה. שומעים את זה גם בהקלטות הקשר שפורסמו. אתה רואה את החמ"ל השרוף ויודע שהן נשארו עד הדקה האחרונה כדי לבצע את משימתן – ושילמו בחייהן".
בתום תפקידה כמ"פ חשבה להשתחרר מצה"ל, אבל בסוף החליטה להישאר לתפקיד נוסף. "דיגדג לי להכיר את הקומה היותר אסטרטגית, ואיכשהו מצאתי את עצמי בתפקיד ראש מדור אופרטיבי בחטיבת הספקטרום וההגנה בסייבר. זה היה תפקיד שונה מאוד מכל מה שעשיתי עד אז. לקפוץ למים לעולם תוכן שונה לחלוטין. מתפקיד שטח עם מדי ב' לעבור לתפקיד מטכ"לי-תכנוני בבור. ממקום שבו פיקדתי על 150 חיילות פתאום אני מפקדת על חייל או שניים. זו הייתה באמת כאפה".
אני חוזר על אותה שאלה ששאלתי לגבי יהל"ם: זה לא תפקיד שדורש ידע מקצועי בתחום הסייבר? "בתור רמ"ד אופרטיבי הייתי צריכה להיות בקיאה בתוכניות המבצעיות של צה"ל כדי להתאים להן את התוכניות של חטיבת ההגנה. לכן הם חיפשו דווקא מישהי שמחוברת לשטח. כמובן שהייתי צריכה להכיר את עולם הסייבר וזה דרש ממני ללמוד. בשנה הזאת עברתי למרכז וחזרתי לשחק כדורעף, ספורט שאני מאוד אוהבת. כנערה שיחקתי בליגה של קבוצות ירושלים, וזה נשאר תחביב קבוע שאני מביאה איתי לכל תפקיד בצבא. מד"ס מפקדים הופך מהר מאוד להיות משחק כדורעף.
"בקיצור, הייתה לי שם שנה מאוד משמעותית ומרתקת, אבל בסופה הבנתי שאני פחות מתחברת לעולם הזה. הגעתי לצומת דרכים והחלטתי שוב שאני משתחררת. כבר נרשמתי לתואר שני בדיפלומטיה באוניברסיטת תל-אביב. ואז, חודש לפני השחרור, קיבלתי הצעה להתמודד על תפקיד סגנית מפקד בית הספר של יהל"ם".
בקיץ תסיים רס"ן א' את שירותה ביהל"ם וכבר סוכם שבתפקידה הבא היא תהיה קצינת האג"ם של היחידה הרב-ממדית (רפאים). "היה חשוב לי להמשיך ולהשפיע ולשמחתי נפתחה פה עוד דלת. מבחינתי זו פריצת דרך נוספת, כי עוד לא הייתה קצינת אג"ם בחטיבה מתמרנת סדירה. אני הראשונה. וזה להיות יד ימינו של מפקד היחידה הבא, אל"ם טל אשור, שכבר היה המח"ט שלי כמפקדת פלוגת התצפיות בחטיבה דרומית. אבל כרגע אני עסוקה במאה אחוז בתפקיד הנוכחי שלי".
מתי זה כבר לא יהיה אישיו לראיין לוחמות ומפקדות קרביות על תקן "האישה הראשונה ש..."? "אני מאוד מקווה שזו לא הסיבה היחידה שעושים את הכתבה הזאת".
פורסם לראשונה: 00:00, 31.05.24