בבת אחת התמלאו רחובות הערים הגדולות באיראן בשורות צפופות של גברים מקוננים. אלה הלכו שלובי זרועות, הבעת פניהם חמורה, ונשאו תפילות לשלומם של נוסעי המסוק שהתרסק בדרכו חזרה מהגבול עם אזרבייג'ן. תמונותיהם של ארבעת הבכירים האיראנים - הנשיא ראיסי, שר החוץ עבדוללהיאן, מושל מזרח אזרבייג'ן מהצד האיראני והאימאם של טבריז - הוקרנו על מסכי ענק. לפי השמועה, משטרת איראן בחרה את הגברים המתייפחים אחד-אחד, ומנעה בכוח כניסת נשים לתהלוכות האבל, מחשש להתפרצות של מפגני שמחה.
אין ויכוח, ראיסי היה אדם שנוא בתוך איראן. הדור הישן תיעב אותו ונזהר ממנו בעקבות רצח ההמונים במלחמת איראן-עיראק, והסלקציה שערכו כוחותיו בין שורות האסירים: מי שהביע נאמנות למשטר האלים קיבל את חייו במתנה, לפחות זמנית. מי שלא היה מוכן להתחייב, או השמיע הצהרה מגומגמת, נשלח לעמוד מול כיתת יורים בחצר בית הסוהר. ואז הגיע גל שני של רציחות אזרחים שזוהו כ"אויבי השלטון", שוב בעידודו ובפיקוחו האישי של ראיסי.
ודווקא אחרי גל החיסולים, העדויות הקשות והתביעות שהגישו נגדו ארגוני זכויות אדם, הוא קיבל את תפקיד ראש מערכת בתי המשפט. בשנה האחרונה נרשם מספר שיא של הוצאות להורג בבתי הכלא של איראן: למעלה מ-400 גברים ו-60 נשים. כל הוצאה להורג מקבלת אישור מראיסי. אתמול נודע כי ארווין קהרמאני, הצעיר היהודי שעמד להיות מוצא היום להורג, קיבל דחיית ביצוע. ארגוני זכויות אדם יהודיים אספו כספים במטרה להעביר אותם לאמו, למרות שמשפחת האיראני שמת בקטטה בה היה מעורב הצעיר סירבה עד כה לקבל כספים מיהודים.
לראיסי היה גם חשבון ארוך עם הנשים באיראן. הוא העצים והחמיר את "חוקי הרעלה", החזיר את הנשים של "משמרות הצניעות" לתפקידיהן כמלשינות, ושלח לתחנות המעצר מאות נערות מבתי הספר התיכוניים ונשים מבוגרות בעלות תפקידי מפתח. בהמלצתו האישית, כל אחת מהעצורות עברה את "שלב הכניסה", ונאנסה בידי השומרים כחלק מקליטתה בתחנת המעצר. במספר מקרים, ראיסי היה עד ראייה.
השאלה הבוערת באופן טבעי, אחרי שהוא וכל נוסעי המסוק ואנשי הצוות אכן נהרגו בהתרסקות, היא מי יחליף את ראיסי. אפילו שתפקידו הרשמי לא נגע בנושאי המפתח של איראן - משמרות המהפכה, כוח קודס, וגם כוח מיוחד שעמד לרשות השליט חמינאי, הם הכוחות האמיתיים של איראן. משמרות המהפכה הרחיקו אותו, והוא רץ להתלונן אצל פטרונו, חמינאי, שהגיב באדישות. חמינאי ידוע כמי שמקפיד על ביזור הסמכויות, הוא גם מכיר היטב את אי-האהדה כלפי ראיסי ברחובות איראן.
ראיסי קיבל את כוחו ואת סמכויותיו מהיותו מקורבו של השליט. הוא לא רק חלק איתו את אותן הדעות והעמדות המדיניות הקיצוניות, אלא גם הצליח לעקוף את מוג'תבה, בנו הבכור של חמינאי, שנשא עיניים לתפקיד מחליפו של אביו
אך יחד עם זאת, ראיסי קיבל את כוחו ואת סמכויותיו מהיותו מקורבו של השליט. הוא לא רק חלק איתו את אותן הדעות והעמדות המדיניות הקיצוניות, אלא גם הצליח לעקוף את מוג'תבה, בנו הבכור של חמינאי, שנשא עיניים לתפקיד מחליפו של אביו.
בינו לבין שר החוץ עבדוללהיאן שררה חלוקת תפקידים ברורה: ראיסי ממונה על ענייני הפנים, עבדוללהיאן ידחף ככל הניתן למדיניות החוץ וירחיב את שטחי הפעולה. ואכן, הוא ביצע אינספור מסעות ושליחויות בשנה האחרונה, במטרה לשאת חן בעיני השליט. מעניין לגלות שעבדוללהיאן לא היה שנוא באיראן, למרות שחלק את אותן הדעות של ראיסי, כולל האמירה לפיה "הישות הציונית היא האויב היחיד של איראן".
מותו של ראיסי בתאונת המסוק הוא בעיקר מכה מוראלית, שתחלוף די מהר. יימצא לו מחליף, איש לא יזיל דמעות אמת במסע ההלוויה, אחרי שגופתו תגיע לטהרן. השאלה המסקרנת באמת היא האם חמינאי עסוק עכשיו בחיפוש דמות זהה לזאת של ראיסי - שמרן, לא מהסס להוציא פקודות רצח - או שהאירוע הזה, הסיכויים קלושים, יוביל אותו לחפש דווקא רפורמיסט שיוכל לנהל דו-שיח עם המוני הצעירים המתוסכלים של הרפובליקה השמרנית.
פורסם לראשונה: 00:00, 20.05.24
