מותו הפתאומי של נשיא איראן, אבראהים ראיסי, בתאונת מסוק בצפון מערב איראן מהווה רעידת אדמה משמעותית ברפובליקה האיסלאמית. המנהיג העליון, עלי חמינאי, משמש אמנם כראש המדינה ומרכז בידיו את עיקר סמכויות ניהולה, במיוחד בסוגיות חוץ וביטחון. עם זאת, הנשיא עומד בראש הרשות המבצעת, נחשב באופן רשמי לשני בחשיבותו בהיררכיה השלטונית ברפובליקה האיסלאמית ונהנה מהשפעה ניכרת בניהול ענייני המדינה, בעיקר בתחומי הפנים והכלכלה. הוא עומד בראש הממשלה, מעצב את מדיניותה, מופקד על יישומה ועומד בראש שורה של גופים ביצועיים בכירים, ובראשם המועצה העליונה לביטחון לאומי, שאחראית לגיבוש אסטרטגיית-העל בסוגיות חוץ וביטחון.
הסתלקותו של ראיסי מהבמה מוצאת את איראן בעיצומן של התפתחויות משמעותיות בזירה הפנימית, האזורית והבינלאומית. בזירה הפנימית ניצב המשטר בפני משבר לגיטימציה מחריף. תנועת המחאה, שפרצה בספטמבר 2022 בעקבות מותה של הצעירה מהסא אמיני, דוכאה אומנם בהצלחה והשקט שב בינתיים לרחובות. עם זאת, שלטונות איראן, ובכלל זה הנשיא ראיסי, כשלו במאמציהם לספק מענה למצוקות הכלכליות והחברתיות המחריפות בקרב האזרחים. שיעור ההצבעה הנמוך באופן חסר תקדים בבחירות הפרלמנטריות, שהתקיימו לאחרונה באיראן, העיד בבירור על השחיקה הנמשכת באמון הציבור במוסדות הרפובליקה האסלאמית ועל עוצמת הייאוש הניכרת בקרב שכבות נרחבות.
בתוך כך, מתקרבת איראן למאבק הירושה הצפוי לאחר מותו של המנהיג עלי חמינאי בן ה-85. שמו של ראיסי עלה בשנים האחרונות כאחד המועמדים המובילים לרשת את חמינאי בבוא היום. בחירתו כנשיא ביוני 2021 סימנה שלב נוסף בהכשרתו האפשרית להנהגת הרפובליקה האסלאמית, לאחר שרשימת המועמדים הסופיים, שאושרה על ידי מועצת שומרי החוקה, הותירה אותו למעשה כמועמד היחיד שהיה לו סיכוי של ממש לנצח בבחירות. שלוש שנים לאחר בחירתו כנשיא ניצב ראיסי בפני ביקורת גוברת, אפילו מצד חוגים שמרנים, על רקע כישלון מדיניותו הכלכלית. הוא התקשה לשפר את מעמדו הציבורי כמי שהיה שותף להוצאות להורג ההמוניות של אסירים פוליטיים בשנת 1988 כאשר כיהן כסגן התובע הכללי של טהראן.
כמו כן, לא הצליח ראיסי להשתחרר מדימוי הביורוקרט האפרורי, מה שעורר ספקות בנוגע לסיכוייו לרשת בבוא היום את חמינאי. עם זאת, אין ספק כי מותו האפשרי מהווה מכה אישית קשה עבור מנהיג איראן. ראיסי נחשב לנשיא הנאמן והנוח ביותר עבור חמינאי מבין חמשת הנשיאים שכיהנו תחתיו מאז מונה כמנהיג בקיץ 1989. בחירתו לנשיאות שיקפה שינוי משמעותי במאזן הכוחות הפוליטי ברשות המבצעת ובישרה את החזרת השליטה השמרנית בכלל מוקדי הכוח באיראן, במיוחד לאחר שמונה שנות כהונתו של קודמו בתפקיד, חסן רוחאני, שהיה מזוהה עם המחנה הפרגמטי. בחירתו של ראיסי הביאה גם לחיזוק הרכבה הניצי של המועצה העליונה לביטחון לאומי.
לנשיא ראיסי היתה השפעה בלתי מבוטלת גם בניהול מדיניות החוץ האיראנית. בזירה האזורית, גם למותו של שר החוץ אמיר חוסיין עבדוללהיאן, שהתלווה לנשיא במסוקו, צפויה להיות השפעה בלתי מבוטלת. היכרותו העמוקה עם המזרח התיכון, שליטתו בערבית והיותו מקורב מאוד לכוח קודס של משמרות המהפכה הפכו את עבדוללהיאן בשנים האחרונות, ובמיוחד לאחר פרוץ המלחמה בעזה, לגורם משמעותי בהובלת המערכה המדינית האיראנית. מעורבותו בלטה במיוחד בהשוואה לקודמו, מוחמד-ג'ואד זריף, שיחסיו עם משמרות המהפכה התאפיינו לעתים קרובות במתיחות. עבדוללהיאן מילא תפקיד מרכזי גם במאמציה של איראן להפיג את המתיחות עם שכנותיה הערביות. בזירה הגלובלית ניצב ראיסי במידה רבה מאחורי מאמצי המשטר לקדם את מדיניות "הפנים מזרחה", שבבסיסה העמקת השותפות האסטרטגית עם רוסיה וסין.
רז צימט בסיכומו של דבר, האסטרטגיה האיראנית אינה צפויה להשתנות בעקבות מות הנשיא והרפובליקה האסלאמית ערוכה מבחינה חוקית וארגונית להתמודד עם הסתלקותו הפתאומית. על פי חוקת איראן, צפוי סגנו הראשון של הנשיא, מוחמד מוח'בר, לשמש כממלא מקומו עד לקביעת מועד לבחירות חדשות לנשיאות בתוך לא יאוחר מ-50 יום. עם זאת, מותו צפוי לטלטל את המערכת הפוליטית באיראן הן בטווח המיידי והן לקראת מאבק הירושה העתידי. יתר על כן, נסיבות מותו עשויות להסב פגיעה משמעותית נוספת באמון הציבור האיראני במוסדות הרפובליקה האסלאמית. גם אם התרסקות מסוקו של הנשיא קשורה בנסיבות מזג האוויר, היא מצטרפת לשורה של כשלים מצד שלטונות איראן בשנים האחרונות, כדוגמת פרשת הפלת המטוס האוקראיני בידי משמרות המהפכה בינואר 2020, התנהלותם הכושלת לנוכח אסונות טבע והתפרצות הקורונה, ושורה של מחדלים ביטחוניים שנחשפו בעקבות חיסולים ופעולות חבלה, שיוחסו לישראל בשנים האחרונות כנגד אישים ומתקנים ביטחוניים רגישים באיראן.
ד"ר רז צימט הוא חוקר בכיר ומומחה לאיראן במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) ובמרכז אליאנס ללימודים איראניים באוניברסיטת ת"א.
פורסם לראשונה: 00:00, 20.05.24
