הדיו עוד לא יבשה על דוח הוועדה הממלכתית בעניין אסון מירון, והנה שוב ל"ג בעומר. אם לרגע הייתה אשליה שמשהו יתנהל אחרת, היא התנפצה די מהר. כרגע מירון הוא אחד היעדים הכי מבוקשים של טילי חיזבאללה והכטב"מים שלהם. ירי מסיבי לכיוון ההר מתרחש אחת לכמה ימים, וברור שמדובר באזור סכנה. המדינה החליטה לא לאפשר את קיום ההילולה, ובאופן סמלי יתקיימו שלוש הדלקות כשבכל אחת מהן מניין משתתפים. כלומר, סך הכל 30 איש. למרות שזו ההחלטה, ברור למחליטים - וגם לנו, האזרחים - שמדובר באות מתה. במוצאי שבת לא יהיו במירון רק 30 איש.
איך אנחנו יודעים את זה? ב"כאן" דווח כי המדינה תוציא עשרה מיליון שקלים על ההילולה. סכום מעט מופרז בשביל לאבטח 30 אנשים. סכום הרבה יותר הגיוני אם המדינה יודעת מראש שלהחלטה שלה אין שום משמעות, ושברגע האמת יגיעו הרבה-הרבה-הרבה יותר אנשים להר. אז המצלמות, הסדרנים, המים, האבטחה, כוחות ההצלה - יעלו למשלם המיסים מיליונים.
הסיפור הכביכול קטן הזה הוא בקליפת אגוז סיפורה של מדינת ישראל כולה. מדינה שבה שר השיכון לא יודע שמטולה מפונה, השר לביטחון לאומי חוצה באור אדום כי לטענתו הוא לא מרגיש בטוח ברחובה של עיר מרכזית שהוא אמון על ביטחונה, והשר לפיתוח הנגב, הגליל והחוסן הלאומי כותב פוסטים מתרעמים על מדיניות הממשלה שהוא חלק ממנה. אם רק היה לו את הכוח לשנות.
לכל החלטה של ממשלת ישראל יש כוכבית, קריצה או העלמת עין. זו מדינה בלי עמוד שדרה, שלא מוכנה לאכוף את ההחלטות שלה עצמה. בדיוק כפי שאוסרים להגיע להר, אבל יודעים היטב שיגיעו להר המונים, כך לאורך שנים אפשרו תקלות בטיחות איומות ונוראות כי לא רצו להסתבך עם גורמים חרדיים. זה נגמר ב-45 הרוגים, ומתברר שגם המחיר הנורא הזה לא הספיק בשביל התפכחות מהקונספציה. הפויילישטיק נשאר אותו פויילישטיק.
השיטה הזו, לצערנו, קיימת בכל תחום: יש מחסור אקוטי בחיילים? במקום לקדם חוק גיוס שאשכרה יגדיל את מספר הלוחמים, מנסים להעביר חוק גיוס שכל מטרתו היא דווקא לא לקדם גיוס מסיבי לצבא בשביל לשמור על בריתות פוליטיות. יש איום ביטחוני קריטי בגבולות? מר ביטחון יבטיח להילחם בחמאס ביד קשה מעל לכל במה, וביד השנייה ישלח להם מזוודות כסף. במקרה הזה סיימנו עם למעלה מ-1,500 נרצחים ונופלים.
תפיסת ההכלה שהביאה אותנו ל-7 באוקטובר היא תוכנית ההפעלה בכל תחום בחיינו - נכיל את המציאות במקום להתמודד איתה. לא נחליט ויהיה בסדר. או יותר גרוע: נחליט בידיעה ברורה שלא נעמוד מאחורי המילה שנתנו. זה נכון במאבק בפשיעה, באכיפת החוק ביהודה ושומרון, בקידום החינוך או בהצבת יעדים כלכליים וחברתיים.
במציאות אין ואקום, כל חלל פנוי סופו להתמלא. כשאין מדינה - יש מיליציות. כשאין אכיפה - יש תת תרבות עבריינית
לאורך שנים ארוכות מדינת ישראל מתנהלת כמו הקוסם מארץ עוץ: יש תפאורה של מדינה, אבל מאחורי כל הרוח והצלצולים אין כלום. בלי אכיפה של החוק, בלי הכרעות קשות, בלי דרישות אמיתיות. לכל שבט או תת-מגזר יש חוזה חברתי אחר, הטבות אחרות או הקלות אחרות. במקום לייצר תשתית אזרחית של חובות וזכויות, קיבלנו ריק. אבל במציאות אין ואקום, כל חלל פנוי סופו להתמלא. כשאין מדינה - יש מיליציות. כשאין אכיפה - יש תת-תרבות עבריינית. כשהמדיניות הרשמית היא היעדר מדיניות - הקונספט של מדינה פשוט קורס. אפשר להציץ מה קורה בלבנון, השכנה מצפון.
המודל הזה, שבו מדינה מרמה את עצמה ביודעין, כרסם את התשתיות הבסיסיות שלנו כאזרחים. כמו מבנה פל-קל - זה אולי משתלם למישהו, אבל צריך לזכור שבסוף זה קורס.
פורסם לראשונה: 00:00, 22.05.24
