לאחר תקופת קיפאון ממושכת ומעיקה, מסתמנים ניצנים ראשונים להתנעה מחודשת וזהירה של המו"מ המטלטל להשבת חטופינו למול רב-המרצחים המניפולטיבי סינוואר, עם הרחבת מנדט לצוות המו"מ וביקורו של ראש ה-CIA ברנס באזור בימים אלה.
מנגד, המכה הכפולה שניחתה לאחרונה בזירה המשפטית – הן מצידו של תובע ביה"ד הפלילי בהאג (בכוונתו השערורייתית והבלתי-מקצועית בעליל להוציא צווי מעצר כנגד ראש הממשלה) והן מצידם של שופטי בית הדין הבינ"ל לצדק, אינן תורמות לתהליך – בלשון המעטה – נוכח שביעות הרצון שהושמעה בחמאס לאור ההחלטות, באופן שעשוי להביא את הארגון להעמיק התבצרותו בתנאיו, בדגש על הפסקת המלחמה בכל מתווה עליו יוסכם להשבת חטופינו.
כך או אחרת, דומה כי הפערים בין הצדדים נתונים בין "המתווה האמריקני" (עליו הסכימה ישראל, לפי פרסומים) לבין "המתווה המצרי" (עליו הסכים חמאס) – באופן המניח יסוד לעשייה מקצועית שתאפשר גישור על הפערים - ומשם לעסקה.
במבט מערכתי, התמורות האזוריות והבינלאומיות השליליות, השחיקה המדאיגה וחסרת התקדים במעמדה של ישראל בעולם, המפולת המדינית סביב ההכרה במדינה פלסטינית בידי מדינות אירופיות ואורכה של המלחמה החורג דרמטית מתפיסת הביטחון החותרת למערכה מהירה שלאחריה מעשה מדיני (דוגמת מלחמת לבנון השנייה והחלטת מועצת הביטחון 1701 שהניחה יסוד לשקט לאורך שנים בזירה הצפונית) – כל אלה מחייבים את ממשלת ישראל לכיול מחדש של יעדי המערכה.
אלה לא נוגעים רק בשאלת "היום שאחרי" – ממנה הממשלה בורחת כמו מאש, ומטעמים פוליטיים – אלא, ובעיקר, בעובדה כי בחלוף הזמן ישראל עשויה לאבד את המנוף המרכזי (ואולי היחיד) שיש בו כדי להגשים את יעד המלחמה הנגיש מבין השניים שנקבעו על-ידי הקבינט – סיום המלחמה תמורת השבת כל החטופים. זאת, בניגוד ליעד השני שנקבע – השמדת חמאס, שנראה עדיין רחוק מהשגה (ובהתאם גם ההכרזות בדבר "הניצחון המוחלט"), בפרט נוכח קביעתו המבוססת של המודיעין הצבאי האמריקני לאחרונה, כי צה"ל השמיד עד כה כשליש מהכוח הטרוריסטי הלוחם של חמאס.
מעבר לכך, פסיקתו המטרידה של בית הדין הבינ"ל לצדק אמנם משמרת במידת מה את חופש הפעולה הצה"לי ברפיח, אך שבה ומחדדת את הבלתי נמנע: חופש הפעולה הצבאי של ישראל ברצועה הולך ומצטמצם בחלוף הזמן, ועשוי, בתרחיש קיצון (דוגמת אירוע הומניטרי קשה בנסיבות צבאיות) אף להביא לבלימתו בידי המנגנונים הבין-לאומיים העוסקים במלחמה. תרחיש בלהות זה עשוי להביא את ישראל למצב בו תהא מחויבת להפסקת המלחמה – מבלי שהחטופים הושבו ארצה.
במרוץ השעונים שבין הארכת המלחמה לבין המשך שהייה בשבי, ידם של החטופים צפויה להיוותר על התחתונה
אמנם, תרחיש קיצון זה מחייב במרבית התסריטים את הסרת הווטו האמריקני במועצת הביטחון, אך בעידן בו הנחות היסוד והערכות המודיעין מתפרקות בזו אחר זו, בין היתר נוכח התנהלותה הרשלנית לפרקים של הממשלה, יש מקום ליטול מנהיגות ויוזמה, ולעצב בהקדם את הפרדיגמה הביטחונית המיטבית לישראל בסיום המערכה, ולחתור להשבת כל החטופים בהקדם. שהרי במרוץ השעונים שבין הארכת המלחמה לבין המשך שהייה בשבי, ידם של החטופים צפויה להיוותר על התחתונה.
זו אפוא העת לפעול לאורם של ערכי היסוד עליהם נוסדו החברה הישראלית ומדינת היהודים, מסולידריות חברתית ולאומית, דרך אתוס הלוחם ועד קביעתו האלמותית של בן-גוריון בדבר "תדע כל אם עברייה": להשיב הבנות והבנים, נשים, גברים וטף לגבולם, ויפה שעה אחת קודם.
פורסם לראשונה: 00:04, 26.05.24
