כשהייתי ילדה קטנה, עוד בטרם המצאת מוסד הבייביסיטר, נהג אבי ז"ל, הכתב המדיני של "ידיעות אחרונות" אריה צימוקי, לקחת אותי לשיחות רקע עם שרים ופקידים בכירים. שיחה אחת שהותירה בי רושם עז במיוחד הייתה עם שר הבריאות ישראל ברזילי, ממנהיגי מפ"ם. במהלך כל הפגישה הוא הגביר והנמיך לסירוגין את הווליום של הרדיו הגדול בלשכתו.
כשיצאנו משם אמרתי לאבא: "האיש הזה ממש לא מנומס. בכל פעם שהוא מדבר, הוא מגביר את הרדיו ובקושי שומעים". אבי חייך והשיב לי בטבעיות: "כן. זה בגלל שהוא יודע ש'השין-בית' (שמו המקורי של השב"כ) מאזין לו. בממשלה חוששים שמפ"ם הקומוניסטית, שצורפה לקואליציה, מעבירה מידע לברית-המועצות".
שלושה עשורים לאחר מכן החל להיחשף בספרים, בכתבות תחקיר ובמחקרים אקדמיים עד כמה שירת ה"שין-בית" את האינטרסים הפוליטיים של מפלגת השלטון – מפא"י. בשלהי שנות ה-60, כחלק מתהליכי הדמוקרטיזציה של מדינת ישראל, הפך הנוהג הזה לנחלת העבר. למעט, כך אפשר לשער, כלפי חלק מהמפלגות הערביות. אלא שבימים אלה קיים חשש שהוא יחזור בגדול.
בשירות הביטחון הכללי ובמשרד המשפטים שוקדים בימים אלה על התיקון לחוק השב"כ, שגיבושו החל כבר לפני ארבע שנים, והוא צפוי להיות מונח על שולחן הכנסת בעוד מספר חודשים. לטענת השירות, התיקון נדרש כדי לייעל, לטייב ולדייק את יכולותיו לאור ההתפתחויות הטכנולוגיות מרחיקות הלכת שחלו מאז נחקק חוק השב"כ ב-2002, ובפרט בתחום הסייבר.
בדברי ההסבר לחוק נכתב כי "לנוכח התגברות בפעילויות היריב במרחב הסייבר לרבות במישורי סיכול טרור, אבטחת מידע וסיכול פעולות רוגלה, ובין היתר, לאור מגמה גוברת של הכנת מעשי טרור, תיאומם, ארגונם או הסתה לביצועם על ידי שימוש בטכנולוגיה מתקדמת הקשורה למחשבים, ישנו צורך חיוני במתן סמכות לביצוע פעולות בדבר המגלם חומר מחשב הקשור לפעילות טרור, או לפעילות ריגול במטרה לשבש את פעילות הטרור או לסכלה כדי למנוע פגיעה בחיי אדם או למנוע פגיעה חמורה בביטחון המדינה".
אלא שמאחורי הניסוח הפתלתל הזה עומד חוק פולשני ובעל פוטנציאל ממשי של חדירה לפרטיות, שאם לא יפוקח בצורה יסודית עלול להפוך את ישראל לחלק מהמועדון המפוקפק של מדינות המנצלות מידע המצוי ברשות גופי הביטחון כדי לרדוף יריבים פוליטיים ולסכל פעולות מחאה לגיטימיות. כל עוד עמדו בראש השב"כ דמויות כמו יורם כהן, נדב ארגמן ורונן בר, הראש הנוכחי, ההנחה הייתה שהם לא ישתמשו בכוח המשרה לרעה. וכך היה.
3 צפייה בגלריה
רונן בר ונדב ארגמן. התנגדו להפעיל את יכולות המעקב של שב"כ שלא למטרות סיכול טרור ושמירה על הדמוקרטיה
(צילום: חיים צח / לע"מ)
ארגמן, למשל, התנגד לשימוש ביכולות המעקב של הארגון נגד מפירי הנחיות הקורונה (היועץ המשפטי לממשלה ובג"ץ דווקא התירו, תחת מגבלות חמורות ולזמן קצר). הנימוק של ארגמן היה ממלכתי: השב"כ עוסק בסיכול טרור ובשמירה על דמוקרטיה, ואין זה תפקידו לעקוב אחרי אזרחים שלא למטרות הללו. מאותן סיבות סירב רונן בר לבקשת השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, להשתמש ביכולות של השב"כ למעקב אחר ארגוני פשיעה במגזר הערבי-ישראלי. התנגדותם של השב"כ ושל היועצת המשפטית לממשלה הביאה בינתיים להקפאה של "חוק הפוליגרף", שיזם ראש הממשלה בנימין נתניהו כדי לאתר מדליפים מתוך ישיבות הקבינט.
למעשה, הגורם היחיד שמפקח הלכה למעשה על הפעלת הסמכויות הפולשניות של השב"כ הוא היועמ"שית, שמקבלת מדי חודש דוח על השימוש שעושה השירות בצווי חיפוש והאזנה סמויים. אם מתעורר חשש לשימוש לרעה בסמכות, היועצת מזמנת את ראש השב"כ לבירור פשר החריגה. "לצד החשש מכך שראש השב"כ הבא ימונה על סמך נאמנות וקרבה לראש הממשלה, מה יקרה אם ימונה גם יועץ משפטי 'בראש שלנו'?" מתריע גורם משפטי. והוא אינו היחיד.
בזירה הפוליטית ובמערכת המשפט רואים כיצד הופכת המשטרה לכלי שרת בידיו של בן גביר, והם מודאגים מאוד שזה יקרה גם לשב"כ, הכפוף ישירות לראש הממשלה. בשב"כ מודעים לחששות וכפי שאנחנו חושפים כאן לראשונה, הביעו את הסכמתם לכך שנציג מיוחד מטעם הרשות להגנת הפרטיות במשרד המשפטים יישב באופן קבוע במטה השב"כ ויתריע במידת הצורך מפני פולשנות יתר. לא בטוח שזה יפיג את החשש.
מאחורי האותיות הקטנות
כשהתקבל לפני 22 שנה חוק השב"כ, שהגדיר כמעט את כל סמכויות הארגון החשאי (למעט חקירות), נשמעה אנחת רווחה בקרב פעילי זכויות האדם, משפטנים וגם אנשי השב"כ עצמם. הארגון, שהאמון הציבורי בו קרס בעקבות פרשת קו 300, תרבות דיווחי השקר שפשתה בו ותופעות נוספות, עבר תהליך של שיקום ומיצב את עצמו כגוף ממלכתי וא-פוליטי המחויב לביטחון המדינה ולא לשלטון המתחלף. כל זה, מתריעים מתנגדי התיקון לחוק, עלול לרדת עכשיו לטמיון.
התיקון לחוק יאפשר לשב"כ לערוך חיפוש סמוי במחשב ובטלפון הנייד של כל אזרח באמצעות רוגלות (כמו "פגסוס") באישורו של ראש הממשלה, ויעניק לשירות גישה גורפת למאגרי המידע הרגישים ביותר של רשויות המדינה כמו משטרה, משרדי הממשלה וביטוח לאומי, כל זאת ללא פיקוח של שופט ותחת פיקוח מינימלי ביותר של הכנסת.
בשב"כ מזכירים שכבר היום קיימת חובת דיווח על האזנות סתר לוועדת המשנה למודיעין ולשירותים החשאיים של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת. אבל משפטנים בכירים ופוליטיקאים מעידים כי לוועדה מוצגים אך ורק נתונים מספריים, ונציגי מערכת הביטחון אינם נדרשים לספק פרטים על זהותם של היעדים ועל הסיבות שבגינן הוחלט להאזין להם, כך שאין מדובר בפיקוח אמיתי.
3 צפייה בגלריה
התיקון לחוק יאפשר לערוך חיפוש סמוי במחשב ובטלפון הנייד של כל אזרח, באישור ראש הממשלה
(shutterstock)
וכמובן, יש גם את האותיות הקטנות. מנסחי החוק מציעים להוסיף לו סעיף חדש שבמסגרתו "רשאית ועדת השרים לענייני השירות, באישור ועדת הכנסת לענייני השירות, להקנות לשירות סמכות נוספת לעניין מידע או סוגי מידע שאינה נכללת בסמכויות הקבועות בסעיפים 11-8 לחוק. זאת, בהתעורר צורך חיוני לשם מניעת עבירות בתחומים המפורטים בסעיפים 7(ב)(1), (2) או (6) לחוק, וככל שהשתכנעה ועדת השרים לענייני השירות כי התעוררו נסיבות חדשות המצדיקות זאת, כדוגמת שינוי במצב הביטחוני או שינוי ביכולות הטכנולוגיות, אשר לא ניתן היה להביאן בחשבון בעת תיקון החוק".
כלומר: תוספת סמכויות שאינן מוגדרות מראש, ונתונות לפרשנות אישית, בפיקוח בעייתי של ועדת השרים לענייני השירות וועדת הכנסת לענייני השירות, הנשלטות על ידי ראש הממשלה ונאמניו.
במסגרת התיקון לחוק יוכל השב"כ לקבל חומרים "הדרושים לו לצורך מילוי תפקידיו" כמעט מכל מאגר מידע. הסמכות לאשר זאת תימצא בידי ראש הממשלה, שיידרש לקבל את חוות דעתה של היועמ"שית. אבל במקרה של "צורך דחוף", וזה כמעט תמיד "צורך דחוף", יוכל ראש השירות לקבל את החומרים גם ללא היתר של ראש הממשלה, ויהיה עליו להודיע על כך בדיעבד לרה"מ ולייעוץ המשפטי.
את הצורך הדחוף בחקיקה פרטנית מנמקים בשב"כ בפערים בין מה שנדרש מהארגון לצורך שמירה על ביטחון המדינה ואזרחיה לבין מה שמאפשר החוק המקורי, שנחקק לפני עידן ועידנים במושגים של התפתחות טכנולוגית. גורם בשב"כ מדגים זאת באמצעות הסעיף בחוק המקורי שמאפשר "כניסה לחצרים", כלומר – חיפוש בבתים, בשטחים פרטיים ובכלי רכב.
שופט בית המשפט העליון לשעבר, מני מזוז (שניסח את החוק בהיותו המשנה ליועץ המשפטי לממשלה), קבע בפרשנות יצירתית בפסיקות בג"ץ כי "כניסה לחצרים" חלה גם על "חיפוש במחשבים". עוד אומרים בשב"כ כי השימוש ברוגלות מעקב, שהתפתח מאוד בשנים האחרונות, דורש הגדרה מדויקת בחוק, במיוחד אחרי 7 באוקטובר. ההתמודדות עם יכולת הסייבר המתחזקת של האויב האיראני, מציינים בשירות, מחייבת אף היא הערכה מיוחדת המחייבת הסדרה חוקית.
י"א וש"ק מתריעים
לכל שלבי גיבוש הצעת החוק היה שותף גם צוות של משרד המשפטים בראשות המשנה ליועצת המשפטית לממשלה, ד"ר גיל לימון. כחלק מהליך החקיקה קיבלו השב"כ ומשרד המשפטים חוות דעת של ארגוני זכויות אדם. אך לצד התגובות הממוסדות והשגרתיות של האגודה לזכויות האזרח, המכון הישראלי לדמוקרטיה וגופים נוספים, שנכנסו לקרביים המשפטיות של כל סעיף וסעיף, קרא הצוות המשפטי של שב"כ ודן בכל אחת מ-309 ההערות מהציבור לתזכיר הצעת החוק, שפורסם באתר הרשמי של הממשלה. רובן המכריע נחתם בראשי תיבות, והמגיבים לא הזדהו בשמם. חלק הארי של ההערות משקף את החרדה מפני הפגיעה בדמוקרטיה ובזכות לפרטיות על רקע המהפכה המשפטית והמלחמה, ולנוכח התנהלותה של הממשלה הנוכחית.
י"א, למשל, כותב "אז ראש השב"כ והיועץ המשפטי, שני אנשים שהממשלה ממנה (משמע ראש הממשלה מאשר), יכולים לתת לראש ממשלה לחפש מידע על יריבים פוליטיים, אנשי מחאה וכדומה ולהרוס אותם על ידי פרסום מידע פרטי שלהם, נגיד על ידי הדלפות, והדין וחשבון בכנסת הוא אחת לשנה???"
ש"ק מתריע: "מתן סמכות לשב"כ לחדור לטלפונים ללא פיקוח חיצוני, ורק בהחלטת ראש ממשלה, היא פתח לריגול אחר אזרחים, מתנגדי משטר, עיתונאים וחברי אופוזיציה בתואנה של ביטחון המדינה".
ג"ל הולך רחוק יותר: "ברוכים הבאים לצפון-קוריאה. בשעתו היה לשב"כ ראש שהתנגד לפגיעה בדמוקרטיה. כיום השב"כ מעמיד את עצמו ללא בקרה, אחריות או שיקול דעת לרשות ראש ממשלה האחראי הן להפיכה המשטרית והן לאסון העוטף, כדי שיוכל להשתמש בשירותיו גם נגד מוחים או יריבים פוליטיים".
א"א כותבת: "מרגישה במדינה שהופכת להיות 'האח הגדול', צופה בי מכל זווית וגוזלת ממני את חירותי (...). כאילו מנסים לגזול הכל מהאזרח לתאגיד שנקרא מדינת ישראל".
"מרגישה במדינה שהופכת להיות 'האח הגדול', צופה בי מכל זוויות וגוזלת את חירותי"
ד"א: "חוק דיקטטורי שמעניק לראש ממשלה כוח חריג ובלתי סביר. אסור שהחוק הזה יעבור, במיוחד בזמן כהונתו של ראש ממשלה נאשם בפלילים, שיש ספק ענק שהוא פועל מתוך ניקיון כפיים".
ל"ג: "עוד שלב ברמיסת הפרטיות במעטה של ביטחוניזם. תירוץ מצוין לתת עוד ועוד כוח בידי גורם פוליטי, במקום להפקיד זאת בידי שופטים שהם הגוף שאמור לפקח במקרה של צורך רציני בחדירה לרשות הפרט. כל זה בזמן שברור לכל שראש הממשלה מונע משיקולים פוליטיים צרים שלו ועוד בזמן מלחמה".
ל"א: "ברור שבעת חירום השב"כ צריך סמכויות. השאלה מי יכול לאשר את הסמכויות הללו. ואין צל של ספק שבמציאות שבה ראש הממשלה מואשם בפלילים + עשה שימוש פסול בכוחו לחתור במשך שנה שלמה תחת מערכת המשפט + איבד לחלוטין את אמון העם בו ועושה שוב ושוב שימוש פסול בכוח שלו להסית נגד גורמים ומערכות המדינה וכלפי אוכלוסיות שונות – אי-אפשר להשאיר החלטה כזו בידיו בלבד. יש כאן הזמנה לשימוש לא ראוי בכוח!"
"תירוץ מצוין לתת עוד כוח בידי גורם פוליטי, במקום להפקיד זאת בידי שופטים - שהם הגוף שאמור לפקח במקרה של צורך רציני בחדירה"
האגודה לזכויות האזרח מסכמת: "מתן סמכות לשב"כ לחדור לטלפונים ללא פיקוח חיצוני היא פתח לריגול אחר אזרחים, ועלול לשמש לריגול אחר מתנגדי משטר, עיתונאים וחברי אופוזיציה בתואנה של ביטחון המדינה, כפי שאירע בפולין, הונגריה ואף במדינות דמוקרטיות כמו יוון. חמור מכך, התזכיר לא רק מעניק גישה סמויה למכשיר הטלפון או למחשב, אלא מבקש להתיר לבצע באופן סמוי פעולה בחומר מחשב, למשל – למחוק או לשבש תכנים בטלפון הנייד, והכל ללא צו שיפוטי ובאישור של ראש הממשלה. הדבר פותח פתח למניפולציות והפללה של חפים מפשע". כמו כן כותבת האגודה בתגובתה להצעת החוק, "אין דרישה לאישור שיפוטי של חיפוש במאגר נתוני התקשורת, ואין מנגנון לפיקוח חיצוני על המאגר והשימוש בו. אין הסדר המגן על עיתונאים מפני חיפוש בנתוני התקשורת שלהם, שיכול להוביל בקלות רבה לחשיפת מקורות".
בשב"כ משיבים שכל ההערות נלקחות בחשבון על ידו ועל ידי משרד המשפטים, ומודים שיש מה לתקן בהצעה. "החוק לא חי בוואקום", אומר בכיר בשירות. "לנוכח הערות הציבור אנחנו בוחנים אפיקי פיקוח נוספים. יש רעיונות של פיקוח שיפוטי מראש וגם 'פיקוח בדיעבד' על צעדים שננקטו, למשל על ידי שופט בדימוס".
פורסם לראשונה: 00:00, 14.06.24
