להלן, בקצרה, האופן שבו מסבירים גורמים בכירים במדינות המתווכות בין ישראל וחמאס מדוע המשא ומתן תקוע, ומדוע הם פסימיים לגבי האפשרות להגיע בקרוב להסכם, הסבר שבמערכת הביטחון וקהילת המודיעין מסכימים עם רובו.
למסגרת העסקה שלושה שלבים: הראשון הוא "השלב ההומניטרי", 42 יום של הפסקת אש, שבמהלכו יחזרו לישראל חמש החיילות החטופות, וכל האזרחים או רובם. בשלב השני יוחזרו החיילים ושאר הגברים שלא חזרו בסיבוב הראשון. השלב השלישי הוא החלפת הגופות. אחרי שאלה יסתיימו, "ינהלו" מצרים, קטאר והאו"ם את שיקום הרצועה.
הבעיה, כרגע, נמצאת באופן שבו יוגדר השלב השני, עוד בתחילת יישום השלב הראשון. חמאס למד את הלקח מהתפוצצות העסקה הראשונה, וכעת הוא דורש כי שלושת השלבים יהיו חלקים של עסקה אחת, שתאמר במילים ברורות, ותחת ערבות אמריקנית, שהפסקת האש הזמנית תהפוך לעובדה מוגמרת: סיום המלחמה ונסיגת כוחות צה"ל מעזה.
ישראל מסרבת לכך בתוקף, והציעה נוסחים שונים שהגדירו את 42 הימים של השלב הראשון ככוללים אופציה לאקזיט. בחמאס משוכנעים שנתניהו אולי מוכן לשלם מחיר גבוה יחסית בעסקה ההומניטרית, אבל שהוא נחוש לחזור להילחם, ולהציג את השארת החיילים החטופים מאחור כדי להצדיק את המשך המלחמה עד "הניצחון המוחלט".
וכך, המצב תקוע. "בחמאס מאמינים", אומר נציג בכיר של אחת המדינות המתווכות, "שאם יסכימו לנוסח המתחכם של ישראל, הם ייפלו לאותה מלכודת. בגלל שהם חושבים שישראל מוכנה להקריב את החיילים הגברים, הרי שאם הם ישחררו את האזרחים הם יישארו בלי קלפי מיקוח. הם הבינו את הטריק, והמצב הזה מסכן לא רק את החיילים אלא את כל החטופים".
נקודת המבט של בכירים ישראלים לא שונה מהותית. המילים אחרות, השורה התחתונה, הנוראה, זהה.
ב-29 בנובמבר הוכיחה ישראל לחמאס ולמדינות המתווכות - ארה"ב, מצרים וקטאר - שטעו כשחשבו שהפסקת האש הזמנית שבזכותה חזרו לישראל 130 חטופים חיים תביא להמשך העסקה ולסיום המלחמה. זה לא קרה. חצי שנה אחר כך מצטערים על כך רבים מאוד במערכת הביטחון, שסבורים שהיה צריך להמשיך במשא ומתן ולהתגבר על הקשיים. מי שמשלם את המחיר של חצי שנה בלי שום התקדמות לקראת עסקה הם החטופים. חלקם שילמו בחייהם, חלקם בייסורים נוראיים.
נתניהו מגיב לכל רמיזה כאילו אם ישראל רוצה בשחרור החטופים עליה לחדול מהמלחמה לעיתים בזלזול, לעיתים בגסות ולעיתים בהאשמת צוות המו"מ. אבל יש מישהו שנתניהו נטע אצלו את הרושם שהוא לא מעוניין לחזור להילחם, אלא בעיקר לא רוצה לעצבן את הקיצוניים בממשלתו. אשרי המאמין. בפועל, נתניהו שוב הסמיך את צוות המו"מ להתגמש - אבל לא הסמיך אותו להסכים לדבר שבו תלויים חיי החטופים: סיום המלחמה.
אם הייתה אליפות עולם באימוץ הצעות שכבר לא נמצאות על השולחן, ישראל הייתה זוכה בה. כבר בדצמבר היו שהבינו את הברוך שנוצר בפיצוץ העסקה הראשונה
אם הייתה אליפות עולם באימוץ הצעות שכבר לא נמצאות על השולחן, ישראל הייתה זוכה בה. כבר בדצמבר היו שהבינו את הברוך שנוצר בפיצוץ העסקה הראשונה. במרץ החמאס הסכים לוותר על סעיף סיום המלחמה, אבל צה"ל לא היה מוכן לוותר על הביתור והעסקה סוכלה. באפריל הצטערו שלא לקחו את ההצעה, ורבים בפיקוד הבכיר בצה"ל החלו לדבר על עסקה עכשיו, ואת מה שלא גמרו יסיימו בעוד כמה חודשים, כשחמאס יפר את הפסקת האש. עכשיו מסרבים לעסקה כוללת בשלושה שלבים, כי לא רוצים להגיד שמפסיקים להילחם.
ב-25 באוקטובר, לפני הכניסה הקרקעית, כתבנו כאן: "אסור להתבלבל. בפני ישראל עומדות שתי ברירות, ושתי ברירות בלבד. או עסקה שתשיב הביתה את החטופים כולם, או יציאה למבצע צבאי רחב היקף...שתי הדרכים מנוגדות זו לזו, הפוכות בכיוון, בתוצאה, בברירה, מאפסות האחת את השנייה".
אבל במערכת הביטחון, בממשלה, במודיעין וגם בתקשורת, לא הבינו את הברור מאליו. ועכשיו ישראל עומדת לנסות שוב את מזלה בקזינו, לדחות שוב את ההחלטה על מה שבסופו של דבר לא תהיה לה ברירה להסכים לו. מישהו כנראה חושב שאם ישראל תמשיך להילחם ותדחה את העסקה, המצב ישתפר לטובתנו.
אין מנדט
נתניהו, שלא מוכן לסכן את הקואליציה שלו, מעביר את הסיכון לכתפיה של אישה אחת, צעירת מראה ועצובת עיניים, שעושה את דרכה במסדרון הארוך של אחד ממלונות הפאר של בירת קטאר כשהיא מלווה במאבטחים ובקרובת משפחה. שמה יעל אלכסנדר, והיא אמא של עידן, חייל שהוצב בקו הקדמי ב-7 באוקטובר ונחטף על-ידי מחבלי חמאס אחרי שעות של לחימה. היא הגיעה לדוחא כדי להיפגש עם קבוצת בכירים שעוסקים בענייני המו"מ, לבדוק אם יש עוד משהו לעשות, עוד כיוון שלא נבדק או הצעה שלא הועלתה.
ומה הם כבר יכולים להגיד לה? שהכל תקוע? שאפשר היה לחתום על עסקה גדולה עוד לפני תחילת המהלך הקרקעי, שהייתה יכולה להוביל גם לשחרור החיילים? שהם לא מבינים איך התפוצצה העסקה שכן יצאה לפועל? אולי לא כדאי להם להגיד שיכול להיות שחמאס צודק. שישראל בדרך לנטוש את החיילים, גם את בנה של יעל, ושהסיכוי שלה ושל אחרים לראות את הילדים שלהם הולך וקטן? ואלה עוד הניסוחים העדינים שבהם השתמשו בכירים לפני שהיא נכנסה לחדר.
"מה עוד צריך לקרות כדי שמישהו אצלכם ישנה כיוון", שאל המתווך הבכיר, והסביר שאצלם בטוחים שאנחנו אולי קצת תמימים, אבל מאוד רוצים עסקה, רק שצוות המו"מ של ישראל מוגבל במנדט שקיבל. "טוב", הגבתי, "כאן בא לידי ביטוי המתווך שחושב מחוץ לקופסה ומביא רעיון שמגשר על הפערים". המתווך הבכיר ועוזרו פרצו בצחוק מריר. "האמן לי, אנחנו עוסקים רק בזה כבר שמונה חודשים, כל הזמן מחוץ לקופסה, מנסים להבין איך אפשר לרבע את המעגל". "בישראל דווקא אומרים שלקחתם חופש, אתם המתווכים", התגריתי בהם. "אני דווקא שמעתי שישראל הפסיקה את המו"מ ורק עכשיו קיבלה הוראה לחדש אותו", הגיב אחד מהמתווכים בחריפות.
האמת היא שהוא גם מעודכן וגם צודק. זמן קצר אחרי סיום ישיבת הקבינט בליל חמישי, הפיצה לשכת רה"מ הודעה שהתפרסמה בכלי התקשורת בניסוח כמעט זהה, על כך שקבינט המלחמה "הנחה" את צוות המו"מ לחדש את השיחות. אבל רגע, מתי הוא הנחה להפסיק את השיחות? ולמה? ומה ישתנה בפעם הזו?
"חמאס משוכנע שאחרי העסקה ההומניטרית ישראל תחזור להילחם ותגיד שחיילים זה מחיר שאפשר לשלם", אמרו השבוע בכירים קטאריים הבקיאם ברזי המשא ומתן בשיחה סגורה. וברור כי כל ישראלי, מראש הממשלה ודרומה, היה שמח מאוד לראות את החיילים החטופים חוזרים הביתה. אבל בפועל זה עניין של סדרי עדיפויות, ובסולם החשיבות של ישראל מתחילת המלחמה, החטופים נמצאים בעדיפות נמוכה, והם ימשיכו למות אם הם יישארו שם.
אין יוזמה
בפאתי המסדרון הסתודדו שלושה בכירים שאינם קטארים ודנו ברעיון ללכת קודם על החטופים האמריקנים, אולי זה מה שיכניס "אותו" ללחץ. "אותו", ההוא שאין צורך לנקוב בשמו, כי כולם מבינים שמי שצריך להכניס אותו ללחץ, שמהווה אבן נגף, הוא נתניהו, ולא סינוואר.
בסוף השבוע, אחרי כמעט שמונה חודשים ואחרי שלמדו שראש הממשלה בועט ברגל גסה בכל יוזמה משמעותית שהמתווכים מביאים אליו, החליט מטה משפחות החטופים, בפעם הראשונה, לעשות שריר מול הממשלה ולשחרר את סרט חטיפת התצפיתניות, כלומר את הגרסה הערוכה שלו. בגרסה המלאה יש קטעים שמזכירים יותר סלקציה במחנה ריכוז. ואם היו מקרינים את הסרט המקביל מבארי, אף אחד לא היה ישן בלילה.
שער הרחמים, כמו שכתב דוד מידן, המתווך מטעמו של נתניהו בעסקת שליט, על הבוס שלו לשעבר, נעול על בריח כשזה נוגע בחטופים. הפחד של ראש הממשלה הוא לא מכך שהחטופים הולכים וכלים, אלא מהפרסומים על כך. "בדיון שנערך לאחר חשיפת סרטון התצפיתניות התקבלו החלטות על המשך השיח", נאמר בכלי התקשורת. בפועל, אומר אחד מהבקיאים ביותר בנעשה במו"מ, "זה סתם מילים להרגיע את השטח. יתנו אפשרות לבוא עם נוסחים יצירתיים, אבל בלי שמשהו ישתנה. ההודעות הללו יוצאות לתקשורת על יעני הוראה לחדש את מה שלא נפסק, כאילו כולנו מטומטמים".
לא ברור אם כולנו מטומטמים, אבל לבטח היחס אל הציבור הישראלי הוא כזה. כי מה היה קורה אם לא היה סרטון? הקבינט לא היה נותן הוראה חסרת משמעות לצעד נטול תוכן? עם כל הכבוד לסרטון ולמהלומה שהוריד על מצב הרוח של כולם, צריך לזכור כי מדובר על תיעוד מ-7 באוקטובר, לפני שמונה חודשים, ומה לו ולמצב כיום, שהוא הרבה-הרבה יותר גרוע.
אין תקווה
מה עוד צריך לקרות כדי שנתעורר? כמה עוד חטופים צריכים למות כדי שמדינת ישראל תתחיל לעשות הכל, אבל באמת הכל, כדי להשיב אותם הביתה? האמת הנוראה היא שהחטופים מעולם לא היו בראש הרשימה. לא בהתחלה, לא בהמשך, ובטח לא עכשיו. אם היו שואלים ב-8 באוקטובר מה יקרה לו יתברר בעוד שמונה חודשים שחמאס עדיין מחזיק עשרות חיילים וחמש חיילות ו-35 אזרחים? כל אמא או אבא של חייל, ולמעשה כל אזרח במדינה היה מגיע לאותה מסקנה: מדינת ישראל הפקירה את החטופות והחטופים. מדינת ישראל לא עושה הכל, רחוק מזה.
מה עוד צריך לקרות כדי שראש הצבא ששיגר את החיילים האלו לקרב, ושאומר זאת בצורה חדה, בניגוד לראש המדינה שנמלט על נפשו מכל אחריות, יהפוך שולחן ויפסיק להתנהג כאילו יבצע כל מדיניות בלי להביע את דעתו, ויתחיל לשים את עניין החטופים בראש מעייניו? הדברים כמובן קשורים ואחוזים בהקשר הכללי. לו חייזר סביר היה נוחת פה, מה היה אומר? ממעוף החייזר ישראל לא דואגת לחיילים החטופים, כשסביבנו יש מתח מדיני נוראי, עם מחיר כבד וצווי מעצר ששמים את המדינה כולה במקום מצורע, מקטינים את משקלה בדעת הקהל ופוגעים במעמדה בכל עניין, גם במשא ומתן, ושאין בן-אדם אחד שחושב שרפיח תעשה משהו, ושיש עסקה אמריקנית שלכל הפחות צריך לשקול. מה עוד צריך לקרות כדי שיזיז פה למישהו.
השאלה היא איזה מנדט מוסרי, ערכי, חוקי, ציוני ויהודי יש לראש הממשלה ולכל הצוות העצום של אנשי מודיעין, צבא, ולא פחות חשוב - יועצי תקשורת, להמשיך ולהשליך מטבעות למכונת המזל, כשהם יודעים שיש סיכוי סביר שכל מה שיצא ממנה הוא עוד ועוד חטופים מתים, עד שלא יהיה יותר את מי לשחרר?
פורסם לראשונה: 00:11, 26.05.24
