את ההתגלגלות הצבאית לתוך רפיח צריך לעצור. נכון לעצור אותה לא בגלל שבית הדין בהאג הורה לעשות זאת אלא בגלל שהמחיר עולה על התועלת. אפשר לקונן ימים ולילות על המניעים של השופטים, על צביעותם, על רדידותם המשפטית, אבל את מדינת ישראל הקינה לא תושיע. סיפור רפיח מתחיל בקבינט המלחמה בישראל, לא באולמות ספוני העץ של בית הדין בהאג. היו שני מועדים סבירים לתקיפה ברפיח: אחד בפתיחת המהלך הקרקעי; שני לפני או במקביל לתקיפה בחאן-יונס.
ההצעות היו על השולחן. הן נשארו על השולחן. בינתיים הניחו לאוכלוסייה שנעקרה מהצפון להתקבץ סמוך לגבול, באותו אזור שישראל ביקשה לתקוף.
היה היגיון במהלך צבאי שמטרתו להרחיק את חמאס ממעבר הגבול ולהרוס את המנהרות שנחפרו בין הרצועה לסיני, מתחת לציר פילדלפי. חסימת ההברחות, לפחות חלק מהן, הייתה מקשה על נתיבי האספקה של חמאס ותורמת לביטחון. לא רפיח העיר - פילדלפי, שאבורה, ברזיל, כל מה שנבנה לאורך הציר. אבל נתניהו התעקש להפוך את רפיח למטרת-על, לתמונת ניצחון.
לפי כל הנתונים הצבאיים זאת אשליה. רפיח איננה ברלין, איננה מצדה, איננה אלאמו. פירוק ארבעת הגדודים שנותרו שם ישלים מעגל אבל לא יחסל את היכולת של חמאס לשגר רקטות לעבר ישראל, להרוג חיילים ולהמשיך להחזיק בחטופים.
בעקבות ההחלטות בשני בתי הדין בהאג ותחת הלחץ האמריקני נאלצה הממשלה להבטיח שהפעולה ברפיח תהיה "מוגבלת". קל להבטיח - קשה לקיים. מי שהכניס שלוש אוגדות לרפיח יצר דינמיקה שקשה לבלום אותה. הצורך להגן על הכוחות מושך אותם קדימה, מבית לבית. לא מסתערים - מתגלגלים. התוצאה היא אותה תוצאה.
בתוך ימים תתכנס מועצת הביטחון לדון בהחלטת בית הדין. המחסום היחיד מפני אסון דיפלומטי שלא הכרנו כמוהו יהיה הווטו האמריקני. אני מניח שיהיה וטו - ממשל ביידן ינהג גם הפעם כמבוגר האחראי. אבל אם הדיון יתקיים כשאוגדות שועטות ברפיח המחיר יהיה כבד. מדינות עלולות להטיל סנקציות על ישראל גם בלי החלטה של מועצת הביטחון. האם רפיח שווה את זה? אני לא חושב.
אף אחד בממסד הפוליטי לא מעז לומר את מה שאומרים אלופים בדימוס בגלוי ולובשי מדים בשיחות סגורות: הגיע הזמן להפסיק, להגיע לעסקת חטופים, להרגיע את הצפון ולהתחיל לשקם את המדינה. הפחד מתגובה ציבורית עוינת משתק אותם. זאת תעודת עניות לכל אלה שמתיימרים לרשת את נתניהו. אני מתכוון בעיקר לגנץ ולאיזנקוט.
גנץ ואיזנקוט יכולים כעת להחזיר לעצמם את ההשפעה שאיבדו בשבועות האחרונים, להכתיב מהלכים גם בעזה, גם במשא ומתן על שחרור החטופים. האם ידעו לנצל את ההזדמנות? אני לא חושב
ההחלטות בבתי הדין בהאג סיפקו להם הזדמנות פז: נתניהו זקוק להם עכשיו יותר מאי-פעם. פרישה שלהם תחסל את שארית הלגיטימציה בעולם לממשלתו ותקים עליה מאות אלפים בארץ. הם יכולים להחזיר לעצמם את ההשפעה שאיבדו בשבועות האחרונים, להכתיב מהלכים גם בעזה, גם במשא ומתן על שחרור החטופים. האם ידעו לנצל את ההזדמנות? אני לא חושב.
בינתיים גורמים ממשלתיים מפיצים שוב חצאי אמיתות לגבי חידוש המשא ומתן. ראש המוסד נסע, ראש המוסד חזר, אבל העסקה לא באופק. סינוואר בשלו; נתניהו בשלו. אלפים הגיעו אמש להפגנות בקפלן ובבגין. יגון וזעם, ייאוש וחרדה. ההפגנות יחריפו בשבועות הבאים.
פורסם לראשונה: 00:27, 26.05.24
