הם היו מחבלים, טענו דוברי צבא ארה"ב בעקבות הריגתם של עשרות אפגנים. צילומי וידיאו שהתפרסמו מאתר האירוע הטרגי גילו שמדובר בחתונה. זה לא קרה פעם אחת. זה קרה שוב ושוב. הפעם הראשונה הייתה ב-1 ביולי 2002, בכפר דה ראווד. זה קרה שוב במחוז קנדהר. ארבעים בני אדם נהרגו בהפצצת חתונה בכפר ווצ' באגטו (Wech Baghtu). אפשר להמשיך. עד 2013 נמנו שמונה אירועים של הפצצות שאירעו דווקא בחתונות, והסדרה הזאת זכתה לכינוי "!Bride and Boom", בעיקר באפגניסטן, אבל גם בעיראק ואפילו חתונה אחת שהופצצה בתימן. כשלוש מאות בני אדם נהרגו בשמונה ההפצצות הללו. וזה לא נגמר אז. הפצצות נוספות של חתונות המשיכו להתרחש. ב-2015 הופצץ בית חולים בקונדוז. 42 בני אדם נהרגו. הרשימה ארוכה.
בהתייחס לעובדה ש-70 אחוז מהרוגי ההפצצות ב"מלחמה בטרור", מאז 2001, היו אזרחים חפים מפשע – אז הטרגדיות מהסוג הזה הן חלק בלתי נפרד מהמלחמה נגד ארגוני טרור. כך באפגניסטן ובעיראק, וכך ברצועת עזה, שבה המחבלים מסתתרים, יותר מאשר בכל מקום אחר, בתוככי אוכלוסייה אזרחית. כאשר מחבלים מבוקשים מסתתרים במחנה אוהלים שמיועד למפונים או לפליטים – אין להם שום חסינות. זה בדיוק מה שקובע החוק הבינלאומי. סעיף 28 באמנת ז'נבה בדבר "הגנת אזרחים בימי מלחמה" קובע כהאי לישנא: "מציאותו של מוגן לא תשמש עילה לחיסון נקודות או שטחים מסוימים בפני פעולות צבאיות". יש גם את עניין המידתיות, שאין לה עדיין הגדרה ברורה וחד-משמעית. אבל זה ברור שלא הורגים אלף נשים וילדים כדי לפגוע במחבל אחד. גם לא מאה. מרק גרלסקו היה הממונה על סיכולים ממוקדים בפנטגון. בראיון ל"סיקסטי מינטס" הוא הודה שהפרופורציות של צבא ארה"ב היו 29 חפים מפשע לצורך חיסול מבוקש אחד בעל משקל. גרלסקו עצמו, אגב, הפך ל"מומחה" בארגוני זכויות אדם מובילים בעולם, והעיסוק המרכזי שלו הוא הפצת ארס נגד ישראל.
המשימה שצה"ל מתמודד איתה היא כנראה הקשה ביותר בעידן המודרני. לא רק שחמאס הוא ארגון טרור עם אידיאולוגיה נאצית השמדתית, לא רק שהוא זוכה לתמיכה אדירה שמשתרעת מטהרן, בייג'ינג ומוסקבה עד הקמפוסים של הרווארד וקולומביה. לא רק שהגוש החשוך מגיש תביעות הזויות עם טענות על ג'נוסייד נגד המדינה שמנסה למגר את הטרור, אלא שגם ידידיה של ישראל, במקרה הטוב, מעקמים את האף. להם מותר. בכל השוואה לעימותים אחרים מתחילת האלף הנוכחי, שעיקרם מלחמה בטרור, יתברר שישראל היא הנפגעת יותר ממדינות העולם החופשי, אבל היא פוגעת בחפים מפשע פחות מכולן, גם באופן יחסי וגם במספרים מוחלטים.
אז הנה, קרה אירוע טרגי ברפיח. טרגי מאוד. זה מצער 98% מהישראלים, למרות ששני האחוזים הנותרים הם הרבה יותר רעשניים. זו פגיעה שמנוגדת למוסר היהודי הבסיסי ולמסורת העקבית של ישראל, שפוגעת פחות ככל האפשר בחפים מפשע. זו תקלה שפוגעת באינטרסים של ישראל. כך שאנחנו צריכים לברך שלוש פעמים ביום על התמיכה האמריקאית. ועדיין מותר לנו לומר לאמריקאים: כאשר אתם מצטרפים לביקורת נגדנו, כאשר אתם מעכבים משלוח נשק, בגלל פגיעה בחפים מפשע, אתם לא רק צבועים. אתם גם מונעים את הבסת חמאס וגם מעכבים את סיום המלחמה.
כולם צדיקים ומוסריים על חשבוננו. חכמים על אחרים. העניין הוא שגם את הצביעות המערבית הזאת, שמצטרפת לזו הבינלאומית, היינו חייבים לקחת בחשבון
ישראל עשתה כנראה כל טעות אפשרית בניהול המלחמה הזאת. היא הכניסה את עצמה למלכודות שהיה צורך בעיוורון מוחלט כדי לא לדעת שאנחנו עומדים ליפול לתוכן. שמונה חודשים לאחר שישראל חטפה את המכה הקשה בתולדותיה, היא עדיין צריכה להיאבק על צדקתה. וכל אירוע של פגיעה בשוגג בחפים מפשע זוכה לתהודה גדולה פי מאה מכל פגיעה דומה בחפים מפשע של צבאות ארה"ב או בריטניה. כולם צדיקים ומוסריים על חשבוננו. חכמים על אחרים. העניין הוא שגם את הצביעות המערבית הזאת, שמצטרפת לצביעות הבינלאומית, היינו חייבים לקחת בחשבון. וכדי למנוע חלק מהביקורת הייתה יכולה ישראל להציע שוב ושוב הפסקת אש, גם לפני הכניסה לרפיח, ובוודאי שכבר מתחילת המבצע, כדי שיהיה ברור שחמאס מסרב לפירוז הרצועה לשחרור החטופים, והוא הנושא היחידי באחריות להמשך המלחמה ולפגיעה בחפים מפשע. אז פעם נוספת ישראל צודקת. מאוד צודקת. אבל כאשר ישראל עושה טעות, ואין מלחמה בלי טעויות, היא הופכת, בגלל המוסר הכפול, למדינה המושמצת ביותר.
המלחמה לא הסתיימה. זו מלחמה על הקרקע ברפיח. וזו מלחמה, לא פחות חשובה, על דעת הקהל הבינלאומית. תקלות היו. תקלות יהיו. אפשר להתמודד איתן. אבל ספק אם יש היום הנהגה שמסוגלת לנהל את ההתמודדות הזאת.
פורסם לראשונה: 00:00, 28.05.24
