בעוד החזית הצפונית בוערת ויותר מ-100 אלף תושבים חיים בקו האש ברצועת ביטחון ישראלית הנתונה לירי חיזבאללה ולסכנת חדירת כוחות רדואן, צה"ל החליט לדלל את כוחות לוחמי כיתות הכוננות ביישובים הסמוכים לגבול - אלו שלא פונו עד כה ונותרו היישובים המאוכלסים הראשונים בקו מול האויב.
הייאוש בעין יעקב: "באים ואומרים - לכו הביתה, בלי חלופה"
(צילום: אביהו שפירא)
החלטת הצבא שהתקבלה באופן חד-צדדי וללא שיתוף ראשי הרשויות רק מעמיקה את חוסר האמון והפגיעה בתושבים. "בעת הזו נדרש להגביר את הביטחון ותחושת הביטחון, לא לפגוע בהם", אמר גיורא זלץ, ראש המועצה האזורית הגליל העליון. הוא מזהיר כי מדובר ב"טעות גדולה כאשר שוב הצבא פועל ללא שיח עם ראשי הרשויות, אלא מקבל החלטות שאנחנו עלולים לשלם עליהן מחיר כבד".
על פי החלטת צה"ל, בכיתות הכוננות ביישובים המרוחקים עד 5 קילומטרים מהגבול יקוצצו כוחות ההגנה המקומיים מ-28 לוחמים פעילים ל-18. ביישובים המרוחקים עד 9 קילומטרים מהגבול במקום 28 לוחמים יוותרו רק ארבעה.
5 צפייה בגלריה
כיתת הכוננות בעין יעקב. "כל היישובים שניצלו בעוטף עזה הצליחו למנוע חדירה בזכות הכיתה"
(צילום: אביהו שפירא)
התושבים שגויסו לשורות כיתות הכוננות באוקטובר אמונים על הגנת בתי הילדים, הגנים והמעונות שפועלים ללא מיגון ועוזרים בעת אזעקות ואירועים שונים. הם נמצאים בבתי הספר ומאיישים 24/7 את שערי היישוב.
המושב עין יעקב שבגליל המערבי, המרוחק כשמונה קילומטרים מגבול לבנון, הפך בשמונת החודשים האחרונים לחזית המדינה. הוא היישוב המאוכלס הקרוב ביותר לגבול מאחר שהתושבים ביישובים הסמוכים לגבול פונו מבתיהם. לוחמי כיתת הכוננות המקומית, מגויסי המילואים, הקימו תוך יום חמ"ל מלחמה מבוצר וממנו הם מגינים על בתיהם. במתחם שהכשירו העמידו גנרטורים, ציוד חילוץ, חומרי חבישה וטיפול רפואי כמו בבית חולים שדה וארונות מלאים באוכל ושימורים לשעת חירום.
"כולם הבהירו לנו שבמצב של מלחמה לא יהיה לנו מענה מאף גורם", מספר גבי יעקב, חבר כיתת הכוננות. "עכשיו אם תקפל את כולם, מה עשית בזה? כל היישובים שניצלו מהטבח בעוטף עזה, הצליחו למנוע את חדירת המחבלים בזכות כיתת הכוננות".
גורמים בצבא הסבירו כי המהלך נועד לחסוך כספים בתשלום על ימי המילואים וכי משאיום החדירה הוסר לכאורה, אין עוד צורך בכוחות המקומיים על בסיס שירות פעיל אלא רק ככוח כוננות.
צחי אליהו, יו"ר ועד היישוב וחבר כיתת הכוננות, אומר כי בזכות תרומות מקק"ל ואחרים הצליחו לרכוש מערך מצלמות אבטחה, אפודים וקסדות וציוד להגנת כ-1,500 תושבי עין יעקב. יש לנו כאן 2 ש"ג מאוישים, 4 לוחמים עושים פטרול והחמ"ל מאויש 24/7. אנחנו עושים 3 אימונים בשבוע, כמו קרב מגע, ירי חי, סימולטורים. בתוך שמונה דקות רדואן יכולים להיות כאן ובתוך שניות כשהם על דאונים. מי יהיה פה כדי להגן על 150 ילדי הגנים והמעונות שבמרכז המושב?".
"ראינו מה קורה כשאין צבא ביישוב"
רעייתו, רויטל יעקב, מתנדבת בצוות החירום היישובי. "ראינו כולנו מה קורה כשאין צבא ביישוב", היא אומרת בעיניים מבוהלות. "אני ממפוני גוש קטיף, גרתי בניסנית ואני זוכרת את כל ההבטחות שקיבלנו כשהוציאו אותנו מהבתים. אני חוששת ולא מאמינה עוד שיהיו אחרים שיבואו להציל אותנו בשעת סכנה. הפכנו לקו הראשון לאויב".
איתמר יעקב, גם הוא חבר כיתת הכוננות, מוסיף: "אני חושש מערביי האזור שיגיעו לפה בחסות המלחמה, ייכנסו לאחד הצימרים ויתארגנו על ציוד ונשקים וייצאו לשחוט את הילדים שלנו. ברגע שמפרקים את כיתות הכוננות האויבים יודעים שזו שעת הכושר לתקוף. עד עכשיו ייצרנו פה הרתעה בכל היישובים והאויב יודע שיש פה כוחות חמושים בכל יישוב. עם מה משאירים אותנו כעת?"
משה רחמים לא מסיר עיניו ממסכי מצלמות האבטחה שמקיפות את היישוב. כחלק מלמידת הלקחים והמוכנות ליום פקודה, הוא וחבריו לומדים ומשננים את כשלי מערכי האבטחה המקומיים בדרום. "אתמול עשינו פה ערב הקרנה והראיתי להם את הסרט על קרב כיתת הכוננות בכפר עזה. בעשרים הדקות הראשונות הם איבדו חצי מכיתת הכוננות כי הנשקייה הייתה במרכז היישוב והם קפצו לקחת את הנשקים. אני לא סומך על אף אחד חוץ מעלינו".
גם בקיבוץ שמיר שבגליל העליון שמענו טענות דומות. מנהל הקהילה בקיבוץ, עובד בן זאב, מאשים כי "מדובר בהחלטה הזויה. שלא יצפו מאיתנו גם להחזיק את כיתת הכוננות בהתנדבות. אנשים כבר גמורים. אני מזמין את ראש הממשלה להגיע לפה. לראות את עמק החולה בוער".
בצה”ל מסבירים שמטרת ההחלטה “לשמר אורך נשימה, כשירות הכוחות ורציפות תפקודית”. וכי “כלל חברי כיתות הכוננות יישארו עם ציודם האישי”.
פורסם לראשונה: 00:00, 28.05.24
