אכן, ניצלנו - ניצלנו מאימת אופיר לוזון שהתחזה לחייל חמוש מכף רגל ועד לראשו, שקרא לצופים בו לסרב כל פקודה שלא ניתנה על-ידי נתניהו. זרועות הביטחון אכן הצילו את קיומו של המשטר הדמוקרטי שלנו. אפילו קיים הסעיף שלפיו המסית למרד במשטר - דינו להישפט, עם סיכוי סביר להיות מורשע באשמת מרידה. בזכות תושיית השב"כ ניצלה הדמוקרטיה שלנו.
ניצלנו, אך גם נזכרנו, ואולי נזכרו גם רבים אחרים. נזכרו בכמעט-מהפכה שהוצעה על-ידי שר המשפטים יריב לוין. ביום אחד, בהפתעה גמורה, הציע לוין לבטל את "עילת הסבירות". לפי הסעיף שבוטל על-ידי הכנסת היה בידי בית המשפט הכוח, סבירות שמו, לפגוע במעשה של הרשות המבצעת, קרי הממשלה. ואז הגיע בג"ץ, ביטל את הביטול של עילת הסבירות - והסבירות ניצלה. בידי בית המשפט נותרה הסמכות לבטל צעד שלא היה סביר בעיניו, למרות שנחקק כהלכה.
העיסוק בנושא עורר כמעט-מהפכה בפני עצמו: משפטנים ובעלי דעה, פוליטיקאים ומלומדים, זעקו כי אם תבוטל עילת הסבירות, כפי שהציע שר המשפטים, יהיה הדבר פגיעה אנושה בדמוקרטיה, וגזרה שעולם המשפט לא היה עומד בה. כה רב היה הזעם, עד שחוגים רחבים החליטו על מרד משלהם: הם יזמו הפגנות המוניות נגד הביטול המוצע, שבמסגרתן נוצר תקדים מסוכן של חדירת הפוליטיקה גם לזרועות הביטחון. עובדה: רבים מאוד מטייסי חיל האוויר, למשל, איימו כי יסרבו להתייצב לטיסות אימונים. ובעצם - לא לסרב. כפי שהוסבר אז לציבור, הם אינם סרבנים - הם בסך הכל החליטו לא לשרת. ליתר דיוק: הם בסך הכל הודיעו שיפסיקו להתנדב. הם לא החשיבו את צעדם ההפגנתי כצעד של סרבנות, וראשי המוחים נגד ביטול עילת הסבירות טענו כי הם אינם סרבנים - הם רק ביטלו את ההתנדבות לימי אימונים.
עתה, המאבק הגדול הוא נגד אותו אופיר לוזון, יחיד, הנתמך על-ידי בנו של ראש הממשלה - והוא המאיים הנורא על תקינות המשטר
אם כן, מלים נרדפות, התנדבות ואי-סרבנות. וכך נוצל הסילוף הלשוני, שגויס למאבק בהצעה לביטול הסבירות. עד כדי כך, שאפילו אסתר חיות, נשיאת בית המשפט העליון לשעבר, יצרה תקדים חמור: היא נשאה נאום פוליטי מובהק נגד ביטול עילת הסבירות, וכך ללא סייג סייעה בהחדרתה של הפוליטיקה גם לעולם המשפט, שאמור להיות מחוסן מכל צעד פוליטי.
ואילו עתה, המאבק הגדול הוא נגד אותו אופיר לוזון, יחיד, הנתמך על-ידי בנו של ראש הממשלה - והוא המאיים הנורא על תקינות המשטר. וכמו אז, שוב נשמעים האיומים שהכריז לוזון, יחיד שקרא למרד. אין למלא פקודה שלא יצאה מפיו של נתניהו, טען. הוא המסית לסרבנות.
עקרונית, לוזון נוהג באופן דומה לזה שבו נהגו הטייסים שהחליטו להפסיק "להתנדב" לימי אימונים. אך הפעם, מי שסירב בזמנו "להתנדב" הם אלו הטוענים נגדו כי יש בקריאתו למרד משום פגיעה חמורה בתקינות המשטר. כמו הטייסים, גם לוזון היחיד שהתחפש ללוחם קרבי יוכל לטעון: אינני מסית לסרבנות, כי אני בסך הכל "מתנדב". ממש כטענת הטייסים ה"מתנדבים".
וזו כמובן הצביעות הגלויה, הבולטת. נגד אותו לוזון מתקיימת חקירה לפני אישום. לא כך נהגו בטייסים שסירבו לשרת - הם הרי בסך הכל "התנדבו", הם לא חטאו בסרבנות.
פורסם לראשונה: 00:00, 29.05.24