יש נושא שאסור שירד מסדר היום, והוא החלפת השלטון בישראל. אנחנו על סף תהום. כל יום נוסף שהממשלה הזאת מכהנת, היא מדרדרת את המדינה, כלכלית, ביטחונית, בינלאומית ופנימית. המלחמה ברפיח הולכת ומעמיקה ומגבירה את העוינות של העולם. איו"ש על סף רתיחה והצפון ריק מתושבים עם אפס אכפתיות ועזרה של שרי הממשלה. עד כדי כך, שבמושב מרגליות הכריזו שלשום על ההתנתקות שלהם ממדינת ישראל. אנחנו רוצים נתק מוחלט מהצבא ומהממשלה, הודיע יו"ר ועד המושב, איתן דוידי. אין יוצא ואין בא. לדבריו, למושב אין צורך להישמר מחיזבאללה אלא מממשלת ישראל.
האם יש עדות טובה יותר לחוסר האמון ביכולת הממשלה לדאוג לתושביה, מרצונו של מושב להתנתק ממנה? ואם זה לא מספיק, לכל זה התווסף השבוע ירי מנשק אוטומטי של מחבלי חמאס על היישוב בת חפר.
זה כבר לא עוטף עזה, זה עוטף נתניה. והחטופים. מה עוד אפשר לומר על גודל ההפקרה, הנטישה, האדישות והאטימות. על הרצון למשוך זמן, להאריך את המלחמה מטעמים אישיים על גבם של החטופים והחיילים.
מי שעוד מדבר על "ניצחון מוחלט", או על "פסע" מניצחון, שיבדוק טוב על איזה ערוץ הטלוויזיה שלו מכוונת. מלבד ערוץ הבית, שבו השדר מודה בעצמו שהוא כלי להעברת מסרים של ראש הממשלה
אפשר כבר לומר ביושר: הממשלה הזאת לא מסוגלת להבטיח את ביטחונם של תושביה. לא צריך לחפש רחוק. אחרי שהוחלט על החזרת תושבי שדרות והעוטף לבתיהם, אין יום שלא נורים שם מטחים של רקטות. וביום ראשון בצהריים רצו תושבי גוש דן, כולל הוד-השרון ורעננה, למרחב מוגן, בגלל אזעקות ופיצוצים של רקטות שנורו מרפיח. מי שעוד מדבר על "ניצחון מוחלט", או על "פסע" מניצחון, שיבדוק טוב על איזה ערוץ הטלוויזיה שלו מכוונת. מלבד ערוץ הבית, שבו השדר מודה בעצמו שהוא כלי להעברת מסרים של ראש הממשלה - אין מי שלא יודע שאת המלחמה הזאת כבר הפסדנו ב-7 באוקטובר, וכל יום שעובר מאז רק הופך את הכישלון הזה ליותר מוחשי. כי איך אפשר לנצח כשראש הממשלה ושר הביטחון לא מדברים זה עם זה, כשבתוך קבינט המלחמה יש חילוקי דעות, אולטימטומים ולבטי פרישה, וכשמיום ליום הסיכוי להחזיר חטופים חיים הולך ונמוג.
מחכים לגודו
אם בהתחלה דיברו על ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת אירועי הטבח, הרי שמאז אותה שבת שחורה התווספו אל המחדל הזה מחדלים רבים אחרים, שמצדיקים ועדת חקירה ממלכתית נוספת: איך זה שמלחמה שנפתחה מהסיבות הכי מוצדקות, הפכה בתוך כמה חודשים למחלוקת קורעת ומשסעת בתוך ישראל. שהתחילה עם לגיטימציה בכל העולם והצליחה להפוך אותנו למצורעים גם בעיני ארה"ב ואירופה. איך זה שלמרות הליווי המשפטי הצמוד והמערכת המשפטית המוערכת - הגענו לבית הדין הבינלאומי בהאג. איך זה שאחרי שמונה חודשים של לחימה לא הצלחנו למגר ארגון טרור למרות נאומי הרהב של ראש הממשלה ושר הביטחון. ואיך, וזה האיך הכי גדול – עדיין לא הצלחנו להחזיר את החטופות והחטופים הביתה.
בהתחלה עוד היו ויכוחים, אם יש להמתין לסיום המלחמה, לאפשר לגנץ ואיזנקוט להשפיע בקבינט המלחמה. היום כבר ברור שאין למה להמתין. אם זה תלוי בממשלה הנוכחית המלחמה לא תסתיים. לא לפני הבחירות באוקטובר 2026, אם בכלל יתקיימו בחירות כשהמהפכה המשטרית ממשיכה לרחוש מתחת לרדאר. והשאלה אם לחכות לגנץ ואיזנקוט כדי שיובילו את המחאה להחלפת הממשלה - זה בערך כמו לחכות לגודו.
בימים אלה מתגבשת התארגנות של ראשי מפלגות שפועלים כדי להפיל את הממשלה. בוקר טוב אליהו, הגיע הזמן. הפגישה הרשמית הראשונה תתקיים היום, בין לפיד, ליברמן וסער. ההנחה שלהם היא שהתחילה הספירה לאחור. גנץ ואיזנקוט ייאלצו לצאת בקרוב מהממשלה: גנץ מתחיל לרדת בסקרים, גם בקרב מצביעיו, כך שהמוטיבציה העיקרית שלו להישאר הולכת וקורסת. דבריו של איזנקוט השבוע בדיון חסוי בוועדת החוץ והביטחון על כך שצריך להגדיר כיעד את סיום המלחמה ברפיח, לקדם עסקת חטופים ולעצור את האש לכמה זמן שיידרש - מעידים (אולי) שהוא קרוב לרגע שבו יידרש לפתור את הדיסוננס בין עמדותיו לבין הישארותו בקואליציה.
הכוונה בפגישה היא לא הקמת מפלגה, אלא בניית התארגנות בכנסת להפלת הממשלה. ניסיון להרחיב את המעגלים נגדה, כשמתחילים בסיעות בכנסת.
האידיאל הוא להחליף ממשלה עוד בכנסת הזאת, כלומר להביא למהפך בתוך הכנסת הקיימת תוך כדי מציאת רוב בתוך הליכוד שרוצה להדיח את ראש הממשלה. אם יימצאו 17 ח"כים, כלומר מחצית מגודלו הנוכחי של הליכוד בכנסת, הם יוכלו לקחת איתם גם את שם התנועה ולהפוך לליכוד החדש.
סימה קדמוןצילום: אביגיל עוזי במקרה כזה, הסביר ליברמן, עם ליכוד נורמלי, אפשר לבנות ממשלה אלטרנטיבית. אם לא, הוא אמר, נבדוק את האפשרות של החוק לפיזור הכנסת, שבו יש צורך בהרבה פחות ח"כים מהליכוד, שמבינים שהשליחות שלהם עכשיו היא להציל את המדינה.
שיהיה בהצלחה: הסיכוי למצוא 17 אנשי ליכוד שיסכימו להפיל את נתניהו הוא אפסי. בואו נתחיל מחמישה.
פורסם לראשונה: 00:00, 29.05.24
