הנה רעיון לדוקטורט עם חומרים עד האוורסט, שהיום-יום שלנו בורא לנו כגרגירי אינטרסים וקומבינות על שפת הים. מהחיים, מה שנקרא. שאלת המחקר הולכת ככה: מה היו התהליכים שהובילו וביססו את תופעת אובדן הבושה בקרב קברניטי המדינה היהודית? איך קרה שהתופעה האיצה עד שהפכה לנורמה מנהיגותית רווחת. מה הרקע, הסיבות, הדמויות, האווירה.
אני מניח שההתחלה של מסע כזה תהיה ביצחק רבין ז"ל, שוויתר על ראשות הממשלה בעקבות פרשת חשבון הדולרים. ובהזדמנות אחרת, אוקטובר 1994, פנה לעם בליל שבת כדי לקחת אחריות על כישלון חילוץ החייל נחשון וקסמן ז"ל שנחטף בידי חמאס. איזה ילד היה רבין. מי לוקח אחריות?
גם נתניהו דיבר לעם בליל שבת. ב-13 באוקטובר, שבוע אחרי האסון, בנאום מבולבל שאין בו כלום. אחריות? משהו? בכל זאת, דבר נורא קרה לעם במשמרת שלך. סורי עם, לא הפעם, ולא בפעמים הבאות.
קשה לעקוב אחרי התהליך, אבל כן ברור מתי הגיע שיא אובדן הבושה: בתקופה שאחרי 7 באוקטובר. ביכולת המנהיגות המפקירה והמשסעת לקום, לנער אסון מהמקטורן, להעז להסתכל לעם בעיניים, ואז לעשות מה בא לה.
איך הם יכולים? איך הם מצליחים לישון בלילה? אבל כן, הם יכולים. והם ישנים. והם גם ממשיכים לסרוח.
וכל יום קורה עוד משהו. הרכב של השר האחראי על הביטחון הלאומי משתולל ומתהפך על הציבור, ולא כמטפורה? שרת התחבורה סוללת מחלפים של קומבינות פוליטיות במקום כבישים מצילי חיים? ראש הממשלה עדיין ראש ממשלה?
הכלבים נובחים והשיירה עוברת. יש משפט כזה. אנחנו הכלבים הנובחים, אם תהיתם. והנביחות שלנו, בניגוד לכוונת הפתגם, הן לא סתם נביחות. הן זעקות אמת. ובכל זאת השיירה שלא מובילה למקום מבטחים עוברת. וכלום לא יעצור. אפילו דוח מבקר מדינה בלתי נתפס שנוגע לבריאות העם כולו על כך שנתניהו נתן בלעדיות לפייזר בחיסוני הקורונה בלי לעדכן את הקבינט עובר כאילו כלום. השיירה עוברת.
לא משנה מה הם יעשו ויגידו, מה אנחנו נגיד ונעשה, השיירה עוברת. ושום דבר לא יגרום למנהיגי ישראל בעת הזו לקחת אחריות. או סתם, לעצור, לתקן מסלול, לכתוב בווייז "עם ישראל".
ימי הסדום של הפוליטיקה הישראלית. של אלו שעל ההגה. הכי אבסורדי, הכי גרוטסקי. יכולת-על בלהיות אינטרסנטיים ונרקיסיסטיים ולמחוק עם מהנוף. וזה בלתי נתפס, כי זה הרי התפקיד שלהם: להיות משרתי העם. לשם כך נבחרו.
אבל לא. אסון מירון? הורדת דירוג? צפון מרוקן ומרוסק? השיירה עוברת. מלחמה ללא יום לפני, אחרי? ראש ממשלה ללא אמון שמורח זמן ומורח בסיסמאות? שרים וח"כים ששותקים תחתיו? השיירה עוברת. אי-גיוס חרדים מסיבות קואליציוניות? השתוללות מחירים? כספים פוליטיים בזמן מלחמה? השיירה עוברת. עוברת. עוברת.
זה האירוע: סביבנו קברניטים חסרי בושה שטובת העם ומה הוא חושב מהם והלאה. הרבה הלאה
יש פה מנהיגות, שעזבו שלא רואה את העולם, שהולך ומאבד סבלנות, היא לא רואה את העם. וזה לא שמדי פעם בורח להם, ככה בטעות, זה האירוע: סביבנו קברניטים חסרי בושה שטובת העם ומה הוא חושב מהם והלאה. הרבה הלאה.
כאלו, שכדי שיוכלו לנתק את מרכיב הבושה מהסיסטם, בונים כוורת של יס-מנים, פוגשים פחות את העם, מתנתקים, נאטמים, פה ושם עובדים על שכנוע עצמי, פה מפנים גב לחמלה, שם למצפון, צועדים בעיוורון אחרי ראש ממשלה שנותן דוגמה עצובה.
וגם שם כבר יש למחקר הזה, לעבודת הדוקטורט: עידן חוסר הבושה.
פורסם לראשונה: 00:00, 30.05.24
