כבר יותר מעשור מעסיק חוק הגיוס בעצימות משתנה את המערכת הפוליטית. הצורך החוקי לגייס את בני הישיבות לצה"ל הוא אומנם לא האירוע היחיד שמייצר משברים פוליטיים, אבל הוא היחיד שמייצר משברים בסדר גודל כזה שיכול להוביל לבחירות.
1 צפייה בגלריה
הפגנת החרדים נגד חוק הגיוס בירושלים
הפגנת החרדים נגד חוק הגיוס בירושלים
הפגנת חרדים נגד חוק הגיוס בירושלים
(צילום: דוברות המשטרה)
היום (ראשון), בהרכב מורחב של תשעה שופטים, ידון בג"ץ בעתירות שהוגשו בנושא גיוס תלמידי ישיבות ומימון המוסדות התורניים. לטענת העותרים, המדינה אינה יכולה להימנע מגיוס תלמידי הישיבות משעה שהחוק פקע. מנגד, נציג הממשלה ינסה לשכנע את השופטים לא לקבל את העתירה ולתת הזדמנות להליך חקיקתי בכנסת. כך או כך, בשלב זה לא צפויה להתקבל החלטה.
כדי להבין את גודל האירוע צריך בעיקר ללמוד על המתחולל ברחוב החרדי, את התודעה שבה מתנהלים רבנים מזרמים שונים ומרכזיים שאומרים באופן ברור: גיוס לצה"ל הוא מחוץ לתחום. בהזדמנויות שונות סיפרו חברי הכנסת החרדים ששליחותם העיקרית בכנסת מול הציבור ששלח אותם מתרכזת בשני היבטים מרכזיים: תקצוב המוסדות החרדיים באופן שיאפשר את הפעלתם ומניעת גיוס לצבא. אם הם לא יכולים להשיג את שני אלה, יש בעיה.
ברוב המקרים, הפער בין הסמכות הרבנית החיצונית לבין הח"כים המכהנים מטעמם בכנסת הוא גדול. דרך הכנסת לא תמיד ניתן ללמוד על מה שקורה ברחוב החרדי. גם כעת, כשמרבית חברי הכנסת החרדים משוכנעים ששום דבר טוב יותר לא מחכה מחוץ לממשלה הזאת, הם מודים בחדרים הסגורים: הטלפון ממועצת הרבנים יכול להגיע בכל רגע. ומהנקודה שבה יבקשו לפרוש מהממשלה לא תהיה דרך חזרה.
למתווה הגיוס שהביא כעת נתניהו ומסתמך על מסמך ישן שגיבש יו"ר המחנה הממלכתי בני גנץ, מגיבים החרדים בשיטה של העלמת עין. הם לא רוצים לתמוך בו, אבל לא יוצאים נגדו. יש איתו שלל בעיות ממילא, הראשית שבהן היא חוסר הלימה מוחלט למציאות הביטחונית שאחרי 7 באוקטובר - בעוד שצורכי הצבא הם אלפי מתגייסים חדשים ועד 50% בתוך חמש שנים, המתווה הנוכחי שנוצר הרבה לפני 7 באוקטובר - עוד בכנסת הקודמת - מדבר על עשרות בודדות בתוך חמש שנים. יש הטוענים כי מוביל המהלך, נתניהו, מודע היטב עד כמה המתווה שלו סובל מחוסר רלוונטיות לצבא ולצרכיו. וכפועל יוצא עד כמה סולדים ממנו חלק מאנשי הליכוד.
לא צריך לחפש אותם מתחת לאדמה ולנטר את המורדים. הם כאן, בולטים ואומרים זאת בכל הזדמנות. החל משר הביטחון יואב גלנט, שהבהיר שלא יתמוך בחוק שאין עליו הסכמות, דרך יו"ר ועדת חוץ וביטחון יולי אדלשטיין שכבר הבטיח שכל חוק כזה שיעבור בוועדה שלו יצא אחרת ממה שנכנס. אבל לא רק הם.
ח"כ טלי גוטליב כבר התבטאה פומבית ואמרה שתתנגד ואיתה גם ח"כ דן אילוז, ויש עוד. חישוב לא מורכב כלל מחדד את התמונה: הרוב סביב החוק מוטל בספק. אז למה בכל זאת נתניהו מקדם אותו? סיבה אחת בלבד: מריחת זמן. מול בג"ץ כדי לשמור על תקציבי החרדים, ומול החרדים כדי למנוע את פירוק הממשלה.
גורמים בכירים בקואליציה מספרים כי בשבוע האחרון מרב תשומת הלב של נתניהו נתונה לזעם החרדי - הרגעת הרוחות וניסיון למנוע בכל כוחו את שבירת הכלים של הרבנים. אם לא יימצא פתרון לחוק, תקציבים לישיבות יפסיקו לזרום, השטח יחל תהליך הדרגתי של תסיסה ובחירות הן רק עניין של זמן. בשונה מאירועים אחרים, בסודוקו הזה השורה התחתונה מסובכת. מתווה שיהיה מקובל גם על שר הביטחון וגם על החרדים הוא כמעט בלתי אפשרי ואם זה כך - ריח הבחירות כבר כאן.
פורסם לראשונה: 00:00, 02.06.24