דוד לוי, הנער שעלה מרבאט שבמרוקו, צמח כמנהיג פועלים בבית-שאן ומשם נסק אל הנהגת המדינה, ייזכר לדורות כמי שהטביע חותם עמוק על המהפכה החברתית של שנת 1977.
רבים מאיתנו זוכרים ומכירים את "המהפך" הפוליטי של אותם ימים, עם עלייתה לשלטון של תנועת החירות, אך בפועל הייתה זו בראש ובראשונה מהפכה חברתית היסטורית שהוביל מורי מנחם בגין, בעודו משלב ידיים עם דוד לוי ממש בקדמת הבמה.
3 צפייה בגלריה
yk13948322
yk13948322
ריבלין ולוי
(צילום: מיכאל קרמר)
לא אפריז אם אומר, כי אמנם הישגו הידוע של מנחם בגין היה הסכם השלום עם מצרים, אבל בעיניי הישגו האמיתי היה ביטולה של "ישראל השנייה", ובלי דוד לוי לא יכול היה להגיע אליו.
דוד לוי היה לא רק חלק מהמערכה של "מהפך 1977", אלא גם מי שבמידה מכרעת אפשר אותה. הוא גרם למאות אלפי בני עדות המזרח לחוש שהם חלק מהמערכה, ושגורלם תלוי בגורלה.
3 צפייה בגלריה
yk13948117
yk13948117
בדיון על הצבעת אי־אמון בממשלה. מימין לשמאל: דוד לוי ז"ל, יוסף בורג ז"ל ויצחק שמיר ז"ל | צילום: זום 77
זוהי המהפכה שלאחריה הגיעו אל עמדות ההשפעה ומושכות ההנהגה, כל אותם "מיעוטים" ו"עדות" יוצאי צפון אפריקה. מהפכה שהתגשמה הלכה למעשה כאשר בגין פתח את דלתות הישראליות בפני בני עדות המזרח, ומי שנענה לקריאה והנהיג אותם פנימה, אל גשר הפיקוד של מדינת ישראל, היה דוד לוי. לראשונה החלו להיראות שרים מזרחים בעמדות ההשפעה הבכירות ביותר במדינה, במקום ב"טריטוריה" הפוליטית ההיסטורית שלהם, במשרדי הדואר והמשטרה.
הייתה לי הזכות לצעוד עימו כברת דרך ארוכה, אישית ופוליטית. דוד לוי לא האמין במגזריות ובשבטיות, הוא סלד מקידוש הקיפוח והנצחת הניכור והבידול, וחתר בכל כוחותיו להשיב את השד העדתי אל הבקבוק ולהשליכו לבלי שוב. גם כאשר זעק בגרון ניחר "תנו כבוד" לבני עדות המזרח, דוד לוי כיוון אל הכבוד הרמוס של מורשתם, של מסורתם ושל תרבותם, אשר נדחקו על ירכתי הישראליות תחת מטר של עלבונות, לעג והלצות.
חיש מהר, דוד לוי החל להוות איום על האשכנזים הוותיקים בליכוד. התנהלותו נראתה בעיניהם כמתנשאת והבדיחות לא איחרו לבוא: "בכיר מוקף פושעים", "קוף שירד מהעצים" וכיוצא בזה. הם לא הבינו עד כמה הוא היה מי שאפשר לבגין להביא את תנועת החירות לשלטון
כל אלו לא פסחו על דוד לוי עצמו כשהחל להכות שורש בתנועת הליכוד. חיש מהר הוא החל להוות איום על האשכנזים הוותיקים, התנהלותו נראתה בעיניהם כמתנשאת והבדיחות לא איחרו לבוא: "בכיר מוקף פושעים", "קוף שירד מהעצים" וכיוצא בזה. הם לא הבינו עד כמה דוד לוי היה מי שאפשר לבגין להביא את תנועת החירות לשלטון ולגרום למהפך.
ואולם בגין שהביא את דוד לוי לקדמת הבימה, סמך על חושיו הפוליטיים ונענה לדרישתו להצטרף להסתדרות העובדים הכללית. מהלך זה, הביא חברים רבים בני עדות המזרח לשורות הליכוד, כדוגמת מאיר שטרית, דוד מגן ועובדיה עלי, שהפכו לחלק מתנועת החירות והשתלבו בחזית החברתית-פוליטית של מדינת ישראל.
3 צפייה בגלריה
yk13948119
yk13948119
בחתונת בנו. לוי עם שמעון פרס | צילום: זום 77
דוד לוי שימש במספר ממשלות כשר החוץ של מדינת ישראל, שמו יצא לפניו, כאיש מרשים ובעל יכולת הסברה מעולה, כאשר כל שועי עולם שפגשו אותו היו מתרשמים ואף מתפעלים מדרך ראייתו את המצב באזורנו.
הופעתו המרשימה וכובשת הלב יצרה אווירה מאוד חיובית כלפי השר גם כאשר הנפגשים עימו לא הסכימו לכל עמדותיו.
דוד לוי התגבר על כך שלא ידע אנגלית בכך שעשה שימוש ביכולותיו המרהיבות בצרפתית.
בתחילת דרכו היו לו היסוסים רבים, שכן עיקר יחסינו היו עם מדינות דוברות אנגלית ובעיקר עם ארה"ב - וכאן אשתף אתכם באחד ה"קוריוזים" שאולי השפיעו על דוד לוי בדרך זו או אחרת.
באחד הימים התכנס בכנסת הלובי לקידום הנגב, בראשות בייגה שוחט. אירחנו באותו יום איל הון ידוע מטקסס, איש עתיר נכסים ויכולות כלכליות, אך מאידך אדם בעל תרבות טקסנית שאינו מתיימר להיות אינטלקטואל.
ביושבנו בחדר המיוחד לקבלת אורחים בכנסת, נכנס דוד לוי מלווה בפמלייתו. האורח בזווית עינו קלט את כניסתו לאולם, ומיד פנה אל בייגה ושאל אותו: "האם אין זה דוד לוי שר החוץ של מדינת ישראל"? ענה לו בייגה, "כן זה דוד לוי". ביקש מיד האיש להיפגש עם לוי וללחוץ את ידו באומרו - "את שר החוץ הישראלי אני מעריץ, משום שהוא אדם שבנה את עצמו יש מאין. סלף מייד מן". ענה לו בייגה, "למזלנו רובי נמצא לידי והוא בנקל יכול לסדר ביניכם פגישה".
יצאתי מהחדר לאולם, ופניתי לדוד. אמרתי לו: "יש לנו, אנשי הלובי למען הנגב שאתה כל כך תומך בו, אורח מטקסס, שמבקש מאוד ללחוץ את ידך". דוד היסס ושאל - "באיזו שפה הוא מדבר?". עניתי שהוא מדבר אנגלית אבל "אתה צריך לדעת שכל טקסני בפרט, ואמריקני בכלל, מרגישים נחותים בגלל אי-ידיעתם צרפתית. לכן אתה פתח לו, וברגע שיגיע לכיוונך תדבר איתו צרפתית, והוא זה שיתנצל על מגבלותיו".
התרצה דוד והסכים מיד לפגוש אותו ואמר - "הבא אותו". חזרתי לאורח, נטלתי את ידו ואמרתי כי "שר החוץ של ישראל ישמח לראותך". כשהתקרבנו לשולחן לידו ישב דוד לוי, קם דוד הושיט את ידו והחל בצרפתית קולחת לברך אותו. הטקסני התנצל מיד ואמר כי "לבושתי הרבה אינני דובר צרפתית, אם יוכל רובי לעזור לנו בתרגום סימולטני". דוד עבר לעברית, ובירך את האורח והודה לו על תרומתו בישראל בכלל ולנגב בפרט.
האורח כולו בקול רוטט השיב באנגלית וביקש שאתרגם - "כבוד גדול לי להיות בישראל ולפגוש את שר החוץ של ישראל. אני ורבים בארה"ב מעריצים אותך". השארתי אותם יחד והם הוסיפו לשוחח מספר דקות לא מועט.
באותו לילה הגיע לביקור בארץ ג’יימס בייקר, שר החוץ האמריקני, ובשם הממשלה קיבל אותו שר החוץ דוד לוי בשדה התעופה בלוד. דוד סיפר לאחר הפגישה שהצרפתית של בייקר לא הייתה מהמוצלחות ביותר. כך, נתן דוד לוי לעולם להבין שצרפתית היא שפה מכובדת שניתן לנהל בה משאים ומתנים ולייצג מדינות גם בלי לדעת אנגלית על בוריה.
דוד לוי לא הצליח לכבוש את פסגת שאיפתו - ראש ממשלת ישראל. ואולם ההיסטוריה הישראלית לעולם תזכור אותו כמי שאפשר לראשונה לקולה המושתק של "ישראל השנייה" להישמע בגאון; כמי שפילס את דרכה ללב הישראליות; כמי שהניח נדבך שאין בלתו בבניין החוסן של החברה הישראלית.
פורסם לראשונה: 00:00, 03.06.24