יידרשו עוד שנים ארוכות ושורת מחקרים מצד מגוון מומחים התנהגותיים, כדי לנסות ולהתחיל לאמוד את הנזק ההיקפי והאופנים שבהם ריסקו אירועי 7 באוקטובר את הישראליות. פרט לפגיעה הממשית בדמות האבדות בנפש והנזק לרכוש, מעבר להיבטים פסיכולוגיים של ריסוק האמון ותחושת ההפקרה, לאחר ההשלכות הביטחוניות ארוכות הטווח, יש מה שניתן לכנות “הסדרת הרע”.
בשמונת החודשים האחרונים זו מלאכתה של ממשלת ישראל - להפוך את החיים כאן לעד כדי כך בלתי נסבלים, עד שבאופן אבסורדי יהפוך הכל לנסבל. מדי יום מונמך בעוד כמה סנטימטרים גובה הרף של החיים בישראל, עד שבסופו של דבר יפגוש באדמה ואי-אפשר יהיה עוד לעבור מתחתיו. דבר לא יהיה נמוך מספיק, גרוע מדי. ריבוי הטראומות, כך בתקווה, יהפוך כל אחת מהן בנפרד לעוד פיקסל שחור בתמונה גדולה במקום לאירוע מטלטל.
הדבר המוחלט היחידי שבכוחה של הממשלה הזאת להשיג הוא לא ניצחון, אלא אדישות. את חיזבאללה אי-אפשר לנצח, אבל אולי אפשר להתרגל אליו. איפשהו בין הכטב"ם ה-780 לזה ה-920, נורמל הרעיון של חבל ארץ שלם הנתון בהפגזה מתמדת. אחרי שמונה חודשים, יום עם עשרות שיגורים על הצפון שמבעירים שריפות ענק הופך מאירוע דרמטי לביטוי של השגרה. כך גם עוד הודעה לקונית על חטוף נוסף שנרצח בשבי נמהלת בסדר היום של חברה עזובה, שהתרגלה - גם אם בלי רצון - לרעיון שאיש לא דואג לה, שלאיש לא אכפת.
התחושה הזאת מתודלקת, בין אם בכוונת מכוון זדונית או כתוצאה מרשלנות ערכית, בהתעלמות הגורפת מכל בשורת איוב שכזאת. במשך קרוב ל-24 שעות מאז היוודע דבר הירצחם בשבי של חיים פרי, יורם מצגר, עמירם קופר ונדב פופלוול, לא התקבלה כל התייחסות מצד ראש הממשלה. לא הודעת תנחומים, לא השתתפות בצער, לא הכאה על חטא, לא הכרה באחריות. ההיעדר האמפתיה המינימלית הזאת הוא תוצאה של חושים שקהו באופן אותנטי, או של אסטרטגיה קרה. האם ראש הממשלה מביע צער על גשם שירד? על שמש שלהטה? חטופים מתים בשבי מאותה הסיבה שחם בקיץ - אלו החיים. מבחינתו, מעצם הבעת הצער, מהנגיעה באירוע, עלול להשתמע שיש לו אחריות מסוימת לדבר. הוא מעדיף להתכחש אליו לחלוטין. לתוצאות ולסיבות. כאשר מתעלמים מהנושא באחת מתוכניות האולפן של ערוץ 14 אפשר לעקם את האף ולתהות על מידת הרחמים, אבל גם להבין שמדובר במופע קרקס אקטואלי שבו יודעים להתגמש רק לצד אחד. כל שנותר הוא להבין שגם נתניהו עשוי מהחומרים שנמצאים מצידה השני של המצלמה באולפני ערוץ 14. הוא והם נמהלו והפכו לאחד.
אז מגיע ערב כמו שלשום, ובתוך שעות מתלקחות כל גזרות הלב, עם היוודע הירצחם של ארבעת השבויים ואינספור השריפות בצפון
לצד המלחמה עם חמאס וחיזבאללה, מתקיימת בישראל מלחמה נוספת שבה נדרשים האזרחים להילחם במכבשי ההרגל שמתאמצים לשטח את הכאב, החרדה והפחד שלהם לכדי יומיום שטוח חדש. לפעמים נדמה שהם מצליחים, שחודשים של חטופים ומפונים יכולים להפוך לשנים. ואז מגיע ערב כמו שלשום, ובתוך שעות מתלקחות כל גזרות הלב, עם היוודע הירצחם של ארבעת השבויים ואינספור השריפות בצפון. הידיעה שזה לא בסדר, ממש לא בסדר, היא ששומרת אותנו שפויים.
פורסם לראשונה: 00:00, 05.06.24
