כשיורם ארבל הטיח בשחקני נבחרת ישראל את האמרה הצרובה ההיא, "ככה לא בונים חומה", הייתה זו אוסטרליה שהבקיעה נגדנו במוקדמות מונדיאל 1990. מאז, נבחרות ישראל מקפידות שלא להעפיל לטורנירים גדולים, המשפט האגדי הפך לנחלת הכלל - ונכון לימים אלה, גם לאתגר ביטחוני ראשון במעלה.
לפי "הוול סטריט ג'ורנל", הידוע בגישתו הלעומתית לממשל ביידן, נשיא ארה"ב לחץ לאחרונה על בריטניה, גרמניה וצרפת - שנחשבות מסורתית לקול ניצי במועצת הנגידים של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) - להימנע מלגנות את איראן במועצה; שלוש האירופיות דחו את עמדת הממשל והגישו שלשום הצעה לגינוי איראן, בתהליך שעשוי לסלול את הדרך לדיון נוקב במועצת הביטחון בנושא. ברקע, תלוי ועומד החיכוך המעמיק של טהרן למול סבא"א בשאלת אופי הפיקוח והיקפו על מתקני הגרעין העיליים והתת-קרקעיים הפרוסים ברחבי המדינה, בצל דוח רבעוני חריף של הסוכנות הקובע כי איראן שברה את שיאה שלה וצברה מעל 140 ק"ג של אורניום מועשר לרמה של 60 אחוז. המשמעות: החומר הנצבר שווה ערך לשלוש פצצות אטומיות, ולהערכת קהילת המודיעין האמריקנית האיראנים רחוקים ימים ספורים - בהינתן החלטה - מהעשרה לרמה של 90 אחוז (חומר בקיע לגרעין צבאי). ניכר כי בוושינגטון חוששים שהיעדרותו של נשיא איראני בעת הזו מחדדת את הנפיצות של תהליך קבלת ההחלטות סביב הנושא, ומשכך לא נכון להתעמת עם טהרן בעת הזו. באירופה, לעומת זאת, חוששים כי הכלת המצב תערער על סמכותה ומעמדה המאותגר ממילא של סבא"א ברפובליקה האיסלאמית.
חמינאי מעוניין להבטיח בדמדומי תקופתו את עתידו של משטר האייתוללות, ומכאן הצורך בהתבססות לכל הפחות כ"מדינת סף גרעינית"
תמונת המצב הקשה סביב הגרעין האיראני לא נולדה היום, אך התבססה בשנה האחרונה וקשורה בשלושה נדבכים מרכזיים: עניינו של המנהיג חמינאי להבטיח בדמדומי תקופתו את עתידו של משטר האייתוללות, ומכאן הצורך בהתבססות, לכל הפחות כ"מדינת סף גרעינית"; הסרת הרסנים מעל טהרן באופן שאפשר בפועל התקדמות משמעותית לעבר הפצצה, בהיעדר אסטרטגיה אמריקנית ברורה לבלימת הגרעין האיראני מאז פרישתו של הנשיא טראמפ מהסכם הגרעין ב-2018, בעידודו של נתניהו; ותפיסתה של ישראל ככוח שהולך ונחלש באזור, בפרט בשנה האחרונה, באופן המעצים את ביטחונם העצמי של בכירי משטר האייתוללות - ובהתאם גם את עניינם בקידום מערכת טרור רב-זירתית נגד ישראל, מתימן דרך לבנון ועד עיראק.
תמונת המצב ההולכת ומתקדרת מול אתגר הגרעין האיראני מחייבת לא רק רענון של האסטרטגיה ושל תפיסות איום הייחוס והביטחון (הצפויות להשתנות ממילא בעקבות המלחמה), אלא גם מחדדת כי הימשכותה - ללא אופק ברור ומדיד - של מלחמת עזה השוחקת את ביטחונה הלאומי של ישראל בעודה מסיטה את העיסוק המקומי, האזורי והבינלאומי מהאתגר הביטחוני המשמעותי ביותר בדורנו: בלימת איראן מהשגת גרעין.
בסופו של יום, הקשב של הנשיא ביידן לצרותיו הכאוטיות של המזרח-התיכון מוגבל, בפרט ערב מערכת בחירות כה קריטית לדמותה של הדמוקרטיה האמריקנית. כך שעם כל הביקורת שנכון להשמיע לעבר הממשל ביחס לנכונות להכיל התרסות איראניות הולכות ומעמיקות מול סבא"א, מוצע לקחת בחשבון כי גם לישראל, במלחמתה המתמשכת בעזה (ודאי בראי וושינגטון, כפי שציין הנשיא בדבריו לאחרונה), יש חלק בהסחות האמריקניות והבינלאומיות לטיפול שיטתי, רציף ועיקש בסוגיה הרגישה מכל לעתיד האזור.
במילים אחרות: השיתוק האסטרטגי המתמשך של ממשלת ישראל בשורת תחומים גובה מחירים, שרק הולכים ונעשים גבוהים יותר בחלוף הזמן. אם נחזור למשל הכדורגל, הרי שאנו בזמן פציעות ביחס לאתגר הגרעין: זה הזמן להתעשת ולאפשר - באמצעות עסקת חטופים וסיום המלחמה - התקדמות בתהליך הנורמליזציה מול סעודיה, ייצוב גבול הצפון הבוער ובניית קיר ברזל אזורי מול שאיפותיה הגלויות של איראן להשמדת ישראל.
עו"ד אבי כאלו כיהן כראש מחלקת שבויים ונעדרים בצה"ל, וכיום עמית מחקר במכון למדיניות נגד הטרור (ICT), אוניברסיטת רייכמן
פורסם לראשונה: 00:00, 05.06.24
