כשלוחמי פלוגת ההגנה של קריית שמונה הגיעו שלשום (שני) בלילה לאחר מבתי העיר התברר להם כי בבניין שהחל כבר לבעור יש קשישה שלכודה בדירה בקומה הראשונה. "היא לא דוברת עברית ולא שמה לב לבלגן בחוץ", סיפר ישראל אקוקה, חבר כיתת הכוננות שחילץ אותה. "דפקתי חזק על המזגן בחוץ, עד שהיא שמעה אותנו ופתחה לנו את הדלת. שוטר שהיה איתי פינה אותה לתחנת המשטרה".
(צילום: ליאור שרון)
5 צפייה בגלריה
מימין: אוהד קדוש, עדן מלכה, יוגב כהן, גיא אוחיון, ינון אוחנה ועידן חזיזה
(צילום: אפי שריר)
הלוחמים המקומיים שנאבקו באש הלוהטת שהבעירה מחסן מלא בחומרים רעילים, הצליחו למנוע את שריפת הבניין כולו. באותו ערב שישה מהם נדרשו להתפנות למרכז הרפואי זיו בצפת, בחשד כי נגרמו לריאות שלהם נזקים בלתי הפיכים, וכעבור כמה שעות של בדיקות הם כבר שבו לעיר וחלקם אף חזרו להמשיך לסייע לחבריהם במאמצי החילוץ.
עד לפרוץ מתקפת חיזבאללה והירי הבלתי פוסק לעבר יישובי הצפון המפונים, שהפכו בינתיים לרצועת ביטחון קדמית, לא הייתה בבירת הגליל העליון כיתת כוננות מאורגנת. בנייתה ארכה כמה שבועות לאחר שבני העיר יוצאי יחידות קרביות לקחו אחריות והובילו את הקמתה. הם זקוקים לכוח-אדם נוסף, וישמחו לציוד לחימה טקטי לשיפור המוכנות והמבצעיות. כיום בין שורותיה כמה עשרות חיילי מילואים — שלא הוכשרו להתמודד מול השריפות.
ייעודה המקורי היה במתן מענה מיידי ומקומי למתקפת רדואן בעת ניסיון לכבוש את הגליל. אך כמו כיתות הכוננות בעשרות יישובים מפונים, היא נדרשת לאחריות גדולה יותר במרחב שננטש מתושביו.
"אף אחד מאיתנו לא הוכשר להיות כבאי", אמר רון מויססקו, חברה לפלוגת לוחמי המילואים שמגויסים להגנת העיר מאז אוקטובר. הוא הסביר כי "הוכשרנו להילחם מול אויב. אנחנו יודעים לתפעל נשק ולפתוח זיגים כשצריך, ולהיות חיילים. באש מעולם לא נלחמתי או הוכשרתי לכך מעבר לתפעול מטף. זה מפחיד, אבל אנחנו כאן כדי לעשות את כל מה שצריך להגנת העיר".
חבר הפלוגה מגן על ישיבת ההסדר מפני האש המתלקחת
(קרדיט: ישי אלחרר)
גם מויססקו נפגע משאיפת העשן הכבד והסמיך שאפף את קריית שמונה במשך שעות ארוכות — ולא עזב אותה גם אתמול כשביקרנו ואמדנו את הנזקים. בחדר הפלוגתי שלהם במבנה העירוני נשמעים כל העת שיעולים כבדים וצורמניים. הם מתנצלים. זו מזכרת שמלווה אותם מאירועי הימים האחרונים והם מקווים שתחלוף מהר.
"להבדיל מקיבוצים או מקומות אחרים, בגלל השטח האורבני הגדול אנחנו נמצאים כאן 24/7 בפעילות מלאה ונותנים גם מענה מוניציפאלי וגם ביטחוני", סיפר גיא אוחיון, רבש"ץ העיר קריית שמונה. הוא הוסיף כי חייליו נכונים לתת מענה כמעט לכל צורך בעיר שבה נותרו רק כ-3,000 מ-24 אלף תושביה. מרביתם קשישים וחולים.
"אנחנו כאן מקצה לקצה. מלהאכיל חתולים ברחוב כי אין תושבים שיעשו זאת, ועד לחלק אוכל לתושבים מבוגרים בימי שישי. בין אם להשלים מניין לצורך אזכרה או לחפור קבר למישהו שנפטר. אנחנו מכינים עצמנו לתגובה לאירועי טרור ומתאמנים כל הזמן לכך, אבל מבינים שזקוקים לנו להרבה מעבר לכך".
האש בעיר בערה במשך יותר מ-20 שעות. כמו בעשרות מוקדים ברחבי הגליל והגולן, התמודדו לוחמי האש מול אירוע עצום שבו כל אדם שהיה יכול לסייע, קפץ לעזור. אל קריית שמונה, שעשרות רבות מבתיה עמדו בפני חומת אש כבירה, הגיעו גם חברי כיתות הכוננות מהקיבוצים הסמוכים, "הכבאים הכתומים" של פיקוד העורף, צוותי המועצה האזורית גליל העליון, קולחי הגליל העליון וכוחות משטרה.
"זה הולך להיות ארוך"
לוחמי הפלוגה שנותרו בבתיהם לבדם — בני משפחותיהם לא נכנסו כבר חודשים ארוכים בשערי עירם — מתמודדים עם המתח הרב והדאגה. "אף אחד לא חי באשליה שבאנו לנוח", אמר מויססקו. "אנחנו צריכים לסכן את עצמנו מול מחבלים, מול האש ומול הריסות בניינים. אנחנו פה כדי לעשות הכל שהשכנים והחברים שלנו יחזרו, ויהיה להם לאן לחזור".
יוגב כהן הוא אב לשני ילדים שגרים מאוקטובר ביישוב מגדל. "אין סיכוי שאשתי והילדים יגיעו לכאן, הם מפחדים מאוד", הוא תיאר את המקום שעד לא מזמן היה עבורם מבצר מוגן. "הם מאוד דואגים לי ובכל פעם שיש לעיר ירי או מתקפת כטבמ"ים אני אומר להם שהכל בסדר".
האווירה ברחובות העיר מלחיצה. מעט המכוניות שחולפות בה נוסעות במהירות ובחלונות פתוחים בהיכון לפריקה ובריחה למחסה. זמן ההתרעה פה הוא אפס, ופס הקול הקבוע הוא הדי הפיצוצים מירי צה"ל לעבר לבנון. "זה ממש לא המקום שגדלנו בו. אני חושב פעמיים לפני שאני יוצא לרחוב. רקטות התפוצצו ליד החברים שלנו ורסיסים עברו להם מעל הראש או פגעו בקסדה במטחים פתאומיים", העיד אוהד קדוש.
הוא הוסיף בתסכול כי "המציאות הזאת מתישה. אני לא יודע מה האופק של כל זה. מתי זה ייגמר". חברו עידן חזיזה גויס לפלוגת המילואים ישר כשהשתחרר משירות סדיר, לא מזמן, וחזר לעיר היישר מעזה. "בקריית שמונה הרבה יותר מסוכן משם, אני מרגיש פה במטווח ברווזים".
לוחמי פלוגת העיר בחיים לא תיארו לעצמם מה הוא געגוע לבית, כשאתה גר בו אבל כל מה שמוכר בו הולך ונעלם. כבר חודשים שקירות בתיהם לא ראו ארוחות שבת משפחתיות, מסיבות ימי הולדת ורגעים קטנים של חסד. "במצב של היום, אם יודיעו על מתווה של הסכם שבו יסמכו על חיזבאללה שיחזרו לאחור, אין סיכוי שאחזיר לפה את אשתי והילדים", אמר יוגב כהן.
"מבחינתי, או ללכת למלחמה או להישאר במגדל. ראינו מה ההסכמים שווים". בשמונת החודשים האחרונים נפתחו בקריית שמונה מעל 1,025 תביעות מס רכוש על נזק לבתים ורכוש, מהן 224 כלי רכב שנפגעו מירי חיזבאללה. תשתיות העיר נפגעו קשות. "אני מבין שגם אחרי המלחמה לא יהיה לי לאן לחזור, כי ייקח זמן לשקם את העיר, אבל אני לא רוצה לוותר על הבית", הוסיף כהן. "כולנו מבינים שזה הולך להיות ארוך. אנחנו נישאר כאן בפלוגת ההגנה על העיר עד מתי שיצטרכו אותנו".
פורסם לראשונה: 00:00, 05.06.24
