יש הרבה ממה להתייאש. תנסו לפרוט כל תחום שבו יש לנו השקה עם מערכת ציבורית כלשהי. האם יש דבר אחד שעליו כאזרח אתה אומר לעצמך, וואלה, זה עובד מעולה. אפילו לא מעולה, עובד בסדר. יש?
כדי לא לפרוץ בבכי לא נרחיב בסוגיית הביטחון, אבל איך החינוך, בסדר? בתי הספר והגנים של הילדים שלכם מתקתקים? יש מורים בכיתות בכלל? איך האקלים הבית ספרי? איך החינוך הערכי? איך ההישגים במדדים הבינלאומיים?
התחבורה שלכם סבירה? כיף לכם בפקקים? יש לכם סיכוי אי-פעם לוותר על המכונית הפרטית ולעבור לתחבורה ציבורית כמו שכל צו של שפיות, היגיון, כלכלה ואקולוגיה מחייב לעשות? ביטוח הרכב שלכם לא התייקר באלפי שקלים השנה?
ומה עם יוקר המחיה באמת? מישהו פה מצליח לגמור את החודש אם הוא לא נולד להורים מיליונרים? המשכנתה שלכם, מה איתה? ההחזר החודשי לא זינק באלפי שקלים? אתם מסוגלים בכלל לחלום שלילדים שלכם יהיה סיכוי לקנות דירה בארץ הזאת אי-פעם? מישהו לא שם לב שסל הקניות זינק בעשרות אחוזים?
בואו ננסה לנהל שיח עם בני אדם שהם בני שיח. האם יש פה סדרי עדיפויות שמעודדים את האדם היצרני והנושא בנטל? האם העוגה התקציבית נחלקת באופן שדוחף את העגלה שלנו קדימה?
עכשיו, עזבו ביביסטים שהוכשו בגזע המוח על-ידי מכשף ואי-אפשר לנהל איתם שיח נורמלי. הם הרי ישלחו אותנו לחפש את האחריות אצל אהרן ברק ואהוד ברק, אצל חנן יובל ויובל המבולבל. בואו ננסה לנהל שיח עם בני אדם שהם בני שיח. האם יש פה סדרי עדיפויות שמעודדים את האדם היצרני והנושא בנטל? האם העוגה התקציבית נחלקת באופן שדוחף את העגלה שלנו קדימה?
יש המון ממה להתייאש, והעניין הוא שהפעם הכל אמיתי. המדינה והשירותים שהיא מספקת לנו נמצאים בשפל הגדול אי-פעם. והבשורה הרעה היא שכרגע אנחנו עוד באמצע הצניחה. ואחרי חודשים שבהם כל ישראלי בחו"ל רק חיפש כרטיס טיסה וקסדה טקטית, עכשיו אנחנו כבר בעיצומו של הייאוש. השיח כבר נמצא עמוק במקום שבו אין לנו תקנה ובשאלה לאן בורחים.
וזה המקום לצעקה: לא יקרה. אנחנו לא מרימים ידיים. למרות הרעש ברשתות, בעולם האמיתי יש בישראל רוב מוצק שהוא ערכי, אכפתי, עם תודעה יהודית היסטורית ועם דנ"א של לקיחת אחריות על עצמו ועל סביבתו.
ממשלת הבלתי כשירים שהביאה אותנו עד הלום תזוז מהדרך ואנחנו ניכנס לתקופה ארוכה של שיקום, שבסופה לראשונה לא נהיה מעצמה של מתחזים אלא אמיתית. הבנו ששר השיכון לא ידע שמטולה מפונה ושיו"ר ועדת הכספים לא ידע שדירוג האשראי של ישראל ירד. זאת הרמה, זה המצב, וחובה להכיר בכך. יש לנו את כל הכלים והתשתיות לשנות. צריך טיפול שורש שלא היה כדוגמתו בכל תחום שאפשר להעלות על הדעת, אבל זה יתרונם של רגעי משבר: אתה מבין שעד עכשיו חיית על ענן, וכשהמציאות מתבהרת, גם המשימה מתבהרת והחושים מתחדדים. תפקידו של כל בעל השפעה הוא לשקף לציבור את עומק הבור, ומשם תתחיל העבודה.
בשביל תיקון אמיתי זה חייב להיות ברור: הבעיות הן הרבה-הרבה יותר גדולות מנתניהו לבדו. הוא אמנם מנהל גן החיות ובעל האחריות הכוללת בשנים האחרונות, אבל משהות של כשמונה חודשים במערכת הצבאית-ביטחונית, למדתי כמה גידולי פרא בלתי נתפסים יכולים לצמוח בשלל הכלובים. לחלקם היינו מודעים וחלק מתגלה רק עכשיו. בכל מקרה, חייב לקום פה מנגנון כולל של תיקון. אם עד לפני שמונה חודשים צה"ל היה זוכה לאמון הגדול מכל הרשויות, בא 7 באוקטובר וגילה עד כמה חיינו בפיקציה. ביום הטבח לא הופיע צבא ההגנה לישראל. וזאת רק דוגמה אחת.
בעולם שבו יש צדק קוסמי ויחסים כלשהם בין טוב ורע, ולא אגביות מוחלטת, לא יכול להיות שלעם ישראל על שלל מעלותיו, כפי שבאות לידי ביטוי באופן מובהק מאז שמחת תורה, מגיעה הנהגה כל כך חלולה ונטולת חזון, וגם לא שירות ציבורי וביטחוני בינוני כל כך.
בחודשים האחרונים הייתי צמוד למפקד חכם בצה"ל שאמר שוב ושוב: מגיע לנו יותר. לא מגיע לנו כי אנחנו פריווילגים, פסיביים או מפונקים. מגיע לנו כי אנחנו נהדרים, כי בהפתעה מוחלטת ותוך שעות ספורות נתנו את התחת ואת הלב והנשמה. מאות נתנו גם את החיים ואלפים נתנו גם יד או שתי רגליים, בערבות הדדית שאין כמותה בשום מקום אחר בעולם.
מגיע לנו כי אנחנו מסורים, כי אנחנו אכפתיים ויצירתיים, כי למרות השפל הנוכחי, מדינת ישראל היא פלא בלתי סביר בכל קנה מידה. עם של פליטים חסרי כל שהצליח להקים מדינה עצמאית בלב מדבר מוקף אויבים. זה לא קרה סתם. כן, היא ירדה מהפסים, בשלל תחומים, אבל הרוב של האנשים שמסכימים על רוב הנושאים יאפס אותה. יש המון עבודה. המון. אבל בידינו הדבר.
פורסם לראשונה: 00:00, 05.06.24
