מי שקשוב לקולות העולים מדרגי השדה של צה"ל ועד למשרדי האלופים בבניין המטכ"ל בקריה, לא הופתע מסדרה של ידיעות והתבטאויות מהימים האחרונים: הציטוטים שהביא יוסי יהושוע מהשיחה הטעונה בין אלוף סער צור לרמטכ"ל, שבה הטיח האלוף - שהרמטכ"ל הלוי הודיע לו על סיום שירותו בצה"ל - במפקדו "אני זה שנכשל? האחראים למחדל עדיין בתפקיד"; דיווחים על התבטאויות קשות של אלופים בישיבת המטכ"ל; ותביעתו של אל"ם חנוך דאובה, בעל עיטור העוז שלחם בכמה מן האירועים הקשים ביותר של המלחמה הנוכחית, למצות את האחריות הפיקודית שטרם מומשה למחדלי 7 באוקטובר, תוך אמירה חד-משמעית שאי-מימוש האחריות פוגע בצבא.
השאלה העולה מדיווחים אלה איננה "איך זה קורה?" אלא "איך זה לא קרה עד עכשיו?" הרי מדובר בהפרה בסיסית של אתוס האחריות הצבאי, הכרוכה בכך שאנשים שהיו אחראים אישית למחדל הגדול ביותר בתולדות צה"ל, שתוצאתו האיומה הייתה כיבוש חבל ארץ שלם והפקרת תושביו לרצח, אונס וחטיפה, עדיין ממשיכים בתפקידם. היחיד מביניהם שהודיע שיעזוב, ראש אמ"ן אהרון חליוה, עשה זאת על דעת עצמו ומצפונו. אפשר להניח שאלמלא מימש חליוה את האחריות (שאחרים לקחו אותה בקול גדול אבל לא ברור מה עשו איתה משנלקחה) היה ממשיך בתפקידו "עד לסיום הלחימה" - תאריך לא ברור שלפי ראש המל"ל צחי הנגבי יהיה "בעוד שבעה חודשים", ולפי אמירות מהימים האחרונים יהיה לא לפני שנגיע למערכה עצימה גם בלבנון.
לכל מפקד גם יש מחליף, והמסגרת כולה ממשיכה לתפקד גם כאשר המפקד מוחלף או חס וחלילה נפגע. נימוקים כמו "אנחנו במלחמה" אינם תופסים, בוודאי לא שמונה חודשים אחרי 7 באוקטובר
צריך לומר: הדבר החשוב אינו שמי שאחראי ילך הביתה, אלא האקט הפיקודי של הדחה מהתפקיד. רק הוא מממש בפועל את אתוס האחריות. וצבא הוא ארגון שבלי אתוס אין לו כלום, שכן בפעולת הקצה שלו נדרשים אנשים לסכן את חייהם במודע - דבר שאי-אפשר לקנות בתגמול חומרי אלא בקרב שכירי חרב. על-פי אותו אתוס לכל מפקד גם יש מחליף, והמסגרת כולה ממשיכה לתפקד גם כאשר המפקד מוחלף או חס וחלילה נפגע. נימוקים כמו "אנחנו במלחמה" אינם תופסים, בוודאי לא שמונה חודשים אחרי 7 באוקטובר.
אם האתוס הזה אינו ממומש לנוכח אחריות ישירה וברורה של מפקדים בדרג הטקטי והמודיעיני הבכיר למחדל, אזי איך אפשר לממש אותו על פקודים בדרגות נמוכות יותר? עד כה הודחו מתפקידם מ"פ בגולני שנכנס לבניין בשג'אעיה בניגוד לפקודה, קצין אמ"ן שכשל ברומן אסור עם פקודה ושני קצינים שנמצאו אחראים בפרשה שבה נהרגו בשוגג שבעה עובדי סיוע זרים. ייתכן בהחלט שכל הכשלים האלה מצדיקים הדחה; אבל לנוכח ההימנעות ממימוש אחריות כבדה בהרבה בדרגים בכירים, איך אפשר להצדיק אותה בפני מפקדי השדה הנלחמים מדי יום?
הבעיה היא שהדיון כולו מזוהם על-ידי ההשלכות הפוליטיות של התפטרות הרמטכ"ל עצמו, לאחר שהלוי נטל בפומבי אחריות לכשלי 7 באוקטובר - דבר שראש הממשלה נמנע עד היום מלעשותו, ושר הביטחון גם הוא הודיע שהוא אחראי והמשיך הלאה. לנוכח התנהלותו של בנימין נתניהו כמעט בכל עניין, יש חשש מוצדק שינצל התפטרות שכזו כדי לגולל אחריות על הצבא ולהסיר אותה מעצמו, דבר שמכונת הרעל שלו עושה כמעט מדי יום. נתניהו כה נגוע בניגוד עניינים עם המדינה שבראשה הוא עומד, שיש גם רגליים לחשש שכל מינוי שבו יהיה מעורב לא ייעשה מטעמים ענייניים.
אלא שהתפטרות הרמטכ"ל, שבישראל אינו רק מפקד הצבא אלא גם דמות ציבורית מהמעלה הראשונה, שונה במהותה מעזיבתו של כל לובש מדים אחר. בתהליך ראוי היה הרצי הלוי מודיע שבכוונתו לסיים את תפקידו כשיושלמו ההליכים הפיקודיים ויישום הלקחים - תהליך שהיה צריך להתחיל כבר מזמן. העיכוב בתחילתו ואף חלק מהמינויים לאחראים על פנים מסוימות של התחקיר מעוררים גם הם ביקורת מוצדקת. הממשלה הייתה צריכה למנות את יורשו, שיחד עם הלוי יעצב את פניו של הצבא לקראת המשימות הבאות ולעתיד הרחוק יותר. והאקט הראשון היה מימוש אחריותם הפיקודית של קצינים שהיו אחראים ישירות ואישית למחדל.
בתהליך ראוי שר הביטחון, שהוא הממונה על הצבא מטעם הממשלה מכוח חוק יסוד, היה מתערב בנעשה ודורש מהרמטכ"ל לעשות מה שמתחייב. יואב גלנט מעדיף לבקר חיילים, לפזר הצהרות לוחמניות ולשמר את מעמדו בקרב מי שרואים בהחלפת נתניהו את חזות הכל ומקווים שהוא יהיה האיש שיעשה מעשה. כי גם גלנט חושב שיש לו יום שאחרי. למה לו להסתבך עם הצבא והרמטכ"ל, דמות הרבה יותר פופולארית ממנו?
עפר שלחצילום: ירון ברנר"תהליך ראוי" הוא ביטוי שנמחק מהשפה העברית. הממשלה הנוכחית בוודאי לא מבינה את הביטוי, ראש הממשלה מחכה שיביאו לו תרגום לאנגלית. אבל צה"ל חשוב יותר, ובצה"ל מבינים. אם יימשך המצב הנוכחי, התבטאויות של קצינים יהיו הנזק הקטן ביותר שייגרם לצבא, שכפי שנאמר לא פעם ובצדק, אין לנו צבא אחר במקומו.
עפר שלח הוא חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי
פורסם לראשונה: 00:00, 06.06.24
