השריפות המשתוללות בצפון והסבל של התושבים המפונים העלו את נושא החזית הצפונית לראש הכותרות. העובדה שחיזבאללה מרחיב את עוצמת וטווח הירי – בתגובה להרחבת טווח הפעילות של צה"ל – מעוררת בקרב רבים, גם בצבא, את הצורך לפעול צבאית בלבנון. אבל האמת יותר מורכבת.
למעשה, בדיוק כפי שסוגיית החטופים קשורה בסוגיית הכרעת החמאס, כך גם הצפון איננו זירה נפרדת מהמערכה בעזה. כלומר, כפי שמי שמבקש ללכת עד הסוף נגד חמאס צריך להבין שבכך הוא חורץ את גורל החטופים, כך מי שרוצה ללכת עד הסוף מול חמאס צריך להבין שזה יבוא על חשבון המשך נטישת הצפון.
כבר בראשית המלחמה הודיע הסגן של נסראללה, נעים קאסם, כי חיזבאללה יכביד על ישראל ויתייצב מאחורי חמאס כמו, לדבריו, שארה"ב מתייצבת מאחורי ישראל. הוא הכריז בגלוי שחיזבאללה לא יצא למלחמה, אבל כל עוד ישראל תפעל להשמדת חמאס הוא יקשה עליה באמצעות ירי מהצפון. בחיזבאללה הבטיחו לחדול רק כשישראל תפסיק את המלחמה.
ישראל הבינה זאת. לכן העדיפה לפנות את האזרחים מהצפון כדי למנוע אובדן חיי אדם וגם כדי לא להגיע למצב שבו פגיעה רחבה באזרחים תחייב אותה לפעול בשתי הזירות. לכן יש להכיר באמת המרה: מי שרוצה "עד הסוף" בעזה צריך לשלם בחיי החטופים ובהמשך נטישת הצפון.
הסתבכנו. אבל יש אפשרויות להיחלץ מהמצב אם לא נלך בעיניים עצומות אחרי השאיפה להתמיד בעזה עד "לניצחון המוחלט"
אם הייתה לישראל הנהגה אמיצה שאומרת אמת – אפשר היה לבקש מתושבי הצפון לשלם את המחיר כדי להבטיח את חיסול חמאס. אבל ההנהגה שלנו מעדיפה לחמוק מהאמת, ולהציג לנו מערכה שיש בה לכאורה שתי זירות, שיכולות להיות מטופלות בנפרד. כאילו אפשר ללכת קודם על חמאס, ורק אחר כך על חיזבאללה.
מה גם שאם הייתה לנו הנהגה שאומרת אמת, היא הייתה נדרשת להסביר גם מה מעניקה השאיפה ל"ניצחון מוחלט", אם אין היא כוללת חלופה ריאלית לחמאס ביום שאחרי, והמחיר שלה כרוך בהמשך הסבל בצפון ובאובדן החטופים. כלומר, מוחלט זה לא יהיה בכל מקרה.
סגנו של נסראללה הוסיף לפני חודשיים, בריאיון שחמק מהרדאר הציבורי, כי "לא ציפינו שנתניהו יהיה כה טיפש להמשיך במלחמה כה ארוכה". ואכן, הטעות הקריטית של ישראל הייתה שממד הזמן – בניגוד לתפיסת הביטחון מימי בן-גוריון, שחתרה למערכה קצרה – לא נלקח בחשבון. במקום לתכנן מערכה שתסתיים בשלושה-ארבעה חודשים, ישראל מתנהגת כאילו הזמן תמיד יהיה לטובתנו. זה לא נכון, וגם סינוואר מבין זאת.
מה לעשות כדי לצאת מהסבך? לנקוט מדיניות שחותכת הפסדים. במקום להתדיין ללא הועיל על מתווה הפסקת אש שממילא יוביל לסוף המלחמה, עלינו להציע בעצמנו, כבר עתה, את הפסקת המלחמה תמורת חזרת החטופים שתלווה בשקט מוחלט בצפון, שיכלול נסיגה מסוימת של חיזבאללה לאחור.
ד"ר אבי שילוןאחר כך צריך לעצב אסטרטגיה ישראלית מחדש. איבדנו את ההרתעה כי נחשפנו כפגיעים – אבל ישראל עדיין חזקה מאויבותיה וחמאס כן הוכה אנושות. אחרי שתסתיים המערכה הנוכחית צריך להיערך למלחמה אמיתית עם חיזבאללה בשנים הבאות, כשמערכת הלייזר ליירוט טילים תיכנס לשימוש. במקביל עלינו לנסות לפתור את הסוגיה הפלסטינית באומץ מתוך הכרה בכך שאין שום פתרון זולת הסדר ופשרה. וכמובן שהסכם עם סעודיה יחזק גם הוא את מעמדנו.
נכון, הסתבכנו. אבל יש אפשרויות להיחלץ מהמצב אם לא נלך בעיניים עצומות אחרי השאיפה להתמיד בעזה עד "לניצחון המוחלט".
פורסם לראשונה: 00:00, 06.06.24
