ב-7 באוקטובר ארזה רב-סמל (במיל') מעיין גרוס תיק ויצאה מביתה בבית שמש למפקדת הגדוד בדרום, בלי שקראו לה. היום היא עדיין לוחמת, הפעם בחזית הצפונית. "אני בת 38 ועדיין במילואים", היא מספרת. "במהות זו חובה, אבל אני מסתכלת על זה כזכות להשתתף בהגנה על המדינה".
4 צפייה בגלריה
בסימן החטופים. דגל הגאווה שבו בולט הצבע הצהוב לקראת העצרת בת"א
(צילום: עיריית תל אביב-יפו)
גרוס היא לוחמת טרנסית שנאבקה להישאר בשירות מילואים קרבי פעיל כלוחמת, ואף סירבה לשנות את המגדר שלה בתעודת הזהות כדי שתוכל לעשות זאת. "השאיפה שלי היא להישאר לוחמת", היא אומרת. "אני חושבת שהגיע הזמן להתחיל לבנות פה מערכת שתהיה כתף אל כתף עם כולם, ואני רואה מגמה חיובית. כשאת מסתכלת על הדורות הצעירים את רואה הבנה שנשמעת דמיונית כשמסתכלים למעלה לכיוון הממשלה. הדור הזה, זה התקווה שלנו. דור המנהיגים הבא".
לדבריה, "הפער המהותי שאיתו מתמודדת הקהילה נובע מהצורך ליצור מערכת נישואים אזרחית במדינה. אם תיבנה פה מערכת נישואים אזרחית זה לא יפגע בצביון המדינה, ואני אומרת את זה כדתייה".
אליאב בטיטו (25), הקים את מטה ההסברה האזרחי תוך 48 שעות ממתקפת חמאס, במטרה לחזק את מעמדה ההסברתי של ישראל בעולם. "לא תיכננתי להקים ארגון כלשהו", הוא מספר. "ביום הראשון למלחמה שיתפתי ברשתות החברתיות פרסומים בעד ישראל. כשראיתי שיש ביקוש לתכנים פתחתי קבוצת וואטסאפ, ותוך חמש דקות נכנסו אליה יותר מאלף איש. באותו יום פתחנו 15 קבוצות, עם 12,000 אנשים.
"במקביל התחלתי לקבל הודעות מאנשים שאני לא מכיר ששאלו אם יש לי סרטון הסברה בסינית? פורטוגזית? קוריאנית? מזה קם מטה ההסברה האזרחי, שהפך לעמותה רשומה. במשך חצי השנה הראשונה עבדתי שם בהתנדבות מלאה לחלוטין 24/7. לא התפרנסתי, דחיתי פרויקטים, דחיתי את לימודי התואר כי ידעתי שזה יותר חשוב כרגע".
התגייסות קהילתית: "מן הראוי שנהיה זכאים לשוויון"
המטה כולל מאות מתנדבים ומתנדבות שמכינים תכנים ב-47 שפות לרשתות החברתיות ולערוצי התקשורת הזרה, ובימים אלה הם מתחילים פרויקט שמטרתו להגיש תביעות בבית הדין הבינלאומי נגד חמאס. "הקהילה הגאה התגייסה במלחמה בצורה שלא ראיתי מעולם", מוסיף בטיטו. "אני חושב שעכשיו כשרואים כמה הקהילה הזאת משמעותית וכמה היא תורמת למדינת ישראל, מן הראוי שנהיה זכאים לשוויון זכויות".
יעל לביא הגתה והפעילה את פרויקט "חוזרים לבית נקי", שבמסגרתו הציעה שירות ניקיון ורענון הבית לתושבי ותושבות יישובי הדרום והעוטף שנאלצו להתפנות מבתיהם. "עבדנו בשדרות ובעוטף במקומות שיכולנו", היא מספרת. "פינינו מקררים שהיו מלאים בערב החג, ניקינו את הבתים, אבק, רצפה, הוצאנו סכינים מהחדרים והממ"דים. המטרה הייתה שהאנשים לא יחזרו הביתה לאותו מקום שממנו נמלטו.
"בהמשך סייענו לנשות מילואימניקים, והיום אנחנו מלוות משפחות ספציפיות, בהן משפחות חטופים שצריכות עזרה באחזקת הבית, וזה לא פשוט עבורן בתקופה הזאת". מבחינתה הפער המשמעותי ביותר שאיתו מתמודדים חברי הקהילה הגאה הוא בתחום ההורות. "זה מאוד לא מובן לי ומאוד מתסכל אותי", היא אומרת. "בסוף תקבלו אותנו, לא תקבלו אותנו, יש לנו את הזכות להיות הורים. אנחנו קיימים, אנחנו נמצאים פה, זו זכות בסיסית. אני חושבת שזה בעיקר מה שבוער בי, שבהורות יש משהו מאוד לא שווה בזכויות".
בחודשים האחרונים מיפו באגודה למען הלהט"ב יחד עם עומר אוחנה, בן זוגו של רס"ן שגיא גולן ז"ל, את הפערים החוקיים המרכזיים והדחופים בכל הנוגע לאפליית להט"ב במדינה. המתווה, שנקרא "חוקי שגיא לשוויון", יוגש בקרוב לכנסת לזכרו של שגיא ולמען כל חברי וחברות הקהילה הגאה. "אחרי השבת השחורה, אלפי חברי וחברות הקהילה הגאה התגייסו למאמץ הלאומי", אומרת יעל סיני ביבלש, מנכ"לית האגודה למען הלהט"ב. "אף אחד מהם לא שאל את עצמו מה הוא מקבל בתמורה, אבל הם חזרו הביתה למציאות שבה הם מופלים ומופלות בחוק. זו מציאות שבה להט"בים טובים מספיק כדי למות למען המדינה, אבל לא טובים מספיק כדי לחיות בה בביטחון, להירשם כהורים, להתחתן או להיות מוגנים מהסתה ואלימות".
היום תתקיים בגן צ'רלס קלור עצרת הגאווה והתקווה של תל אביב-יפו בשיתוף מטה משפחות החטופים, שבמסגרתה תעניק האגודה למען הלהט"ב את עיטור הגאווה הישראלית לחברי וחברות הקהילה הגאה על תרומתם יוצאת הדופן במאמץ המלחמתי, בהם יעל, אליאב ומעיין. "מיומה הראשון של המלחמה התגייסו חברי וחברות הקהילה הגאה למען החברה הישראלית", אמר רובי מגן, מנהל המרכז הגאה של עיריית תל אביב-יפו. "רבים מאיתנו בחרו לעזוב הכול ולתרום - בצבא, במשאבים, בהסברה ובמעטפת אזרחית. הקהילה הגאה מחזקת את הביטחון הלאומי".
פורסם לראשונה: 00:00, 06.06.24
