במערכת הביטחון מתגבשת ההערכה שבתוך שלושה שבועות עד חודש יוכלו צה"ל ושב"כ לרשום לזכותם את הכרעת כוחו הצבאי של חמאס. זה צפוי לקרות כאשר אוגדה 162 תשלים את ניתוק רפיח העזתית מרפיח המצרית ומסיני, מעל ומתחת לפני הקרקע, וכשיפורקו שני הגדודים האחרונים של חטיבת חמאס בעיר.
שש החטיבות והכוחות המיוחדים שמפעיל מפקד אוגדה 162, תא"ל איציק כהן, כבר שולטים באופן כמעט מלא בציר פילדלפי לכל אורכו מעל פני הקרקע. כעת מתמקדת האוגדה בלחימה בגדודי חמאס והג'יהאד האיסלאמי בתוך רפיח, במטרה להרוס את המערך העצום שכולל מנהרות הברחה משטח מצרים, מנהרות אסטרטגיות ומנהרות לחימה ופירים. השמדתו מצריכה עבודה איטית וזהירה כדי שלא לפגוע באוכלוסייה בלתי מעורבת ולשמור על ביטחון כוחותינו מפני מאות המטענים ורקטות האר-פי-ג'י.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
הכרעת כוחו הצבאי של חמאס ברצועה אין פירושה שנהרג אחרון הפעילים הצבאיים של הארגון או שהושמדו לחלוטין יכולותיו הצבאיות. המשמעות היא שחמאס הפך בחזרה מצבא הטרור שתקף את ישראל ב-7 באוקטובר לארגון טרור בעל יכולות מוגבלות כפי שהיה כשהשתלט על עזה.
עוד כתבות למנויים:
צה"ל הצליח לא רק לפרק את רוב גדודי חמאס והג'יהאד האיסלאמי אלא גם לשלול מהם את מרבית יכולותיהם, את התשתיות התת-קרקעיות שלהם ואת תשתיות ייצור הנשק. חסימתו של ציר פילדלפי, לכשתושלם, תסכל את הברחת חומרי הגלם ואמצעי הלחימה דרך מעבר רפיח או באמצעות המנהרות.
עד כה מצאו לוחמי אוגדה 162 יותר מ-100 רקטות מוכנות לשיגור ברצועה הצרה שבין הגבול המצרי לרפיח העזתית. כמו כן אותרו כ-20 מנהרות הברחה שמגיעות לגבול מצרים וכנראה חוצות אותו, וצה"ל יצטרך למצוא דרך להשמידן מבלי להרגיז גורמים באזור שנוחים להיעלב.
ברגע שכוחו הצבאי של חמאס יוכרע יוכלו מדינת ישראל וצה"ל להעביר את מרכז הכובד של הלחימה ושל תשומת הלב אל הצפון. בכך ייפתח השלב העצים האחרון של מלחמת חרבות ברזל. אבל מה שיקבע את מהלכו, את משכו ואולי גם את תוצאותיו זו סוגיית החטופים. להערכת גורמי מודיעין ישראליים ואמריקאיים, עסקה שבה יוחזרו כל החטופים, החיים והמתים, תוביל לכך שחמאס לא יחזיק יותר בשלטון ברצועה, ואילו העימות בצפון יסתיים באמצעות הסדרה דיפלומטית. בתרחיש כזה תושג כנראה נורמליזציה עם סעודיה ותתגבש קואליציה אזורית מול איראן בהובלת ארצות-הברית. סביר להניח שגנץ ואיזנקוט יישארו אז בקואליציה וימנעו את נפילת הממשלה בעקבות ההתפטרות הצפויה של בן גביר וסמוטריץ'.
אם לא תהיה עסקת חטופים, צפוי תרחיש הרבה פחות אופטימי. צה"ל יעבור לפעילות "כיסוח דשא" תוך ניצול חופש הפעולה המבצעי והעליונות המודיעינית שהשיג ברוב חלקי הרצועה. הוא יבנה בהדרגה ממשל אלטרנטיבי לחמאס שיושתת על גורמים מקומיים שאינם מזוהים עם ארגון הטרור וישהה באזור חיץ בשולי הרצועה, במסדרון נצרים ובציר פילדלפי. הלחימה בעזה תימשך על אש קטנה, בדומה לנעשה ביהודה ושומרון בימים אלה.
במקרה כזה, יש הסתברות גבוהה שצה"ל יצטרך לתמרן לתוך דרום לבנון כדי לדחוק את חמושי חיזבאללה למרחק שממנו לא יוכלו להסתער אל יישובי גבול הצפון, ואז להגיע באמצעות תיווך אמריקאי להסדר שדומה במהותו לזה שניסה האו"ם לכונן אחרי מלחמת לבנון השנייה בהחלטת מועצת הביטחון 1701. ייתכן, עם זאת, שחיזבאללה יסכים לסיים את העימות בהסדרה דיפלומטית ללא קשר למה שיקרה בעזה. בהיעדר הסכם, הסיכויים לנורמליזציה עם סעודיה יפחתו מאוד. מדינות ערב והמערב לא יהיו מוכנות להשתתף עם ישראל בהקמת שלטון חלופי לחמאס ברצועה, והקואליציה מול איראן לא תקרום עור וגידים. גנץ והמחנה הממלכתי יפרשו מהממשלה וגל המחאות יתעצם ויאיים על יציבותה. בזירה הבינלאומית צפויות להחמיר המגמות האנטי-ישראליות והפרו-פלסטיניות, ולצד צווי מעצר בינלאומיים נגד נתניהו וגלנט עלולה מועצת הביטחון להטיל על ישראל סנקציות בעקבות פסיקת בית הדין לצדק בהאג. ארה"ב עשויה להטיל וטו על החלטה כזו, אך זה עדיין איום שצריך לקחת בחשבון.
אתמול דיווח העיתון הסעודי "א-שרק" כי חמאס דחה את מתווה העסקה שהציגה ישראל בטענה שהוא אינו מבטיח את הפסקת הלחימה. הארגון דורש התחייבות ישראלית בכתב וערבויות של ארה"ב ושל גורמים נוספים לעצור את הלחימה כבר אחרי "השלב ההומניטרי" של העסקה שבו ישוחררו נשים, חולים, פצועים ומבוגרים, ולסיים את המלחמה אחרי שיוחזר אחרון החטופים וישוחררו כל האסירים הביטחוניים. חמאס זקוק להפסקת הלחימה לא רק כדי לשרוד, אלא גם לנוכח הלחץ הגובר מצד אוכלוסיית הרצועה על הנהגת הארגון לשים קץ לסבלם של יותר ממיליון עקורים ולהתחיל בשיקום הרצועה.
בממשלת ישראל, ולא רק אצל תומכי נתניהו, כמו גם בקרב גורמים במערכת הביטחון, יש כעס רב על הנשיא ביידן שלמעשה הבטיח במפורש לסינוואר את הפסקת המלחמה. בכך סינדל את ישראל שניסתה לשמור על עמימות באמצעות ניסוחים מתוחכמים שיאפשרו את חידוש הלחימה בתום מימוש העסקה, והיה אם חמאס לא יעמוד בסידורי הביטחון שישראל דורשת. כתוצאה מכך נקלע נתניהו למשבר עם בן גביר וסמוטריץ' ונאלץ לפרסם הבהרה שלפיה ישראל שומרת לעצמה את הזכות להמשיך במלחמה עד למיטוט חמאס.
על פי הניסיון שנצבר בשמונת החודשים האחרונים, סביר להניח שסינוואר לא יזוז מדרישותיו. השאלה היא אם נתניהו יסכים להתיישר עם הקו של ביידן. אם יעשה זאת, ייפתח משא ומתן על הפרטים, לרבות בשאלה מי ישלוט ברצועה ביום שאחרי חמאס. ביידן היה בהיר בנקודה זו כשדרש בנאומו ביום שישי שעבר שחמאס לא יהיה יותר בשלטון כשתסתיים המלחמה. מכאן שארה"ב מתחייבת להירתם לבניית שלטון חלופי שמבוסס על עזתים שאינם תומכי חמאס בגיבוי של כוח שיטור ושמירת שלום ערבי-אמריקאי.
לישראל תוכנית משלה ל"יום שאחרי" המבוססת על "בועות ביטחון", כלומר – מובלעות שצה"ל והשב"כ יקימו באזורים שונים ברצועה וינוהלו אזרחית והומניטרית על ידי גורמים מקומיים. המובלעות הללו, שצה"ל ידאג לביטחון תושביהן ולפירוז שלהן, יתלכדו בהדרגה לכדי ממשל כללי ברצועה, שיבוסס גם הוא על גורמים מקומיים שאינם מזוהים עם חמאס. בצה"ל ובמערכת הביטחון סבורים שאפשר להתחיל בפיילוט לתוכנית הזאת כבר בזמן הקרוב, ומעלתה בכך שאינה מצריכה מעורבות של הרשות הפלסטינית – שנתניהו והאגף הימני בממשלתו מסרבים לשתפה בממשל העתידי ברצועה. זאת בניגוד לתוכנית האמריקאית-אמירותית-סעודית-מצרית, שמדברת על שיתוף הרשות בשליטה האזרחית ובאכיפת החוק, תחילה במעבר רפיח ואחר כך בכל הרצועה.
במערכת הביטחון אומרים במפורש שהם רוצים בעסקה כדי שיוכלו להתפנות אחריה לטיפול בעימות עם חיזבאללה בצפון. גורם ביטחוני בכיר נשמע בימים האחרונים אומר: "ראש הממשלה צריך להגיד שתי מילים – 'הפסקת הלחימה' – ואנחנו כבר נדאג לכך שרוב מטרות המלחמה יושגו, בדרום ובצפון". אותו בכיר משקף לא רק את דעתו האישית אלא את דעת הרוב המכריע במערכת הביטחון.
עיקר הלחימה מתנהל כעת באזור רפיח, ואוגדה 162 משיגה את רוב יעדיה. האוגדה מפעילה ארבעה-חמישה צוותי קרב חטיבתיים. כולם, חוץ מאחד, סדירים, כולל חטיבת הקומנדו וכוחות מיוחדים אחרים. חמאס לא מגלה התנגדות עיקשת, אבל הוא התכונן היטב לכניסת צה"ל לרפיח וזרע מטעני נפץ ומלכודים בכמויות עצומות. עד כה, רוב הנפגעים לצה"ל ברפיח היו ממטענים. הדבר מאט מאוד את התקדמות כוחותינו ומחייב לחימה זהירה ושימוש אינטנסיבי באמצעים טכנולוגיים כדי לחשוף את המטענים ואת המחבלים שמפעילים אותם מרחוק.
צה"ל עומד בינתיים בהתחייבותו לממשל האמריקאי להיזהר מפגיעה בבלתי מעורבים, למעט באירוע הטרגי שבו נהרגו עשרות פלסטינים במחנה עקורים סמוך כתוצאה מפגיעה נקודתית בשני פעילי חמאס בכירים. בניגוד לנבואות הזעם של פוליטיקאים באירופה ובארצות-הברית, צה"ל מבצע את משימותיו ברפיח מבלי לגרום לאסון הומניטרי. ישראל הצליחה לשנע יותר ממיליון עקורים פלסטינים מממחסותיהם ברפיח למחסות נוחים ובטוחים יותר באזור חאן-יונס ובמרכז הרצועה. צה"ל גם התגבר על סגירת מעבר רפיח בצידו המצרי כשפתח מסדרון הומניטרי ישיר מאזור כרם שלום לאזור חאן-יונס, ומשם למרכז הרצועה ולצפונה.
עוד שתי חטיבות פועלות תחת מפקדת אוגדה 98 במחנות המרכז דיר אל-בלאח ואל-בורייג' על מנת להשלים את פירוק גדודי חמאס שעדיין נמצאים בהם. צה"ל כבר פעל במזרח מחנה אל-בורייג' ובמחנה הפליטים מע'אזי כדי להשמיד את מערך ייצור הנשק הגדול ביותר של חמאס ברצועה. עכשיו חוזרת אוגדה 98 להשלים את המלאכה מעל לפני הקרקע.
מוקד פעילות נוסף הוא מסדרון נצרים, שצה"ל שולט בו כדי למנוע מעבר אנשי חמאס ותושבי צפון הרצועה חזרה למקום מושבם. שתי חטיבות מילואים תחת פיקוד אוגדה 199 מאבטחות את המסדרון באמצעות פעולות התקפיות משני עבריו – לתוך שכונות דרום העיר עזה מצד אחד, ולתוך מחנה נוסייראת וסביבתו מהצד האחר. צה"ל פועל על דוקטרינת לחימה הפוכה מזו שאותה נקטו צבאות ארה"ב, בריטניה ובעלות בריתן בעיראק ובאפגניסטן. האמריקאים נהגו להשתלט על אזור ולהקים בו בסיס שמדי פעם היו יוצאים ממנו לפשיטות על מרכזים של המוג'אהידין האפגני או דאעש. צה"ל אינו מסתגר במוצבים אלא תוקף ללא הרף בשולי האזור שאותו הוא מחזיק. בכך הוא כופה על האויב להתגונן ומפריע לו ליזום.
לכאורה אפשר היה כבר לסיים את הלחימה. אך מכיוון שחמאס צבר כמויות אדירות של רקטות, מטענים ונשק נ"ט, ומפני שנערך – בחוכמה רבה, יש לומר – ללחימה מבוזרת מתוך ובתוך אוכלוסייה אזרחית, הוא עבר מלחימה סדורה ללחימת גרילה של חוליות ובודדים. זאת ועוד, חמאס חומק בשיטתיות מעימות ישיר וצריך לחשוף אותו או לפתות אותו בתחבולות לעלות אל פני השטח או לרדת מתחתיו, דבר המאט את התקדמות הלחימה.
אך למרות הצורך בפעולה איטית וזהירה, הן משיקולים של ביטחון כוחותינו והן מתוך רצון להימנע מתקריות ירי דו-צדדי, צה"ל יכול לרשום לזכותו את נטרול שני שלישים מהכוח הלוחם שהיה לחמאס ולג'יהאד האיסלאמי לפני המלחמה. צה"ל הרג כמעט 15 אלף מחבלים (ברפיח לבדה נהרגו בעשרת הימים האחרונים כ-300 מחבלים), והוא תפס והשמיד כשליש מאמצעי הלחימה, כולל משגרים, ואת רוב מערך ייצור הנשק שהוא תנאי לשיקום חמאס כגוף צבאי.
על פי הנתונים היבשים, צה"ל השמיד עד כה רק 25 אחוז, אולי אפילו פחות, מהקילומטרים הרבים של המנהרות שמתחת לשטח הרצועה. אבל מה שחשוב הוא לא השמדת כל קילומטר וכל מנהרה, אלא שצה"ל הצליח לנטרל שלושה מרכזי כובד תת-קרקעיים גדולים של חמאס: הראשון בצפון הרצועה, השני באזור חאן-יונס והשלישי, שכעת עוסקים בהשמדתו, חוצה את ציר פילדלפי. צה"ל נמצא היום בציר פילדלפי, כמעט לכל אורכו חוץ משני הקילומטרים (מתוך 12) הסמוכים לחוף הים.
למעשה, צבא הטרור של חמאס כבר לא קיים. אנשי הארגון ממשיכים לפעול ככוח גרילה בתוך הרצועה, אך בעתיד הנראה לעין יהיה להם קשה מאוד, אם בכלל, לפעול בתוך שטח ישראל. התקרית החריגה אתמול, שבה סיכל גדוד הסיור המדברי חוליה של ארבעה מחבלים שתיכננו לחדור לישראל, מוכיחה את יעילותו של אזור החיץ. למרבה הצער נהרג בהיתקלות הגשש הבדואי רס"ר זייד מזאריב ז"ל. גם יכולתו של חמאס לשגר רקטות לעבר ישראל דעכה בצורה ניכרת בזכות הפעולות החוזרות ונשנות בצפון הרצועה וחשיפת המשגרים והרקטות בשטח הצמוד לגדר הגבול המצרית ברפיח.
מלחמת ההתשה שמתנהלת בצפון גובה מאות הרוגים בצד הלבנוני (כמעט 500, אם סופרים את אנשי חיזבאללה ואת פעילי הארגונים הפלסטיניים והאיראניים שצה"ל חיסל בשמונת חודשי המלחמה). צה"ל גם השמיד את מערכי האש ובסיסי ההסתערות של כוח רדואן הצמודים לגבול, פגע במערך הנ"מ של חיזבאללה וחיסל מפקדים בכירים שיחסרו לארגון אם ישראל תיכנס ללבנון. אבל תודעתית, ידו של חיזבאללה על העליונה. זאת משום שכמעט 60 אלף תושבים לא יכולים לשוב לבתיהם כבר שמונה חודשים, ובצידו הישראלי של הגבול נוצר אזור מוכה הרס וכמעט ריק מאוכלוסייה, ששריפות משתוללות בו כמעט מדי יום. העובדה שכ-120 אלף שיעים גלו מבתיהם בכפרי דרום לבנון וגם שם משתוללות שריפות, אינה גורמת בצד השני את אותה תחושת כישלון, הפקרה ותבוסה שרווחת בצד הישראלי. הסיבה לאותה תחושה היא היעדרם הכמעט מוחלט של תמיכה ממשלתית, נוכחות ממשלתית, טיפול ממשלתי או תקציבים ממשלתיים לתושבים שיישוביהם נהרסים ומקורות פרנסתם קורסים. הרשויות המקומיות עושות ככל יכולתן, אבל הן חסרות תקציבים, ועדיין לא הוקמה מינהלת ממשלתית לשיקום ולתמיכה בתושבים וביישובים בדומה למינהלת תקומה בדרום.
מה שמוסיף לתחושת הניצחון של חיזבאללה אלו קולות המחאה שבוקעים מהצד הישראלי. חיזבאללה ופטרוניו האיראניים רואים בזה עדות לכך שישראל קורסת ומאבדת את יכולתה להגן על עצמה, ברוח חזון "קורי העכביש" של נסראללה. לנוכח פרשנות זו של חיזבאללה למה שקורה בישראל, גם בתחום הפוליטי, נסראללה ואנשיו נחושים להמשיך בלחימה שמסייעת לתפסיתם לחמאס בעזה לכפות על ישראל את סיום המלחמה ולשפר את תנאי עסקת החטופים, אם זו תושג.
סגן מזכיר הארגון, השייח' נעים קאסם, אומר במפורש כי ארגונו אינו רוצה מלחמה רבתי עם ישראל – אבל אינו חושש ממנה.
לאמיתו של דבר, כל הצדדים המעורבים בעימות בצפון, כולל איראן וישראל, אינם רוצים במלחמה, ודאי שלא במלחמה רבתי. אם המלחמה תימשך, ובוודאי אם היא תסלים לכדי תמרון קרקעי ומבצעי אוויר נרחבים בשטח לבנון, כולם יפסידו. האיראנים אינם מעוניינים במלחמה כזאת כי הם רוצים שחיזבאללה ישמור על הטילים, הכטב"מים, טילי השיוט ושאר אמצעי הלחימה שהעניקו לו למקרה שישראל תתקוף את מתקני הגרעין באיראן. נסראללה אינו רוצה במלחמה כי הוא רואה את תמונות ההרס מעזה ומבין שזה עלול לקרות גם בלבנון. ואילו ישראל אינה מעוניינת במלחמה כיוון שאינה רוצה באבידות ובנזק נורא שעלול להיגרם גם בעומק ישראל אם תתפתח מלחמה כזאת.
למרות זאת, חיזבאללה תומך בחמאס והתחייב שלא להפסיק את הלחימה בצפון עד שלא תופסק הלחימה בעזה. בכך קשר נסראללה את עצמו לחמאס, ולא בפיקחות יתרה, והוא מאפשר לסינוואר לקבוע מה יקרה בלבנון ומתי. אבל חיזבאללה יסיים את המלחמה אם תהיה הפסקת אש ארוכה ויש סימנים שבמקרה כזה הוא יהיה מוכן להסדר דיפלומטי שמציעים האמריקאים ושיכלול ארבעה רכיבים. הראשון: הסדר שירחיק את חיזבאללה מעבר לליטני בדומה להחלטה 1701 של מועצת הביטחון בסיום מלחמת לבנון השנייה. השני, משא ומתן על תיקוני גבול בצפון, כולל בחוות שבעא. השלישי, תמיכה במועמד שמקובל על חיזבאללה לנשיאות לבנון (הנשיא הוא תמיד נוצרי מרוני). והרביעי – מימון ממדינות הנפט הערביות לשיקום לבנון.
חיזבאללה מקווה שאם לא יושג הסדר דיפלומטי, ישראל תסתפק במלחמה מוגבלת לתוך שטח דרום לבנון כדי להרחיק את כוח רדואן וחמושי חיזבאללה למרחק של כעשרה ק"מ מהגבול כך שלא יוכלו עוד להסתער בהפתעה לתוך שטח ישראל והיישובים הישראליים צמודי הגבול בצפון, כפי שעשה חמאס בדרום ב-7 באוקטובר.
ישראל אינה רוצה מלחמה בלבנון לא רק בגלל הנזק והאבידות הגדולים שייגרמו לעורף, אלא גם מפני שבסוף כל מלחמה יש הסכם מדיני, ועדיף להגיע להסדר באמצעות תיווך אמריקאי בלי לספוג את האבידות בעורף ובקרב חיילינו. כך או כך, צה"ל שואף להימנע מהשגיאות שעשה במלחמת לבנון השנייה. התמרון התבצע אז טיפין-טיפין, בלי תוכנית מערכה סדורה, בלי הכנות ובלי שנקבעו מטרות לחימה ברורות. רק חיל האוויר הציל את המצב ומנע תבוסה לכוחותינו על הקרקע.
הפעם הצבא מוכן. יש לו תוכנית מלחמה סדורה, בין אם מדובר במלחמה כוללת ובין אם מדובר במלחמה מוגבלת לשטח דרום לבנון. צה"ל יתמרן לשטח דרום לבנון בכוח המונה מספר גדול יחסית של אוגדות כדי להכריע את חיזבאללה בזמן קצר ביותר, תוך יישום הלקחים שאוגדות החוד הפיקו בלחימה בעזה. האימונים הסתיימו ומחצית מחיל האוויר עומדת בכוננות מיידית לתקיפה בלבנון, אם חיזבאללה יחליט לתקוף ראשון כדי לעכב ולשבש מה שהוא מפרש כמתקפה ישראלית.
ובינתיים, בפיקוד צפון, ממשיכים לצבור את הכוח, שחלקו צריך לסיים פעילות בעזה, ולאסוף מודיעין על מטרות בלבנון. מפעל המטרות, אומר גורם מוסמך, מחזיק כיום באלפי מטרות מאומתות שפגיעה בהן תכאיב לחיזבאללה, לעומת כמה מאות מטרות שהיו לצה"ל בבנק המטרות במלחמת לבנון השנייה. צה"ל מסוגל כרגע להסתער לתוך לבנון בתוך שעות ספורות וכבר תירגל זאת החל מרמת הגדוד וכלה בתרגיל מיפקדות מטכ"לי. אולם ישראל חייבת להתחשב בדעתו של הממשל בוושינגטון בגלל האפשרות שתקיפת לבנון תתפתח למלחמה אזורית שבה גם האמריקאים יהיו מעורבים. וכפי שראינו במתקפת הטילים והכטב"מים מאיראן, אנחנו צריכים אותם.
יש בצה"ל מי שמציעים לנצל את ההזדמנות וליזום הסלמה מלחמתית כוללת בלבנון, שבמהלכה ינוטרל גם האיום הכולל הנשקף מחיזבאללה למדינת ישראל. בצה"ל מחכים להחלטת הדרג המדיני ומדגישים: צה"ל יבצע, אם יידרש, כל מתווה לחימה, גדול או מוגבל, בשטח לבנון, על פי החלטת הדרג המדיני. ובלבד שיתפנה מלחימה עצימה ברצועה.
בינתיים מתקשה צה"ל ליירט את הכטב"מים הקטנים והחמקמקים של חיזבאללה. בניגוד לכטב"מים הגדולים ששולחת איראן, מדובר כאן בטיסנים קטנים שקשה מאוד לאתרם, מעין "רימונים מעופפים". כדי לנסות ולהתמודד עם האתגר הזה, שאת תוצאותיו ראינו שלשום בחורפיש, מכניס עכשיו צה"ל למערכה בצפון תותחי וולקן על גבי נגמ"שים.
ביהודה ושומרון צפוי המשך הפעילות ההתקפית שמונעת התקוממות כללית, אינתיפאדה ופיגועי טרור בקצב אינטנסיבי יותר. כמו כן ייעשה מאמץ לשיפור המצב הכלכלי במטרה למנוע תסיסה באוכלוסייה ותוגבר הפעילות בקו התפר כדי למנוע כניסת שב"חים לשטח ישראל וירי על יישובינו, כמו זה שבוצע בשבוע שעבר לעבר בת חפר.
על פוטנציאל ההסלמה אפשר ללמוד מההתרעה האסטרטגית של השב"כ כי הרשות הפלסטינית נמצאת בסכנה של קריסה כלכלית. מדיניות ממשלת ישראל, והשר סמוטריץ' בפרט, מזרזת את התהליך הזה, שהיחיד שירוויח ממנו יהיה חמאס. עדות נוספת למצב הנפיץ הוא ניסיון הפיגוע באמצעות מכונית תופת שיצאה מטובאס, הפיגוע סוכל בזכות הדריכות הגבוהה של צה"ל והשב"כ מחשש להסלמה ביום ירושלים.
עסקת חטופים תשפיע גם על הנעשה בזירות אחרות, רחוקות יותר. אם תושג עסקה, סביר להניח שהחות'ים, העיראקים והאיראנים יפסיקו את הלחימה הפעילה נגד ישראל. לארה"ב יש תפקיד מכריע, בעיקר בהפעלת לחץ על קטאר להביא את חמאס לעסקה. לקטארים יש שני מנופים שיכולים להשפיע אפילו על אדם פסיכוטי ועיקש כמו סינוואר. היא יכולה לאיים שלא תעניק מימון לשיקום הריסות עזה, ולא תיתן יותר מקלט להנהגת חמאס היושבת בדוחא. אם קטאר תפעיל את שני המנופים האלה, ונתניהו יסכים להפסקת המלחמה בדרום, יש סיכוי טוב להשיג עסקת חטופים וסיום למלחמה כולה, בדרום ובצפון, בתוך חודשים לא רבים.
