למלך אין בית. "מה שלום הארץ הבוקר?" שואל המלך ברנז'ה במחזה "המלך עומד למות" של המחזאי הצרפתי אז'ן יונסקו, ואשתו המלכה מרגרט עונה לו: "מה שנשאר ממנה". על כך משיב המלך של הארץ ש"התקצרה והתגמדה", כדברי המשרתת ז'ולייט: "יש מספיק שאריות, צריך להתרכז סביבן". יונסקו כתב את המחזה הזה בשנות ה-60, על מלך בן 400 שנה שנאחז בכיסאו בשיניו, גם כשאין כבר באמת ממלכה: היא שרופה, חרוכה, הכל הרוס, נתיניו חפצי החיים נמלטו מזמן. זהו מחזה על רודנות, על כוח משחית. על חמדנות, חמסנות וחוסר רצון או יכולת להיישיר מבט למציאות. על היעדר מוחלט של נכונות לקבל ביקורת, ועל הרצון להיאחז בכיסא בכל מחיר. כשבקאמרי מבצעים את הטקסט הזה בימים אלה, קשה שלא לשבת בקהל ולבכות. זו מראה בלתי נתפסת, בלתי נסבלת, של המציאות הישראלית.
הממלכה בוערת והלהבות החלו עוד לפני 7 באוקטובר, כשממשלת הימין על מלא החליטה לשרוף את המועדון, מטפורית, עם שינוי שיטת הממשל. המפגינים נגד ההפיכה המשטרית, אזרחים מודאגים, הפכו ל"אנרכיסטים"; לוחמי צוות אוויר הפכו ל"בוגדים"; המודאגים ל"שורפי אסמים"; התקשורת לאויבת הציבור. כל מי שלא התיישרו עם דף המסרים של השלטון - כולל דתיים או ימנים - הפכו ל"שמאלנים". השמאלנות הפכה למילת גנאי. לאליטה רודפת כוח. העובדות הפכו בלתי רלוונטיות. יש אמת אחת, אלא אם היא מתחצפת לשלטון. ואז מוצאים אמת אחרת. ואז הגיע 7 באוקטובר.
הממלכה בוערת והלהבות החלו עוד לפני 7 באוקטובר, כשממשלת הימין על מלא החליטה לשרוף את המועדון, מטפורית, עם שינוי שיטת הממשל
קיבוצים, מושבים וערים עלו בלהבות. בתים עלו בלהבות. משפחות עלו בלהבות. ילדים עלו בלהבות. מכוניות של אזרחים ואזרחיות שהגיעו מכל קצות הארץ כדי לרקוד ולשיר במסיבת טבע עלו בלהבות. הריח דבק בכל. החליפות של היושבים בבית הנבחרים, כך נראה, נותרו שלמות. החפתים נטולי פיח. הם לא רצו לראות או להריח, ומעטים מהם ביקרו את השורדים. הלב נשרף. הצפון בוער כבר חודשים. מדי פעם איזו תמונה שנראית כאילו נלקחה מהצד השני של העולם מגיעה לכותרות. כאן היה בית. כאן משק. כאן אולי גן ילדים, אולי בעצם צימר. מי יודע, הכל הרוס. עיירות רפאים בחסות הממשלה שהבטיחה שביטחון האזרחים מעל הכל, ושבינתיים תחת חסותה ממשיך להשתולל האסון הגדול ביותר שידע העם היהודי בארצו. אסון ללא תאריך תפוגה. התושבים הועתקו למקומות אחרים, ארעיים. אבל שרת התחבורה טוענת שדווקא די נפלא פה. בזכות הממשלה, לטענתה, התושבים נמצאים במלונות ולא נדרשים לשלם עבור הלינה. אז מה אם הם צופים באש מכלה את מה שקראו לו פעם החיים שלהם.
צילום: גיא כושי ויריב פיין"חסה לא צומחת, עשב לא צומח. עקרות מוחלטת", אומרות למלך במחזה של יונסקו בנות ביתו, כשהוא מבקש תמונת מצב. "אולי הכל עוד יצמח מחדש", תוהה המשרתת, עדיין מנסה להפגין נאמנות לאדונה. "רק בלעדיו", עונה אשתו. רק בלעדיו.
פורסם לראשונה: 00:00, 06.06.24
