את אבישי בן הרוש פגשתי לראשונה לפני יותר מעשור, כשצילמתי ל-ynet סדרת דוקו על טירונות בגולני. אז הוא היה מ"כ בולט בפלוגה בגדוד 51, ושמרנו על קשר, סוג של אח קטן. מאז אבישי הספיק להשתחרר, להתגייס למילואים, להילחם בכל מבצע (כולל טראומה מצוק איתן), לעבור לערבה כדי לנקות את הראש ומשם לתל אביב, להפוך למסעדן, לנסוע לחו"ל, להקים עסק, לסגור בגלל הקורונה ולחזור לארץ. לפני שנה פתח מסעדה קטנה ומצליחה, ולפני חודש הפך לאבא.
ב-7 באוקטובר גויס למילואים בצפון, ושירת שם במשך חמישה חודשים. רגע לפני שהשתחרר, טיל נ"ט פספס אותו בשני מטרים. השבוע גויס שוב, הפעם דרומה, לג'באליה.
"מישהו למעלה חייב להתעורר, אחי. בסוף יש בית, אישה, ילד, עסק, אין מצב שכל המלחמה הזאת עליי. אשכרה חזרתי בגיל 30 לשירות סדיר, אני אמור לתת השנה עשרה חודשי מילואים, אתה קולט? למי בדיוק זה נשמע הגיוני?", תהה.
התחושה הזו משותפת למילואימניקים רבים. הדחיפות והשליחות המטורפת שאחזו ברבים מהם אחרי 7 באוקטובר, התחלפו בתחושה של חוסר אונים. מצד אחד פטריוטים אמיתיים שרוצים להמשיך ולהילחם לצד החברים לנשק. מהצד השני, הנטל גדול מדי, בלתי סביר לקבוצה כה קטנה של אנשים.
"הינה פרט שלא חושפים לציבור. אחוזי ההתייצבות למילואים בירידה", סיפר לי השבוע קצין בכיר. "אני בכוונה לא רוצה לנקוב במספרים, אבל ליותר מדי אנשים קשה להגיע שוב, אפשר להבין אותם". בחודשים הראשונים אחרי אוקטובר, תיארו בצה"ל רמת מוטיבציה מדהימה. אבל עכשיו כשצה"ל כבר אחרי התמרון, המשימות סיזיפיות והמלחמה לא נגמרת, אנשים רוצים לחזור הביתה אל המשפחה, החברים, הקריירה. בסוף, מדובר במילואימניקים שלא חתמו קבע.
נחזור לאבישי. "אחד הדברים הכי קשים למילואימניק הוא לחזור הביתה ולקלוט שהחיים של רוב האנשים נמשכים כרגיל, ורק שלך ושל קומץ נעצרו", סיפר. "אתה חוזר הביתה אחרי חודשים בעזה, בצפון, ביו"ש, עוד לא הספקת להוריד את האבק, להתארגן על החיים, לתת נשיקה לילד ואתה כבר עם התיק על הגב בדרך חזרה. אתה יודע איזה תור יש לשיחות עם המג"דים?"
את המסעדה הוא כבר סגר. ההפסדים בעקבות המלחמה והפיצוי הלא מספק מהמדינה היו הקש ששבר את גב הגמל. "מתוך שמונה חודשי לחימה עשינו כבר חצי שנה מילואים. המלחמה הזאת הוכיחה עד כמה השמיכה קצרה, הבעיה הגדולה היא שהיא הולכת ומתקצרת", אמר.
את המילים הבאות פרסם השבוע בטוויטר רועי קונקול, עד לא מזמן דוברו של יאיר לפיד, ששירת מאז 7 באוקטובר כמעט 140 ימי מילואים - שלושה וחצי חודשים בעזה והשאר בצפון. "אחיי החרדים, זאת פנייה מהלב, עזבו אתכם מחוק ופוליטיקה, אנחנו מתחננים אליכם, אנחנו באפיסת כוחות, נפשית, פיזית, משפחתית, חלקנו גם כלכלית. עזרו לנו, אנחנו זקוקים לכם".
"ברור שיש ירידה באחוזי התייצבות", הוא אמר לנו, "אבל אנשים באים לכמה שהם יכולים, יש גם חיים מחוץ לצבא".
על-פי מחקר שערך המכון לדמוקרטיה, אם יימשך גיוס החרדים בהיקף דומה להיום, יידרשו 28 ימי מילואים בשנת 2045 בהשוואה ל-12 ימי מילואים שנתיים ערב המלחמה. אם תהיה השתלבות מלאה של חרדים (בדומה לאוכלוסיות המשרתות) לא יהיה צורך מבצעי בגיוס מילואים, מלבד ימי הכשרה. המשמעות היא דרמטית, בטח במלחמה.
"כבר היום יש סביבי במילואים אנשים שהמשפחות שלהם על סף פירוק, גירושים, פגיעה נפשית בילדים, חוסר ודאות כלכלי", סיפר קונקול, "אנשים מוכנים לסכן את חייהם, לשים את החיים על 'הולד', אבל המעטפת נשחקת. החשש הגדול הוא מנשירה 'אפורה' שקורית מטבע הדברים".
פורסם לראשונה: 00:00, 07.06.24
