הציבור הרחב הופתע כנראה מחומרת הדברים שאמר אתמול אלוף משנה (במיל') חזי נחמה בריאיון ל"ידיעות אחרונות". אחת הסיבות שבחר להתראיין הייתה הפער הבלתי נסבל לשיטתו בין הלך הרוח הנפוץ במערך המילואים וגם בחלקים אחרים של הצבא. הכעס והמרירות כלפי המטכ"ל והעומד בראשו הלכו והצטברו. משבר האמון התנפח לממדים שלא היו כמוהם, גם לא אחרי מלחמת לבנון השנייה. נחמה לקח סיכה קטנה ופוצץ את הבועה.
ייאמר מיד: גם אם השלטון מנסה לגלגל את האחריות למחדל 7 באוקטובר על מערכת הביטחון, לב הביקורת שביטא נחמה אינו פוליטי: הציפייה היא שרמטכ"ל שנכשל ויתר האלופים שיש להם חלק בכישלון המאוד לא יתום הזה לא רק ידברו על אחריות - אלא גם יממשו אותה.
להרצי הלוי אין צורך בנעליים גבוהות במיוחד כדי להימלט מנחשים בקריה, וזכויותיו הרבות יעמדו לו. אבל השיח סביב הישארותו בתפקיד גם לאחר שמונה חודשים, כשאין הכרעה באופק ויש צורך בלגיטימציה ציבורית למלחמה בצפון, מחלץ אמירות שכמותן לא נשמעו כלפיו, בטח לא מקצינים שנחשבים מערכתיים עד אימה. "אנחנו בלופ שאי-אפשר לצאת ממנו אלא אם יעשה את המתבקש", אומרים בכירים בצהל, "הוא יכול לעשות זאת בצורה מכובדת ולעצור את המחול המטורף הזה, שבו אלוף מכהן, שקול ולא מתלהם, כמו סער צור אומר להלוי שאין לו את הלגיטימציה לסיים את תפקידו לפני שהוא והאלופים האחראים שכשלו יממשו את אחריותם".
כדור השלג התגלגל וגרם לאל"מ (במיל') נחמה, שנמצא בשירות מאז 7 באוקטובר ועדיין מכהן בתפקיד חשוב כמפקד קורס קצינים במילואים, לומר את הדברים בתקשורת: מבחינתו כלו כל הקיצים והוא מוכן היה לשלם את מחיר ההדחה מהצבא שהוא כל כך אוהב. אגב, זה נמנע לעת עתה: נחמה הודיע למפקדיו שהוא יוצא לחופש. מפקד ההכשרות בצבא, אלוף דוד זיני, ביקש להיפגש איתו וגם מפקד הזרוע האלוף תמיר ידעי יעשה זאת. והם בדילמה: אם ידיחו אותו, ייאמר שהם סותמים פיות; אם ישאירו אותו, יהיה זה פתח לאחרים להמשיך ולשבור מוסכמות. נחמה פטר אותם מהדילמה והחליט לוותר על השירות שהוא כל כך מסור לו. עם זאת, ספק רב אם הצעד ימנע מהקצין הבכיר הבא לשתף את הציבור במחשבותיו.
לחלק מהטענות שהעלה נחמה, למשל על הפעולה ברפיח, הכתובת היא הדרג המדיני: לא סתם הפעולה לא מתנהלת לפי התוכנית המקורית של צה"ל
לחלק מהטענות שהעלה נחמה, למשל על הפעולה ברפיח, הכתובת היא הדרג המדיני: לא סתם הפעולה לא מתנהלת לפי התוכנית המקורית של צה"ל. לדברי גורמים, התכנון היה להטיל שתי אוגדות מתמרנות, אך הדרג המדיני צמצם לאוגדה אחת עקב הלחץ הבינלאומי בכלל והמכבש האמריקני בפרט. בנוסף, כל התקדמות של הכוחות דורשת אישור של הדרג המדיני, בניגוד למבצעים בעיר עזה ובחאן יונס. אבל זאת הייתה תגובה רק לרפיח ולא למשבר האמון.
משיחות רבות עם קצינים, בקבע ובמילואים, התובנה המרכזית היא שרק תזוזה של הרמטכ"ל כראש המערכת תזרים דם חדש בכל הגוף, אנרגיות וחשיבה רעננה, כי אין ברירה – זה צו השעה. הוא יוכל להיזכר בדברי הימים כמפקד שספג את המכה הכואבת, ידע לקחת אחריות ולפקד באומץ מלפנים – וברגע הנכון מימש את האחריות גם בזה שהיה הראשון לזוז הצידה. בדוגמה האישית שלו הוביל את המערכת כולה לממש אחריות ולהתחדש. זה הצעד הנכון, זה העיתוי הנכון.
פורסם לראשונה: 00:00, 07.06.24
