לפני כשבוע, בכניסה לבניין מגוריי בברצלונה, נתקלתי בשכן. אנחנו נוהגים להנהן לשלום ולהחליף מילה או שתיים, הוא יודע שאני מישראל ואני יודעת שהוא עוקב אחרי הפרסומים שאני מעלה על המציאות הכואבת שלנו בארץ, אבל מאז פרוץ המלחמה לא ממש דיברנו על זה. הפעם הוא מיהר לקראתי. "מאיה, רציתי להגיד לך שבארוויזיון הצבעתי עבורכם", אמר. "ישבנו כל המשפחה לראות והיה לנו ברור למי מצביעים. אנחנו תומכים בכם ומה שהממשלה שלנו עושה זה ממש בושה".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
רציתי לחבק אותו. באווירה ששוררת היום בספרד, המילים שלו לא מובנות מאליהן. כל יהודי, ישראלי או תומך ישראל נדהם לנוכח ההקצנה של הממשלה הספרדית, כאילו היא מנסה לנצח את עצמה באנטי-ישראליות. גם התקשורת המקומית תפסה צד ברור, וימים אחדים אחרי 7 באוקטובר כבר התמקדה בסיקור כמעט בלעדי של המתרחש בעזה. וכמו בארצות-הברית, גם באוניברסיטאות בספרד הפגינו סטודנטים למען הפלסטינים.
כתבות נוספות למנויים:
את הפצצה האחרונה הטילה ממשלת ספרד לפני מספר שבועות, במסיבת העיתונאים של שר החוץ חוסה אלברס, שהודיע כי ספרד תצטרף לתביעה של דרום-אפריקה נגד ישראל בבית הדין הבינלאומי בהאג ותעודד מדינות נוספות לבוא בעקבותיה כדי "לעצור את רצח העם הפלסטיני". ההצהרה הזו לא באה משום מקום: ספרד הובילה מהלך להכרה במדינה פלסטינית בתיאום עם אירלנד, סלובניה ונורווגיה, דורשת "לבחון מחדש" את הסכמי האיחוד האירופי עם ישראל וקוראת להגביל את שיתוף הפעולה העסקי איתה. בתחילת נובמבר, שבועות ספורים אחרי הטבח, הגיע ראש ממשלת ספרד פדרו סנצ'ז, מנהיג המפלגה הסוציאליסטית, לביקור בישראל. אחרי שנפגש עם פוליטיקאים, סימן וי על מפגש קצר עם משפחות של חטופים וביקר בקיבוץ בארי, סנצ'ז עמד במעבר רפיח לצד ראש ממשלת בלגיה, אלכסנדר דה-קרו, ולעיני המצלמות הכריז שישראל מפירה את החוק הבינלאומי ומבצעת הרג חסר הבחנה בעזה, תוך שהוא מתעלם מהתזמון הרגיש - ימי הפסקת האש הזמנית לקראת העסקה הראשונה לשחרור חטופים.
סנצ'ז, שכינה את המצב בעזה "הטרגדיה הגדולה ביותר בעידן המודרני", הספיק למנות לפני ביקורו באזור את סירה רגו, ספרדייה ממוצא פלסטיני, לשרת הנוער והילדים. רגו, שגדלה בכפר ענאתא ליד ירושלים, הצדיקה בחשבון ה-X שלה את הטבח, הכחישה את הזוועות שביצע חמאס וממשיכה להעלות תוכן אנטי-ישראלי. "ממשלתו של סנצ'ז מורכבת מקואליציה של המפלגה הסוציאליסטית עם מפלגות שמאל קיצוני שהן אנטי-ישראליות בבסיסן", מסביר אדוארדו מרטין דה פוסואלו, עיתונאי וסופר המתמחה בטרור איסלאמי ובמשטר הדיקטטורי בספרד. "התלות שלו במפלגות האלה מהווה חלק ניכר מהסיבה לקו הביקורתי והתוקפני שהוא נוקט נגד ישראל".
בבחירות האחרונות בספרד, ביולי האחרון, ניצחה "המפלגה העממית" הימנית, אך לא הצליחה להרכיב ממשלה. בזכות הסכמים עם מפלגות שמאל ומפלגות בדלניות בקטלוניה ובחבל הבאסקים, הצליח סנצ'ז במקום שבו נכשלו המנצחים, והחל את כהונתו השלישית בתפקיד. אחת ממפלגות השמאל הקיצוני שבהן תלוי המשך שלטונו היא "סומאר", שנציגתה יולנדה דיאז מכהנת כסגנית ראש הממשלה. דיאז, שהתחנכה על ערכי הקומוניזם, מתבטאת בחריפות נגד ישראל, מהדהדת את להיט ההפגנות "מהנהר ועד הים" ודורשת להעמיד בכירים ישראלים לדין בשל הפצצת מחנות פליטים ורצח של יותר מ-36 אלף פלסטינים.
"רוח של צביעות יפת נפש השתלטה על ספרד", אומר פוסואלו. "הרעיון של תמיכה בצד החלש בלי קשר לקורבן האמיתי עבר בירושה ממפלגות השמאל האירופיות, שחשבו שהאיסלאם מייצג אנטי-ממסדיות. סומאר ממשיכים את הגישה הזו והם אנטישמיים בבסיסם".
ממשלת הקואליציה הצרה של סנצ'ז אילצה אותו להבטיח את הרחבת הסמכויות של 17 הקהילות האוטונומיות שמהן מורכבת ספרד, ולהעניק חנינה לבדלנים הקטלאנים שלפני פחות מעשור הובילו את המחוז להכרזה חד-צדדית על עצמאות. הצעדים הללו לוו בביקורת חריפה מצד מפלגות הימין, מה שרק שפך שמן על מדורת המתחים הפנימיים ותחושת חוסר היציבות של הממשלה. את המלחמה בעזה מנצל סנצ'ז לטובת שאיפותיו הפוליטיות להגיע לאיחוד האירופי, כשהוא מחזק את מעמדו כמנהיג שמאל שזוכה לתמיכת החברות בממשלתו.
ויסנס וייאטורו, סופר ועיתונאי קטלוני, מסביר שהצעד נועד "להעניק לסנצ'ז חותמת של השמאל בעידן שבו הימין הקיצוני באירופה מתחזק. כל הצעדים האחרונים של הממשלה שמתורגמים כאנטי-ישראליים נעשו בטיימינג מאוד ספציפי, על רקע הבחירות לפרלמנט האירופי (שהתקיימו ב-9 ביוני – מ"מ)".
יחד עם התחזקות הביקורת מהצד השמאלי של המפה הפוליטית, מתחזקת גם התמיכה בישראל בקרב הימין. נשיאת מחוז מדריד, איזבל דיאז איוסו מהמפלגה העממית שניצחה בבחירות האחרונות, נוהגת לתקוף את ההתנהלות האנטי-ישראלית של הממשלה, וכך גם סנטיאגו אבסקל, מנהיג מפלגת הימין הקיצוני ווקס, שתומך בגלוי בישראל וביקר בארץ בסוף חודש מאי. לדבריו, ממשלת ספרד "נותנת פרס לטרור", וסנצ'ז משתמש במלחמה כדי להסיט את העניין הציבורי מהאשמות נגדו על שחיתות. בתחילת יוני הגישה מפלגתו של אבסקל תביעה נגד נציגים של מפלגת השמאל פודמוס, שאירגנה כנס בפרלמנט הספרדי ובו כינתה את טבח 7 באוקטובר "מעשה הרואי" וטענה כי לישראל אין זכות קיום.
ויאטורו גורס שהקיצוניים משני הצדדים משתמשים בסכסוך הישראלי-פלסטיני לאותן מטרות. "הדיון הפוליטי בספרד ובהרבה מדינות באירופה מסתמך פחות על רעיון וטיעונים ויותר על שייכות פוליטית ומפלגתית. הקונפליקט במזרח התיכון הפך לנושא פנימי בפוליטיקה הספרדית. השמאל מרגיש שביקורת כלפי ישראל מעידה על ערכיו. הם לא באמת מתעניינים בסכסוך, זה פשוט מותג שלהם. והימין מביע תמיכה בישראל מתוך התבצרות מול השמאל".
"כל מפלגות הימין מפגינות תמיכה ברורה בישראל, גם הקיצוניות שבהן, שבבסיסן יש גרעין אנטישמי", מחדד פוסאולו. "חלקם הם בעיקר אנטי-מוסלמים, הרבה יותר מאשר אנטי-יהודים".
ספרד הכירה באופן רשמי במדינת ישראל רק ב-1986, עשר שנים אחרי נפילת הדיקטטורה של פרנסיסקו פרנקו. כלי התקשורת, שהיו עד אז מצונזרים ומפוקחים, הפגינו נטייה פרו-ערבית ברורה כשדיווחו על המצב במזרח התיכון, ואחד ממשפטי המפתח ההיסטוריים של הדיפלומטיה הספרדית, "הידידות שלנו עם המדינות הערביות", בא לידי ביטוי בחיזוק הקשרים ושיתופי הפעולה המסחריים עם העולם הערבי. ספרד היא גם המדינה היחידה באירופה שגובלת במדינה מוסלמית, מרוקו, והיא דואגת לשמור על הגבול רגוע לנוכח גלי ההגירה לתוכה. גם הדינמיקה המורכבת וארוכת השנים הזו היא חלק מהסיבה לנקיטת העמדה הפרו-פלסטינית של ספרד.
כמו במקומות רבים בעולם, גם בספרד הצעירים מצטרפים לגל ההפגנות נגד ישראל מתוך בורות וחוסר ידע היסטורי. מבחינתם העבר התחיל כמה ימים אחרי 7 באוקטובר, ומה שקרה קודם לכן לא רלוונטי. התקשורת הספרדית תורמת להפצת הנרטיב המעוות והחד-צדדי, אומר פוסאולו. "כשמסקרים בתקשורת את המלחמה ברוסיה, מדברים על 'המלחמה של פוטין'. במובן הזה המלחמה בישראל היא לא המלחמה של נתניהו, אלא של כל עם ישראל נגד העם הפלסטיני. חמאס נמצא מחוץ למשוואה. יש מעט מאוד דיווחים על הזוועות שמבצע חמאס, כולל בעמו שלו. וזה מה שהציבור בספרד מקבל".
הקהילה היהודית בספרד מונה כ-70 אלף איש, רובם מתגוררים במדריד ובברצלונה. המגמה האנטי-ישראלית במדינה גרמה להם להתקרב ולהתאחד. "במובן הקהילתי זו התקופה הקשה ביותר שחווינו", אומר גורם בפדרציה היהודית בספרד. "ב-7 באוקטובר העולם שלנו נעצר. עוד באותו יום היו מקרים נקודתיים של פעולות נגד בני הקהילה במדריד, כמו גרפיטי עוין שרוסס על בית של משפחה יהודית או אבן שנזרקה לחלון ביתה של משפחה אחרת. עם התגברות התגובה הישראלית בעזה, זה הלך והחריף".
מאז מעגל העוינות המשיך להתרחב: בברצלונה נאלץ בעל בית קולנוע לבטל פסטיבל סרטים ישראלי בעקבות איומים מצד פרו-פלסטינים, במדריד פתח המוזיאון המכובד "ריינה סופיה" תערוכה לסולידריות עם העם הפלסטיני תחת הכותרת "מהנהר ועד הים", שהתנוססה על חזית הבניין. אחרי מחאה של הקהילה המקומית, מנהל המוזיאון התנצל ושם התערוכה שונה, אבל היא עדיין פתוחה ומושכת מבקרים. גם במישור האקדמי ישראל קיבלה מכה קשה כש-77 אוניברסיטאות ספרדיות הודיעו שינתקו קשרים עם מוסדות ישראליים שלא יגנו את "רצח העם בעזה".
"זו תחושה של בדידות", מספרת מרתה קטלאן, מורה יהודייה בחטיבת ביניים בברצלונה. "אף אחד מהמורים שאיתם אני עובדת לא באמת מתעניין איך אנחנו מרגישים. מה באמת קורה. כולם שבויים של סיסמאות וסלוגנים". כשאחד מהקולגות שלה התבטא ברשתות החברתיות נגד ישראל, קטלאן פנתה להנהלת בית הספר "והם העמידו אותו במקום. למזלי הם הבינו את חומרת העניין ועצרו את הגל כשעדיין היה אפשר". שרשרת המגן דוד ירדה מצווארה לתקופה קצרה בעקבות הנחיות האבטחה של הקהילה, אבל "עכשיו החזרתי אותה. הרגשתי שמספיק".
הדילמה שמלווה את העם היהודי בתפוצות במשך דורות, עד כמה אפשר וכדאי להרגיש חופשי עם הזהות היהודית או להחצין אותה, חזרה ובגדול. כישראלית שמתגוררת בספרד כמעט 25 שנה, מעולם לא הרגשתי צורך לשאת על גופי סממנים יהודיים. דווקא בימים אלה אני מסתובבת עם שרשרת "חי", צמיד מגן דוד, וכמובן דיסקית החטופים. כך מרגישים גם אביב ותמי מזרחי, בעלי המסעדה הישראלית "ברגנזו" במדריד, שהחליטו לשלב במדי השף של אביב את דגל ישראל. "אנחנו נמצאים בלב שכונה של הקהילה הגאה ומאז 7 באוקטובר הם מחרימים אותנו", הוא מספר. "בתחילת המלחמה, הקהל שאוחז בדעות שמאלניות הפסיק להגיע, ואחרים חששו מאלימות. עמוד האינסטגרם שלנו הופצץ בכתובות נאצה וגם חווינו תקרית מצד קבוצת מוסלמים בשכונה. השוטרים פה שומרים עלינו ויש אבטחה ככה שאין פחד, אבל זו בהחלט סיטואציה לא נעימה".
בינתיים הרוחות נרגעו קצת וגם העסק חזר לתפקד. "יש גם הרבה אנשים שבאים להביע תמיכה או כאלה שפתוחים לשיחה ושואלים על המצב מתוך רצון להקשיב ולקבל אינפורמציה. אני באמת מרגיש שדווקא מתוך הכאב אנחנו מתחזקים".
גם פוסואלו מתעקש לשמור על אופטימיות בתוך העננה השחורה שרובצת מעל היהודים בספרד. "לא כולם כאן נגדכם", הוא מדגיש. "דיברתי עם הרבה יותר אנשים שהסכימו איתי לגבי ישראל מאשר כאלה שלא, רק שהם יותר שקטים ופחות עושים כותרות. אחי הוא ימני מושבע, וכבר לפני שנים החלטנו שאנחנו לא מדברים על פוליטיקה כי זה תמיד מסתיים בריב. הדבר היחיד שאנחנו יכולים להסכים עליו באופן מוחלט הוא אתם. שנינו תומכים בישראל".
למרות שהוא עצמו מצביע מאז ומתמיד למפלגות שמאל, גם לו יש ביקורת על הממשלה הנוכחית. "קשה לי עם ההתנהלות של סנצ'ז ושל חלק מהשרים ביחס לישראל. הייתי רוצה שידברו יותר על שלום ושיהיה איזון במקום לנקוט עמדה רק נגד ישראל. גם התקשורת היא צד במאבק. אני כעיתונאי לא מסוגל היום לקחת עיתון לידיים כי זה מכעיס אותי".
בבחירות לפרלמנט האירופי שהתקיימו בתחילת השבוע נרשמה עלייה משמעותית למפלגות הלאומניות, ובספרד הימין השמרני ניצח - אך השמאל לא הובס. האם היא תמשיך להנהיג את הקו האנטי-ישראלי באיחוד? ההיסטוריון הקטלוני ג'ואן קוייה, אוהב ישראל שנפטר בנובמבר האחרון, אמר לי פעם שהנטייה הפרו-ישראלית באירופה בשנות ה-50 וה-60 לא נולדה ברגע, וגם שינוי לכיוון הפוך לא יגיע פתאום - אבל הוא אפשרי. לאירופאים, נהג לומר, יש אחריות היסטורית לקיומה של מדינת היהודים: בלי האנטישמיות באירופה, הציונות לא הייתה קיימת או שהייתה חסרת משמעות. ובלי השואה, מדינת ישראל לא הייתה קיימת. "אנחנו דחפנו את היהודים לשם, ולכן אנחנו צריכים להיות יותר סבלניים בביקורת שלנו כלפיכם", המשיך. "זו אחריותנו ואסור לנו לשכוח אותה". קוייה כבר לא איתנו, אבל אפשר לקוות שהמסר הזה יחלחל לתודעה באירופה ובעיקר בספרד.
פורסם לראשונה: 00:00, 28.06.24
