ביום ראשון השבוע, במבנה נטוש בדיר אל-בלח, התכנסו מפקדי הכוחות של צה"ל שהשתתפו במבצע חילוץ החטופים בשבת למפגש תחקיר ראשון וסיכום עם הרמטכ"ל. היו שם אלוף הפיקוד ירון פינקלמן ומפקד אוגדה 98 דן גולדפוס - שפיקדו על המבצע מחמ"ל פיקוד הדרום - וגם מפקדי שלושה צוותי קרב חטיבתיים ומפקדי הגדודים.
החדר שבו התכנסו משמש כחמ"ל למח"ט כפיר, אל"ם יניב בארוט. ביום החם והלח שבו נערכה הפגישה, נשמעו מדי פעם קולות פיצוץ ויריות של הכוחות הפועלים בשטח, שנקלטו היטב במצלמות ובמיקרופונים של צוות התיעוד המטכ"לי של דובר צה"ל (גם הדובר עצמו, תא"ל דניאל הגרי, היה שותף להכנות למבצע ונכח בפגישה). הרמטכ"ל, הרצי הלוי, ויתר על פי הנוכחים על גינוני הכבוד הצבאיים הרגילים, והתיישב במהירות.
הרמטכ"ל השבוע בהערכת מצב בדיר אל-בלח
(צילום: דובר צה"ל)
מבצע שחרור ארבעת החטופים, שנקרא בדיעבד "מבצע ארנון", החל למעשה כבר לפני מספר חודשים, כשהתברר מעל לכל ספק כי ישנם חטופים המוחזקים בשתי נקודות בלב מחנה הפליטים נוסייראת, סמוך לשוק. את המודיעין הראשוני הביאו השב"כ ומפקדת החטופים באמ"ן, אך כדי להוציא את המבצע הראשי לפועל היה צורך בקיום כמה מבצעי מודיעין ושימוש באמצעי איסוף נוספים שאיפשרו לדייק את מיקום החטופים, היכן נמצאים השומרים, סדרי השמירה וכיו"ב. אפשר להניח שלוחמי היחידה המבצעית של השב"כ ואנשי יחידות המבצעים המיוחדים באגף המודיעין של צה"ל ראו את המבנים שבהם הוחזקו החטופים, עוד הרבה לפני שניתנה הפקודה "פעל".
רק כשהתקבלה התמונה המלאה, אנשי היחידה המבצעית ואנשי הימ"מ החלו לתכנן את ביצוע הפעולה. במקביל, צה"ל החל בהכנת השטח למבצע ולאפשרות שיידרש חילוץ - למעשה, צה"ל היה השלד שאיפשר לחוד של אנשי השב"כ והימ"מ להגיע ליעדים ולהיחלץ מהם, גם כשהדברים השתבשו.
הכותרת
מאחורי הקלעים של מבצע החילוץ ההרואי | רון בן ישי
21:27
צוות הקרב של חטיבת כפיר, בפיקודו של בארוט, לוחמי צנחנים וכוח מיוחד של יחידת דובדבן הכשירו את השטח ואת הגישה אל היעדים. הכוחות שפעלו בקרבת הבניינים שבהם הוחזקו נועה ארגמני, שלומי זיו, אלמוג מאיר ג'אן ואנדריי קוזלוב וידאו שהמשאיות שהביאו את הכוח לא ייתקלו במכשולים, אבל גם דאגו שלא להתקרב יותר מדי אל היעדים כדי שלא ייחשפו הכוונות וכדי שהמחבלים לא יעבירו את החטופים למקום אחר.
צוות הקרב של חטיבת הצנחנים התאמן למקרים שבהם יהיה צריך לחלץ את החטופים ואת הכוחות ששחררו אותם; יחידת הניוד 5515, שייטת 13 וסיירת גבעתי היו אמורות להביא את החטופים אל המסוקים שהמתינו להם בנקודות שונות על שפת הים, סמוך למזח הצף שהקימו האמריקאים; צוות הקרב של חטיבה 7, בפיקוד המח"ט אל"ם אלעד צורי, חיפה על המבצע כולו, והשתמש באש טנקים כשנוצר צורך בחילוץ.
הטעויות של הרצי
הרמטכ"ל האזין למח"טים ולמפקדי הגדודים, לעיתים רשם לעצמו הערה. אחד הדוברים היה סא"ל איתן פונד. הלוי ידע היטב מי הוא: פונד היה זה שבמבצע צוק איתן ב-2014 מיהר בעקבות הדר גולדין ז"ל שנחטף אל תוך מנהרה תוך כדי סיכון חייו, בתקווה להציל את חברו. אז הוא היה סגן, והיום מג"ד במילואים בחטיבת כפיר, שסגר מעגל כשהשתתף במבצע לחילוץ ארבעת החטופים. בפגישה הוא אמר: "אנחנו נעשה מה שצריך, כמה זמן שצריך", וציין שהגדוד שלו התגייס במלואו למשימה.
האלוף פינקלמן התמקד בחשיבות שבשמירת סוד, והיה מרוצה מכך ששום דבר לא דלף. הוא נתן לגולדפוס הוראה לקצר את המבצע במחנה הפליטים ג'באליה, כדי שיוכל להתכונן כראוי למבצע שחרור החטופים. מפקדי הגדודים גילו שהפעולות שעשו שימשו הכנה למבצע פחות מ-24 שעות לפני שיצא לדרך. הרמטכ"ל אמר לנוכחים שהוצאה לפועל של מבצע כזה בעיצומו של תמרון מלחמתי מהווה הישג בקנה מידה עולמי, תוצאה של שילוב יוצא דופן בין כל מרכיבי מערכת הביטחון.
זה לא היה כינוס של טפיחה הדדית על השכם. מג"ד סיירת צנחנים, סא"ל עמית מדלסי, סיפר על החילוץ הנועז של המשאית שנתקעה וניתח את הכשלים וההפתעות הקטנות שהיו יכולים להידרדר ולהוביל לכישלון המבצע; מפקד גדוד הטנקים 77, סא"ל שמעון פוטרבני, התלונן על היבטים לוגיסטיים מסוימים. את התלונות וההסבר שנתן לו הרמטכ"ל, מן הסתם, אי-אפשר לפרסם מטעמי ביטחון מידע.
מקורבים יודעים לספר שרא"ל הלוי מוטרד מאוד מנושאים רבים בימים אלו. ראשית, הוא שומע וקורא את כל אלו שדורשים ממנו להתפטר לאלתר יחד עם בכירי המטה הכללי, וכואב לו. הוא יודע שלפחות חלק מהדרישות הללו נובעות ממניעים פוליטיים. הוא יודע גם שישנם גורמים בדרג המדיני, כנראה אפילו ראש הממשלה, שמנסים להפיל עליו ועל צה"ל בלבד את האחריות העיקרית לקטסטרופה של 7 באוקטובר. הוא לא מתנער מאחריות ואף אמר זאת בפומבי, אבל משתדל להתמקד בעשייה, בזמן שהוא מתמודד עם הלחץ שמכביד עליו.
בשיחות סגורות אומר הרמטכ"ל לאלופי המטכ"ל ולחבריו שהוא מתכוון להתפטר בגלל חלקו במחדל, אבל יעשה זאת רק כשיהיה משוכנע שהאיום מצפון ומדרום על אזרחי מדינת ישראל הוסר, ושנעשו ההכנות לשינוי דפוסי הפעולה, המבנה והציוד של צה"ל. הוא גם רוצה להבטיח שתושבי העוטף וגבול הצפון יוכלו להתחיל לחזור לבתיהם בביטחון, דבר שיקרה להערכתו בעוד חודשים לא רבים. רק אז ירגיש מוכן לפנות את המקום ליורשו, שככל הנראה יהיה מנכ"ל משרד הביטחון, אלוף אייל זמיר.
הלוי לא מדבר על עסקת חטופים, אבל מקורביו מספרים שהוא סבור שאם יהיה צורך, לאור הישגי המלחמה אפשר גם להפסיק אותה כדי לקבל את כל או רוב החטופים, מבלי לפגוע בביטחון הלאומי של ישראל.
3 צפייה בגלריה
הרמטכ"ל הלוי. מתכוון להתפטר בגלל חלקו במחדל, אבל רק כשיהיה משוכנע שהאיום מצפון ומדרום הוסר
(צילום: דובר צה"ל)
המקטרגים על הלוי מונים כמה מהצעדים השגויים שביצע לדעתם, אם אלו הדיונים שבהם לא שיתף בכירים באמ"ן בנוגע להכנות של חמאס בלילה שבין 6 ל-7 באוקטובר, ולא דאג שיבדקו אם יש מידע נוסף על זה שהביא השב"כ, ואם העובדה שלא עשה מספיק לעיבוי הכוחות על הגבול והיה שותף לקונספציה שגרסה שחמאס מורתע, ושסינוואר מרוכז בשיפור רווחתם של תושבי עזה. הלוי היה שותף מלא לקונספציה הזאת עוד בימיו כאלוף פיקוד הדרום.
אבל דווקא מסיבה זו, טוענים בסביבתו, הוא הרגיש שהוא חייב לדאוג ולוודא באופן אישי - כבר בימים הראשונים של המלחמה - שצה"ל מתאושש במהירות, נערך להגנה ומונע מתקפה נוספת שעלולה להגיע מחיזבאללה בצפון. אחרי שייצב את שתי החזיתות, הלוי החל בהכנת הצבא למתקפה להסרת איום חמאס והגא"פ בדרום, ולהרחקת חיזבאללה מיישובי הגבול בצפון בעקבות מלחמת ההתשה שהארגון פתח בה.
הלוי מאמין בכל ליבו בשיטת התמרון בעזה, ולמרות שהיא לוקחת זמן, יש לה סיכוי להשיג תוצאות. זאת בניגוד לצבאות אחרים, שנכשלו במתארי לחימה דומים. הנוכחים בדיון מסכימים איתו.
ראש בראש
עכשיו בדיר אל-בלח הוא מסכם בפני המפקדים את הפגישה ביום ראשון: "הקבינט צריך לדעת מי יושב פה, כי אפשר לבצע מבצעים כה מסובכים ונועזים רק מפני שיש פה מפקדים שאפשר לתת בהם אמון מוחלט. זאת זכות גדולה עבורי, וגם אחריות כבדה, לפקד עליכם. הצלחנו בזכות השיח שבחן אופציות שונות ודרכי פעולה שונות. לא היה קל לשתף פעולה עם השב"כ".
החיוך, שמספרים שהגניב הלוי אחרי אותם הדברים, נוגע לוויכוחים בינו לבין ראש השב"כ רונן בר, שלא סותרים את ההצלחה הרבה משיתוף הפעולה ההדוק בין הארגונים במלחמה. הדרג המדיני אישר והדרגים שמתחתיו תירגמו לפקודות ביצוע, אבל מי שהחליטו להוציא את המבצע לפועל היו הלוי ובר. שתי סוגיות עמדו במוקד המחלוקת ביניהם: גודל הכוח הדרוש למבצע (הלוי רצה מעטפת קטנה יותר, והתווכח על כך גם עם פינקלמן), והאם לפעול בשני היעדים בבת אחת באור יום כפי שרצה השב"כ, או לחלץ קודם את ארגמני ולבחון אם אפשר להמשיך ליתר החטופים לפי ההתפתחויות. בסופו של דבר, הנקודה המכריעה הייתה החשש שהחוטפים יספיקו להרוג את שלומי, אלמוג ואנדריי, או יבריחו אותם למקום אחר.
שחרור החטופים ממצלמות הגוף של לוחמי הימ"מ
(צילום: דוברות המשטרה)
זמן קצר אחרי המבצע סיפר לי איש שב"כ בכיר איך הדברים נראו מנקודת הראות של ארגונו: "המבצע הזה נולד באגף המבצעים של שב"כ וביחידת השו"ן (שבויים ונעדרים) של מרחב דרום בשב"כ. ראש השב"כ אישר את הרעיון המרכזי, וכך הוחלט ללכת על פשיטה על שני איתורים במקביל. באותם דיונים עלה שהתנאים לביצוע שחרור ארגמני היו קלים יותר, אבל הבנו שיהיה קשה עד בלתי אפשרי לקבל את שלושת הגברים החטופים, אפילו אם תהיה עסקה עתידית".
על ההכנות למבצע הוא אמר: "לוחמי השב"כ והימ"מ התאמנו יחד מספר שבועות. כל צוות כלל מספר לוחמי שב"כ עם היכרות שטח, עד רמת מי גר בכל בית. ביום הביצוע, הלוחמים בשטח כמעט שלא הופתעו מכלום. רמת המודיעין המקדים, יחד עם האימונים הרבים, איפשרו ביצוע מהיר וחלק.
"המבצע הזה, יחד עם שני מבצעים קודמים שהוביל שב"כ לשחרור חטופים, משקפים את האופן שבו הארגון והעומד בראשו תופסים את האחריות והמשימה הזאת. את החטופים, החיים ואלה שלא, צריך להחזיר במבצע או בעסקה. הרמטכ"ל וראש השב"כ עובדים צמוד במשך כל המלחמה. אנשי השב"כ נמצאים בתוך רצועת עזה כמו שהם פועלים ביו"ש - רכזים, חוקרים ואנשי מבצעים. בשב"כ כבר עובדים על המבצעים הבאים".
כאן ראוי לציין שחמאס הוא ארגון לומד ומפיק לקחים, מה שעלול להקשות על מבצעים דומים בעתיד (אם ייווצרו הזדמנויות כאלה), אבל בשב"כ, בימ"מ ובצה"ל אומרים שהם ידעו לפעול בהזדמנות הבאה. בשב"כ גם חשדנים מאוד כלפי סינוואר, ומעריכים כי יש סיכוי שגם אם תתבצע עסקת חטופים הוא לא ישחרר את כולם וישאיר לידו גברים צעירים - שאליהם הוא מתייחס כחיילים - כל עוד הוא בחיים.
רגשני, דביק, ראוי
בנמ"ר בחזרה לשטח ישראל, נקלט הלוי אומר שהרגע הכי קשה עבורו במבצע היה כשנודע לו שהכוח שחילץ את שלושת החטופים מתעכב באזור היעד בגלל הצורך לטפל בפצוע, רב-פקד ארנון זמורה ז"ל. מניסיונו, כך אמר, מרגע שמתחילים חילופי אש והאויב יודע היכן אתה נמצא, רמת הסיכון עולה בחדות והכל יכול לקרות. גם הגרוע ביותר.
"חשבנו בצורה יסודית על כל מיני מקרים שעלולים לקרות ועל התגובות אליהם וזה הצליח", אמר הלוי לפני כן בפגישה, והוסיף: "אנחנו מתיישבים בשבת בבוקר בחפ"ק, כשאין לנו בכיס פתק של 100 אחוז הצלחה וגם לא 90 אחוז הצלחה, ואנחנו יודעים שאנחנו לוקחים סיכונים גדולים והחלטות הרות גורל. הסיכונים האלה הם על חיי אדם, אבל זה לא היה הימור מצידנו, זה היה סיכון מחושב. זה אפילו לא היה חישוב מסוכן (להלוי כנראה היה חשוב להדגיש שהמבצע לא היה הימור, אלא מהלך מסובך שנשקל עד הסוף ולכן הצליח). באמת הסתכלנו על הסיכונים וייצרנו לכוחות רשת ביטחון הכי חזקה כדי למזער אותם ככל שאפשר.
3 צפייה בגלריה
הרמטכ"ל בדיר אל-בלח. "אנחנו היום יכולים להגיע לכל מקום ברצועת עזה, זו המשמעות של הכרעה שאנחנו קרובים אליה"
(צילום: דובר צה"ל)
"כשאני ניגש לאשר מבצע כזה, זה כשאני יודע שיש איכות מפקדים מאוד גבוהה, וזה נותן לנו ביטחון לעשות מבצעים נועזים למטרות ראויות. זו משימה של שליחות להחזיר את החטופים בחיים, או את אלה שאינם בחיים להביא לקבר ישראל. פירוק חמאס זה כמובן כדי שלא יהיה שוב 7 באוקטובר, והשבת החטופים זו חובה מוסרית. יש לנו עוד הרבה לעשות בתחום הזה. אנחנו היום יכולים להגיע לכל מקום ברצועת עזה, וזו המשמעות של הכרעה שאנחנו קרובים אליה. נסיים בעוד כמה שבועות ברפיח ויש לנו עוד מה לעשות ברצועת עזה, ואז נצטרך להחליט מה קורה בצפון".
כשהרמטכ"ל סיים, תא"ל רמי צור-חכם אמר לפתע: "אני רוצה להגיד משהו". הוא ראש המטה של אוגדה 98, איש מילואים, חבר קרוב של מפקד האוגדה גולדפוס, וידוע בכך שאינו דופק חשבון לאף אחד. "אנחנו מעריכים מאוד את מה שאתה עושה, ואנחנו יודעים שזה מה שנכון לעשות. אנחנו מבקשים שלא תשים לב לכל הרעשים ברקע, ותדע שאנחנו איתך". הרמטכ"ל, אמר אחד הנוכחים, היה נבוך מאוד. אבל גם אם ההתבטאות הספונטנית הייתה מעט רגשנית ודביקה, ולא על פי הנוהל הצבאי, הדברים היו ראויים בנסיבות שבהן נאמרו.
פורסם לראשונה: 00:00, 14.06.24
