"העצבות מתעופפת על כנפי הזמן" - כך קבע המשורר הצרפתי הנודע לה פונטן, באופן המדייק את הטרגדיה המתמשכת בעניינם של 120 חטופינו, ההולכים וגוועים במנהרות השבי של הטרור. יתרה מכך, ככל שהזמן חולף הולכת ומתחוורת התמונה, כי סוגיית החטופים כבר איננה כבר עוד עניין מקומי ישראלי-פלסטיני, אלא הולכת ומתהווה לסוגיה משברית בקנה מידה גלובלי.
הביטוי המובהק לכך טמון בהחלטת מועצת הביטחון 2735 שנתקבלה לאחרונה, ומאמצת את מתווה נשיא ארה"ב ביידן לכינון הפסקת אש יציבה ומימוש עסקת חטופים רחבה. דוגמה נוספת היא יוזמת הממשל לקדם "מתווה עוקף ישראל" לשחרור החטופים האמריקאים משבי הטרור.
סרבנותו הבולטת של רב-המרצחים סינוואר להתקדם במסלול המקובל על הקהילה הבינ"ל, בעודו מתבצר לאחור בדרישות לתיקונים מהותיים במתווה שכבר אומץ (ערבות נוספת להסכם דוגמת רוסיה וסין' מסמוס הווטו הישראלי על זהות אסירים; שימור יכולת להפרת ההסכם ועוד), מעידה שחמאס שבע רצון מהעימות האזורי המתפתח. זאת, בין היתר, כתוצאה מהתנהלותה ההססנית של ממשלת ישראל בחודשים האחרונים, באופן שהביא לשחיקת מנופים והרעת מעמד ישראל בתהליך.
בצל הסטגנציה המתמשכת, ניכר כי המו"מ סובל מחסך כרוני במנופי השפעה: המתווכים מתקשים להניע את גלגלי המו"מ, האמריקאים קרובים למיצוי התחמושת הדיפלומטית וסינוואר נהנה מגיבוי ציר הרשע האזורי. כל אלה מצריכים, לצד המשך הניסיון להביא למימוש מתווה ביידן - שלפי פרסומים ישראל נעתרה לו - לבחון מנופים חדשים על חמאס.
הקושי המובנה ביצירת מנופי השפעה על ארגוני טרור אינו חדש. החל מהאתגר להתחבר עם פטרוני הארגון (אם יש כאלה, אל-קעאידה של אחרי ה-11 בספטמבר למשל, עמד בפני עצמו); דרך דלות הכלים המערביים למול הטרור במגרש הדיפלומטי (סנקציות על ארגוני טרור מוגבלות בתוחלתן); ועד ערוצי התקשורת הנשענים על פערי תרבות ותפישת עולם, באופן השב ומאתגר את עצם הווייתם.
העובדה, שמשבר החטופים ופתרונו הפכו ל"אבן-הראשה" של ההסדרה האזורית, ממצבת את המו"מ התקוע כאירוע מערער יציבות - לא רק במזרח התיכון, אלא בעולם כולו
העובדה, שמשבר החטופים ופתרונו הפכו ל"אבן-הראשה" של ההסדרה האזורית, ממצבת את המו"מ התקוע כאירוע מערער יציבות - לא רק במזרח התיכון, אלא בעולם כולו. זאת במיוחד נוכח ההשלכות הדרמטיות שיש למלחמה אזורית, היה ותפרוץ, על הכלכלה העולמית ועל המאבק הבין-מעצמתי, שהולך ותופס כיוון אלים יותר ויותר, מאוקראינה ועד טייוואן.
בהתאם, יש לבחון כלים נוספים שיוכלו להניע את התהליך, להשיב את סינוואר לשולחן המשא ומתן ולאשרר את המתווה הנרקם. בראשם, עומד היפוך הרעיון הצירי למלחמה רב-זירתית בישראל, והצורך לצאת נגד ראש הנחש: להפנות אצבע מאשימה למשטר האייתוללות, שמעכב את מו"מ החטופים ומונע את השגתו - במיוחד נוכח הרצון העמוק שלו בשחיקת ישראל בצפון ובדרום, תוך אובדן הלגיטימציה הבינלאומית.
אבי כאלואכן, הדרך בציר עזה-טהרן עמוסה במורכבויות ובזהויות שונות של אופי "ההתנגדות" לישראל, אך העובדה שמנהיג איראן מדברר בראש חוצות את "מלחמת הג'יהאד" בעזה, מחייבת את הקהילה הבינלאומית להתאחד מחדש. בהמשך לסנונית הראשונה בדמות החלטה 2735 – על המערב לפנות לאיראן, לדרוש להרגיע את שלוחיה בלבנון ובעזה ולהפעיל את כובד משקלה על סינוואר להיעתר למתווה ביידן. זאת, תוך איתות לכך שקיימת נכונות בינלאומית להחריף העיצומים על איראן אם תמשיך לערער את היציבות האזורית והעולמית. עבור משטר האייתוללות, הרעה נוספת במצב הרעוע ממילא של המשק האיראני איננה אופציה.
במילים אחרות, הקיפאון במו"מ מחייב יצירת כלים החורגים מענייננו המייגע של הסכסוך הישראלי-פלסטיני ואף מהגיונותיו הסותרים של מרחב המזרח התיכון. פתרון זה עשוי להיות מפתח מרכזי להשבת בנות ובנים, נשים, גברים וטף – לגבולם. ויפה שעה אחת קודם.
פורסם לראשונה: 00:00, 14.06.24
