בעוד הלב נקרע על היקף הנופלים ברצועת עזה, אי-אפשר לנתק בין האירועים הקשים ובין הדאגה הגוברת בצה"ל נוכח המחסור בלוחמים והעומס האדיר על מערכי הסדיר, הקבע והמילואים – בזמן שהממשלה ממשיכה להפגין ניתוק הרסני מהצרכים החיוניים של הצבא.
למרבה הצער, ייתכן שאנשים סבורים כי מדובר בעוד כיפוף ידיים על כסף וכוח, אבל האמת רחוקה מזה: כמו ארבעת המכתבים שאגף המודיעין שיגר לראש הממשלה בנימין נתניהו טרם המלחמה, שעצם קיומם נחשף ב-ynet וב"ידיעות אחרונות", גם כאן זו לא פחות מהתרעה אסטרטגית.
היום למשל, הממשלה צפויה לאשר את העלאת גיל הפטור של משרתי ומשרתות המילואים מ-40 ל-41. קציני וקצינות מילואים ימשיכו עד גיל 46. ואם זה לא מספיק, הצבא משגר צווי גיוס חריגים ללא פחות משש חטיבות חי"ר לתעסוקה מבצעית שתימשך 40 יום, אחרי שאותן חטיבות סיימו תעסוקה רציפה של 110 ימים פלוס 40 לאחר הפוגה קצרה.
את המתמטיקה אפשר לעשות גם בלי לימודי ליבה: 190 ימי מילואים (יותר מחצי שנה) תוך פחות משנה קלנדרית והיד עוד נטויה, שלא לדבר על סיטואציה ריאלית למדי של מערכה מלאה בצפון. יצוין כי אמנם יש בצבא מילואימניקים שמשרתים ברצף מאז 7 באוקטובר, אולם כאן מדובר בגיוס נרחב של מסגרות לוחמות בסדר גודל אחר לגמרי.
"העומס כרגע יוצא דופן", אמר גורם בכיר במטכ"ל. "מדובר במעטים שנושאים בנטל שהוא לא רק צבאי אלא גם כלכלי ומשפחתי. המצב מחייב חוק גיוס אחר, שיאפשר את הגדלת הצבא הסדיר על מנת להוריד את הנטל מעל משרתי ומשרתות המילואים".
בינתיים, ככל שזה נוגע לשלטון, הגורם יכול גם לדבר ללמפה: זה יעיל באותה מידה. למעשה, ל-ynet ו"ידיעות אחרונות" נודע כי בצה"ל מודאגים מחוסר תשומת לב לפרט טכני כביכול שטרם טופל: לפי חוק השירות הקיים, שירות החובה אמור להתקצר בחודשיים, מ-32 חודשים ל-30. בצה"ל בכלל דורשים להחזיר את השירות למתכונת של 36 חודשים. בינתיים גם זה עוד לא קרה.
צרכים במקום קומבינות
ובעוד המערכת הפוליטית מסתובבת סביב עצמה, במטכ"ל מגבשים תוכנית רב-אגפית שתכין את הגדלת מבנה הצבא. את עדכון הדרישות המבצעיות נוכח האיומים מוביל ראש אגף המבצעים, אלוף עודד בסיוק. אגף התכנון בראשות אלוף אייל הראל ואגף כוח אדם תחת אלוף יניב עשור עוסקים בתקנים הנדרשים. ואילו מפקד זרוע היבשה, אלוף תמיר ידעי, אחראי לבניין הכוח בהתאם לחלוקת ההקצאות. העבודה שלהם כרגע לא פחות חשובה ממה שקורה בשטח, ובמקום להנדס קומבינות, הדרג המדיני צריך לבוא אליהם עם שלוש מילים: מה אתם צריכים.
התשובה לכך הולכת ומתבהרת כבר כעת. קצין בכיר שעוסק בנושא אומר כי מספר הגדודים באוגדת עזה יצטרך להיות מוכפל מארבעה (כפי שהיה ערב המלחמה) לשמונה. "מי שרוצה ביטחון ותחושת ביטחון, כולל תושבים שיחזרו למושבים ולקיבוצים, לא יכול להסתפק בפחות", הוא אמר.
גם באוגדת הגליל ההערכה היא שחמשת הגדודים יהפכו לעשרה ואולי אף ל-12 על מנת להחזיק את הקו מול חיזבאללה. מספר הגדודים המעורבים לנשים ולגברים, בגבולות שנחשבים ל"שקטים", יוכפל אף הוא מחמישה לעשרה. כבר תוך כדי המלחמה הוגדל מערך ההגנה האווירית הן בכוח אדם והן בבניית סוללות כיפת ברזל נוספות.
וכל זה כאמור נוגע רק להגנה. בצה"ל יידרשו גם לעדכן את בניין הכוח בהתקפה, עם לפחות שתי אוגדות מילואים חדשות, אחת "קלה" (כלומר חי"ר) ואחת "כבדה" (שריון וארטילריה). כלקח מיידי מהמלחמה תידרש גם הגדלה ביחידות ההנדסה בדגש על יחידת יהל"ם (יחידה הנדסית למשימות מיוחדות), שהפכה למוקד פעילות עקב הטיפול באימפריית המנהרות של חמאס. את האיום שהמודיעין לא ידע להעריך כמו שצריך הם נדרשים להסיר, ולשם כך פותחה שם תורת לחימה ממש תוך כדי תנועה, מה שהפך את חיל ההנדסה למוקד פעילות - והצרכים בהתאם.
זה לא עוד מאבק פוליטי
כפי שנכתב כאן, ישנם שבעה צעדים שאין למדינה ברירה אלא ליישם כתוכנית לאומית אסטרטגית: הארכת שירות החובה ל-36 חדשים, צמצום מספר החיילים שנפלטים מהשירות לאחר שכבר התגייסו, הכבדת היד על הפטורים הנפשיים, טיפול שורש בתופעת הנשים שמקבלות פטור על רקע דת, גיוס נשים על חשבון השירותי הלאומי, העלאת אחוזי הגיוס לקרבי בערים שבהן הנתונים חלשים, וכמובן: שינוי היסטורי במעמד הגברים החרדים.
יש כאלה שחושבים שזה עוד אחד מהמאבקים הפוליטיים ברשתות החברתיות, איפה שאפשר להתכסח סביב קריקטורה כאילו שמה שעומד על הפרק זה לא פחות מעתיד האומה.
אבל המציאות, מה לעשות, היא שהמצב על סף רתיחה ואף קריסה: עומס המילואים על ציבור שגם ככה נאבק ביוקר המחיה, המשימות האינסופיות בשלוש גזרות רותחות (עזה, צפון ואיו"ש), השחיקה של החטיבות הסדירות כבר שמונה חודשים ברצף, הכלים שזקוקים בדחיפות לטיפול לפני שיסכנו את כוחותינו - אם לא נתעשת עכשיו ונטפל בבעיות, נגיע למלחמות אכזריות בהרבה עם צבא צולע וחברה מפורקת. למי שטרם הבין: זו אזעקת אמת.
פורסם לראשונה: 00:00, 16.06.24