את המזנון של לוטפי ג'ומעה בכפר ערב אל-עראמשה קשה לפספס. השלט שבחזיתו בולט ומאיר עיניים: "מפגש דור זימל ז"ל, אוכל מהיר וביתי". דור, רס"ן במילואים, נהרג לפני כחודשיים במתקפת הטילים והכטב"מים שהנחית חיזבאללה על היישוב הבדואי הצמוד לגבול לבנון. לוטפי, שפתח את המסעדה הקטנה דווקא בעיצומה של המלחמה, החליט לקרוא לה על שם הקצין שנפל.
תיעוד מערב אל-עראמשה
(צילום: יואב קרן)
לוטפי עצמו בן למשפחה שכולה. אחיו, סמ"ר מחמוד ג'ומעה ז"ל, נפל בשנת 1996 בקרב עם מחבלים בלבנון. דודתו פדיה ובנותיה, סמירה וסולטנה, נהרגו מפגיעה ישירה של קטיושה במלחמת לבנון השנייה. "כמי שאח שלו נהרג בצבא, היה חשוב לי להנציח את דור, שהגיע לפה כדי לשמור על גבול הצפון ועל הכפר שלנו", אמר לוטפי. "התקשרתי למשפחה שלו והם נתנו לי אישור. בעזרת השם, כשתהיה קצת רגיעה הם יבואו גם לבקר".
פינוי עינוי
ערב אל-עראמשה שוכן במרומי הגליל המערבי. המרחק בין הבתים הקיצוניים שלו לבין חומת הבטון שלאורך הגבול הוא כמה עשרות מטרים. סיפר תושביו 1,763, וכמעט כולם פונו בתחילת המלחמה. מישהו החליט לפנות את הכפר, שרבים מבניו משרתים בכוחות הביטחון, דווקא למזרח ירושלים. אך לאחר שנפלו קורבן להתנכלויות מצד התושבים הפלסטינים, הועברו למלונות בנצרת. מאז החלו לשוב לבתיהם טיפין-טיפין, וכיום רק שליש מהם עדיין מפונים, בעיקר בדירות שכורות בגליל.
"המנטליות שלנו שונה", הסביר אדיב מזעל (35), "יש לנו חיבור לאדמה. הזקנים רוצים לרעות את העדרים שלהם, לשבת מתחת לעץ. אנחנו לא רגילים לחיות במלון או בדירת שיכון. וחוץ מזה, איפה תמצא ירוק כזה בעיר?"
כמנהל היישוב, אדיב מוטרד מכך שרוב התושבים חזרו. בהודעה ששלח יום קודם לכן בקבוצה הפנימית של אל-עראמשה הוא כתב מפורשות: "במצב הנוכחי של לחימה אנחנו רוצים להיערך לפלישה חלילה ליישוב (...) לפיכך אנחנו ממליצים למי שיכול לשכור בית מחוץ ליישוב ולעשות זאת בהקדם".
לוטפי (44) ומשפחתו מתגוררים כרגע בדירה שכורה בעכו, אך הוא מקפיד להגיע לאל-עראמשה על בסיס יומי – לפתוח את המזנון, לנקות את הבית, להאכיל את זעתר החתול. אבל הדבר העיקרי שמביא אותו לכאן שוב ושוב הוא הגעגועים. "יום אחד עבדתי בכפר יאסיף, והתקשרו אליי המשפחה שאבוא לאכול איתם ארוחת ערב", סיפר. "פניתי שמאלה לכיוון עכו – וזה הוציא לי את הלב: אני לא בדרך הביתה. זה הכניס אותי לדיכאון. הגעתי לדירה בעכו, הכנסתי משהו לפה, וחזרתי לכאן כדי לישון בבית".
רובים כן, אקדחים לא
גאזי ג'ומעה נמצא פה מאז תחילת המלחמה. הוא היה מגויס בצו 8 כחבר כיתת הכוננות, ונפצע מרסיסים באירוע שבו נהרג דור זימל. שלושה ימים היה מאושפז, ועם שחרורו חזר לאל-עראמשה. "אשתי והילדים נמצאים בג'דיידה, אצל ההורים שלה", אמר, "אבל אני ואחותי נשארנו כאן בגלל אמא שלנו, שלא מוכנה להתפנות. לא יכולנו להשאיר אותה לבד. אמרתי לה: 'אם נמות, את אשמה'".
זו הייתה מתקפה משולבת של שני טילי נ"ט ושני כטב"מים, שנועדה לפגוע לא רק בחיילים שהיו במרכז הקהילתי אלא גם בכוחות הסיוע וההצלה. "את הנ"ט הראשון לא ראיתי", סיפר חבר כיתת הכוננות שביקש לא להזדהות, "הטיל השני פגע במכונית וראיתי את העשן השחור. שמתי מדים, אפוד ונשק ויצאתי מהבית. ואז אני רואה כטב"ם מגיע מכיוון הגבול, הולך לכיוון המתנ"ס – ובום! וזמן קצר אחריו, עוד כטב"ם".
ברחבת החניה של המרכז הקהילתי עומדת מכונית קיה שרופה. זה רכבו של אחד התושבים שהגיע לסייע אחרי פגיעת הטיל הראשון – וספג את הטיל השני. "למזלו הוא יצא ממנו עשר שניות לפני הפגיעה", סיפר אדיב. "הוא נפגע מההדף, היה יומיים בבית חולים וחזר לכפר".
חזיתו של הבניין נראית שלמה, אבל ההרס בפנים מוחלט. על רצפת האולם המרכזי אפשר עוד להבחין בסימני דם. "הגעתי לפה באמבולנס של שכן, איש מד"א", שחזר גאזי, שזרועו עדיין חבושה. "על הרצפה שכבו חיילים שנפצעו מהנ"ט, ומיד הבנתי שהולכת להיות עוד מכה. החלטנו להעביר את הפצועים לחמ"ל הממוגן, שנמצא במקלט של הבניין. שני הכטב"מים פגעו כשכבר היינו בחמ"ל. הבעיה היא שפתח החירום של המקלט, שאמור להיות סגור בדלת פלדה, היה פתוח. אחד הכטב"מים פגע ממש מולו, וחלק מהרסיסים עפו פנימה. הספקתי לראות הבזק וצעקתי לאנשים לשכב. חטפתי רסיסים ביד ימין והתחלתי לדמם. עשיתי לעצמי חוסם עורקים מאולתר. חבר שלי מהכפר, שהיה איתנו בחמ"ל, נפצע קשה ונמצא עדיין בשיקום".
גאזי הספיק להכיר את דור, קצין בחטיבת עציוני. "הוא היה איתנו פה חודשיים", סיפר, "ישבנו יחד בהערכות מצב, עשינו יחד תרגילים עם הרבש"ץ שלנו. כואב הלב". אדיב שואל אותו אם יחזור לכיתת הכוננות. "אני עדיין בפיזיותרפיה וריפוי בעיסוק, אבל ברגע שאוכל להחזיק נשק ולירות, אחזור לחברים שלי בכיתת הכוננות. חשוב לי להגן על הכפר ועל המדינה שלי".
כמו רוב כיתות הכוננות בקו העימות, גם זו של אל-עראמשה שודרגה משמעותית מאז 7 באוקטובר. מספר הלוחמים עלה משמונה ל-20, אבל שלושה מהם נפצעו וטרם נמצאו מחליפים. "אנחנו כיתת הכוננות היחידה שיש בה לא רק לוחמים מגולני ומצנחנים אלא גם גששים ששירתו 30-20 שנה בלבנון", אמר ג'ומעה. "נתנו לנו נשקים חדשים וציוד חדש, אנחנו עוברים אימונים רציניים ומטווחים, ועכשיו קיבלנו גם מקלע מאג".
אנשי הכפר גאים בתרומתם לביטחון המדינה. סא"ל מונזר סוידאן, קצין הגששים של אוגדת עזה, הוא תושב אל-עראמשה. בבוקר 7 באוקטובר פיקד על קרב הגבורה מול עשרות המחבלים שפרצו למפקדת האוגדה בבסיס רעים. שניים מבני הכפר נפלו במערכות ישראל: סמ"ר מחמוד ג'ומעה, אחיו של לוטפי, ורב-פקד סמיח סוידאן ממג"ב, שנפל בקרב בציר המתפללים בחברון ב-2002. כמה מבני הכפר נלחמים עכשיו בעזה, ושניים מהם נפצעו.
אך למרות כל אלה, ומבלי להתחשב במיקומו של היישוב ובאיום שנשקף לו, החליט המשרד לביטחון לאומי לבטל את זכאותם של התושבים להחזיק אקדח להגנה עצמית. בחודש דצמבר, בעיצומה של המלחמה, קיבלו רבים מתושבי הכפר, בהם קצינים ולוחמים במילואים, מכתב מהאגף לרישוי ופיקוח כלי ירייה שכותרתו: "דחיית בקשתך לרישיון לכלי ירייה פרטי". במכתב הוסבר כי "בתאריך 24 באוגוסט 2023 התקבלה המלצת משטרת ישראל לבטל את הגדרת היישוב עראמשה כמקום זכאי לעניין רישוי כלי ירייה".
אדיב זועם על ההחלטה: "בזמן שנותנים רישיונות נשק לתושבי קריית-שמונה ואפילו לתושבי שוהם, מורידים מהרשימה את עראמשה, שזה קו אפס מהגבול. גם אם המשטרה המליצה, השר בן גביר לא חייב לקבל את ההמלצה שלה".
מהמשרד לביטחון לאומי נמסר כי "ההחלטה נקבעה בהתאם לעמדת משטרת ישראל, שלפיה היישוב אל-עראמשה אינו עומד בקריטריונים". מהמשטרה נמסר: "עמדתנו נקבעת בהערכת מצב מקצועית שבה נבחנים, בין היתר, רמת האיומים הביטחוניים על התושבים והמענה שניתן על ידי גורמי הביטחון. הערכת המצב המשטרתית מצאה כי עראמשה אינו עומד בקריטריונים. עם זאת, ישנם מספר תבחינים שבגינם יוכלו אנשי היישוב לבקש רישיון פרטני לכלי ירייה".
אחר כך, כשישבנו על כוס קפה אצל אבו-שאהין, אמר לו אדיב: "איפה החברים שלך מהליכוד ומהקואליציה? דבר עם בן גביר שיאשר לאל-עראמשה לשאת נשק. ואולי גם תסדר לנו פגישה עם שר התשתיות אלי כהן, שיחברו סוף-סוף לחשמל את הבתים שעדיין לא חוברו".
פוליטיקה עכשיו
אבו-שאהין מעיד על עצמו כ"ביביסט שרוף". מתוך שק מלא כרזות הוא שולף פוסטר גדול של נתניהו: "הרבה פוליטיקאים, מנהיג אחד". כשאבו-שאהין מדבר, זה נשמע כמו חבר פאנל בערוץ 14. בבחירות 2021 קיבל כאן הליכוד 40 אחוז מהקולות, ואבו-שאהין זוקף זאת לזכותו. אלא שבבחירות האחרונות חל מהפך בכפר: הליכוד ירד לעשרה אחוזים בלבד, ואילו רע"מ קיבלה 36 אחוז. "זה בגלל אדיב, שנהיה חבר של רע"מ והביא לפה את מנסור עבאס לחוג בית", אבו-שאהין הסביר, "רציתי להפגין נגד עבאס, אבל ויתרתי מתוך כבוד לאדיב".
אדיב: "מתחילת המלחמה, רע"מ היא המפלגה היחידה שעוזרת לנו באמת. אף דמות בכירה מהממשלה לא הגיעה לכאן. אני חייב לציין לטובה גם את המועצה האזורית מטה אשר ואת ראש המועצה משה דוידוביץ, שמעניקים לנו גיבוי וסיוע נרחב בתקופה הקשה הזאת".
מוחמד, אביו של אבו-שאהין, מצטרף לשולחן. אני שואל אותו אם גם הוא ליכודניק. "אני מערך", אמר מוחמד.
אז איך הבן שלך נהיה ביביסט?
מוחמד: "כל אחד והדעות שלו. אנחנו בדמוקרטיה".
אבל גם בדמוקרטיה הזאת, אומר אדיב בכאב, יש מי ששווים יותר ומי ששווים פחות.
"אנחנו כיתת הכוננות היחידה שיש בה לא רק לוחמים מגולני ומצנחנים אלא גם גששים ששירתו 30-20 שנה בלבנון", אמר ג'ומעה. "עברנו אימונים רציניים ומטווחים, ועכשיו קיבלנו גם מקלע מאג".
פורסם לראשונה: 00:00, 20.06.24
