מלחמת חרבות ברזל החלה מנקודת ראות ישראלית כאירוע קטסטרופלי במסגרת הסכסוך הישראלי-פלסטיני. החששות שהיו בימים הראשונים במערכת הביטחון – שמתקפת הזוועות של חמאס ב-7 באוקטובר היא בעצם שלב ראשון במתקפה מתואמת בין חיזבאללה, חמאס ואיראן על ישראל – התבדו תוך ימים ספורים, בין השאר מפני שכוחות המילואים של צה"ל שהוקפצו לצפון בלמו כל כוונה כזו של "ציר ההתנגדות השיעי"' בהובלת איראן וחיזבאללה, לנצל את ההזדמנות ולהעמיק את הפגיעה בישראל.
המלחמה החלה אפוא כשהמטרה העיקרית שלה מנקודת ראות ישראלית הייתה למוטט את חמאס צבאית ושלטונית ולשחרר את החטופים, אלה שבחיים וגם אלה שלא. המערכה באש שחיזבאללה פתח בה בצפון והחות'ים בדרום נתפסו כאירועים משניים, שנועדו לסייע לחמאס במלחמתו ולהכריח את ישראל לפצל את כוחותיו של צה"ל על פני שלוש זירות (כולל יהודה ושומרון). בכל מקרה, התפיסה האסטרטגית בישראל הייתה שצריך להכריע תחילה את חמאס הצבאי והאזרחי בעזה, וכשזה יקרה גם חיזבאללה יורתע ויסכים לקבל הסדר מדיני שירחיק את כוח רדואן ואת טילי הנ"ט שלו מקרבת הגבול הישראלי צפונה עד בערך לנהר הליטני, מרחק של כעשרה קילומטרים בממוצע.
מלחמה אזורית מלאה
אבל במהלך החודשים האחרונים, בעיקר מאז המתקפה האיראנית על ישראל באפריל, התהפכו היוצרות. המלחמה הפכה מאירוע פלסטיני-ישראלי אלים מאוד ואפילו גורלי, למלחמה אזורית מלאה, שלתוצאותיה יהיו משמעויות אסטרטגיות ביטחוניות ואפילו קיומיות עבור ישראל ואזרחיה. יתרה מזו, בחודשים האחרונים חיזבאללה, שמהווה את חוד החנית של מערך השלוחים האיראני, הפך לאיום המרכזי שישראל חייבת להסירו בדחיפות. לא רק מפני שחיזבאללה רוקן את צפון הגליל מתושביו וזרע באזור הזה הרס ושריפות, אלא שהוא גם מחזיק כבני ערובה כ-50 אלף ישראלים שאינם יכולים לחזור לבתיהם עד שנסראללה וחמינאי לא יאפשרו להם לעשות כן.
גם מבחינה צבאית התהפכו היוצרות. בעוד שצה"ל, באמצעות התמרון ברצועת עזה, קרוב להכרעת כוחו הצבאי של חמאס ומכרסם בצורה ניכרת ביכולותיו השלטוניות-אזרחיות; וביהודה ושומרון צה"ל מצליח, באמצעות פעילות אגרסיבית, למנוע אינתיפאדה; בזירה הצפונית צה"ל כמעט שאינו מצליח להשיג בינתיים אף יעד אסטרטגי משמעותי, בוודאי לא כזה שיביא את חיזבאללה לבקש הפסקת אש. בניגוד לתחזיות הצה"ליות, מראות ההרס והחורבן ברצועה אינם מרתיעים את הארגון הלבנוני ואת פטרוניו האיראניים, והראיה לכך היא שבתגובה על כל פגיעה כואבת מצד ישראל, הם מסלימים את תגובות האש שלהם, ואפילו שליטי איראן הזהירים והמחושבים לא נרתעו ממתקפת טילים וכטב"מים עצימה וישירה על מדינת ישראל, דבר שנמנעו ממנו במשך יותר מעשר שנים, שבהן מתנהלת המערכה שבין המלחמות (מב"ם).
אם ישראל לא תסיים את העימות בצפון בהכרעה ברורה שתשקם את ההרתעה, לא רק כלפי חיזבאללה אלא גם כלפי איראן, אנחנו עלולים לעמוד בתוך שנים לא רבות בפני מתקפות חוזרות ונשנות שנועדו להתיש את מדינת ישראל צבאית, ובעיקר נפשית, ולגרום לה לקרוס לתוך עצמה
המשמעות האסטרטגית ברורה: אם ישראל לא תסיים את העימות בצפון בהכרעה ברורה שתשקם את ההרתעה, לא רק כלפי חיזבאללה אלא גם כלפי איראן, אנחנו עלולים לעמוד בתוך שנים לא רבות בפני מתקפות חוזרות ונשנות שנועדו להתיש את ישראל צבאית, ובעיקר נפשית, ולגרום לה לקרוס לתוך עצמה. המגמה הזו עוד תוחמר כשלאיראן יהיה בעוד זמן לא רב נשק גרעיני או יכולת לייצר נשק כזה בתוך שבועות ספורים. השורה התחתונה היא שישראל חייבת לשנות את מטרות המלחמה. הכרעת חמאס הצבאי ושחרור החטופים כבר לא יספיקו. הצפון כרגע הוא העיקר, לא יספיק להחזיר שם את המצב לקדמותו ולצפות שהטילים והכטב"מים של חיזבאללה יחלידו עם הזמן.
הסכם לא יספיק
המצב שחיזבאללה יצר בחודשים האחרונים בצפון מחייב גם שינוי יסודי בסדר העדיפויות הביטחוני ובמטרות המלחמה. הרחקת חיזבאללה מהגבול למרחק של עשרה ק"מ ואפילו קצת יותר, במצב שבו חיזבאללה והאיראנים לא מורתעים, אינו משנה דבר מבחינת האיום האסטרטגי. הסכם מקומי בדרום לבנון, גם אם צה"ל יאכוף אותו בדווקנות ובלי רתיעה אם חיזבאללה יפר אותו, וגם אם צה"ל יקים מערך הגנה עצים על גבול הצפון - כל אלו לא יסלקו את האיום האמיתי ממלחמה כוללת ומארסנל הטילים והכטב"מים העצים של חיזבאללה ושל איראן. כן, המלחמה הנוכחית הכניסה את איראן למשוואה הצפונית, ולכן כל הסדר דיפלומטי או לחילופין מערכה צבאית מוגבלת בצפון כולל תמרון קרקעי יהיו כמו אקמול לסרטן מפושט וסופני.
חיזבאללה ואיראן צברו בחודשים האחרונים ביטחון עצמי ומוטיבציה להמשיך בהתשת ישראל ואם אנחנו לא נדע, בעזרת ארה"ב וגורמים סונים מתונים באזור, לעצור את איראן, חיזבאללה ומערך השלוחים שלהם, אנחנו נידונים בקרוב לחוות מתקפות נוספות בנוסח 7 באוקטובר.
במילים פשוטות: הכרעה בעזה לא תספיק. דרוש ניצחון אסטרטגי במלחמה הרב-זירתית שאנחנו מנהלים כעת. ניצחון כזה ישראל לא יכולה להשיג לבדה, והיא חייבת להיעזר ולתאם את מהלכיה לשם כך עם ארה"ב, עם מדינות האזור הפרו-מערביות ולהחזיר לעצמה חלק ניכר מהלגיטימציה שאיבדנו בחודשים הראשונים של הלחימה העצימה בעזה.
איך ייראה ניצחון אסטרטגי במלחמה האזורית? ראשית – השבת החטופים לישראל אם באמצעות עסקה או באמצעות תמרון קרקעי עצים מהיר לתוך אזורי מפתח ברצועה שיאפשר פגיעה קשה נוספת בכוחו הצבאי ובמערך התת-קרקעי של חמאס ויהווה מנוף לחץ על סינוואר.
מהלך נוסף בעזה – השמדת המנהרות שעדיין נמצאות מתחת לציר פילדלפי והגעה להסכם עם המצרים על חסימת אזור הגבול והפעלת מעבר רפיח.
המהלך השלישי בעזה, אחרי או תוך כדי ביצוע עסקת שחרור חטופים או לחילופין תמרון צבאי עצים מהיר נוסף ברצועה, הגעה בסיוע ארה"ב, האו"ם ומדינות ערב המתונות להסדר של ניהול אזרחי של רצועת עזה בפיקוח ובהשתתפות כוח שלום רב-לאומי. בהסדר כזה ישראל צריכה לשמור לעצמה את העליונות המודיעינית ואת חופש הפעולה המבצעי בשטח הרצועה.
היעד המרכזי של המלחמה צריך להיות יצירת הרתעה בצפון ומצב ביטחון משופר, הן בדרום והן בצפון, שיאפשר לתושבי עוטף עזה וגבול לבנון לחזור לבתיהם בידיעה שהם בטוחים מפני חדירה קרקעית ואש בכינון ישיר ליישוביהם. צה"ל, השב"כ וזרועות הביטחון האחרות של ישראל צריכים להיות מסוגלים מבחינת היקף מבנה וציוד הכוחות לאכוף, אם צריך גם בכוח, את קיום ההסדרים שעליהם יוסכם בדרום ובצפון, אם כתוצאה מהסדר דיפלומטי או אחרי מהלך צבאי עצים נוסף. המטרה החשובה ביותר בהקשר זה היא שחמאס לא יוכל לשקם את היכולות הצבאיות שהיו, ושחיזבאללה לא יוכל לשחזר ולחזק את היכולות הצבאיות שיש לו היום.
בצפון – אם בצה"ל ובמערכת הביטחון מעריכים שניתן להביס בתוך זמן לא רב את חיזבאללה באמצעות מתקפה כוללת, אווירית וקרקעית בכל שטחה של לבנון, צריך לבצע זאת עכשיו, גם אם העורף הישראלי ייאלץ לספוג מטחי טילים וכטב"מים עצימים למשך כמה שבועות. עדיף שזה יקרה עכשיו ולא בעוד שנתיים-שלוש כאשר לחיזבאללה יהיו יותר טילים מדויקים, לאיראן אולי יהיה נשק גרעיני ותושבי הצפון יאלצו להתפנות שוב אחרי ששיקמו בעמל רב את הריסות המלחמה הנוכחית.
אבל אם בצה"ל ובמערכת הביטחון יגיעו למסקנה שאין ביכולתה של ישראל למזער את איום הטילים והכטב"מים של חיזבאללה ולעמוד במתקפה איראנית נוספת – במצב כזה עדיף להגיע כעת להסכם גבול בנוסח החלטה 1701 של מועצת הביטחון, שסיימה את מלחמת לבנון השנייה, ולהיערך ולצייד את צה"ל באופן שיאפשר לו להתמודד בהצלחה ובזמן קצר עם איום איראני-חיזבאללאי משותף בעוד כמה שנים.
לא רצוי שמדינת ישראל תיכנס למלחמה כוללת בצפון בלי שמובטח לה סיוע אמריקאי מכל הסוגים. לא רק סיוע מדיני ולוגיסטי, אלא גם סיוע ביירוט מטחי הטילים והכטב"מים שיונחתו עלינו מאיראן ומשטח לבנון
שיקול נוסף הוא התיאום עם האמריקאים. לא רצוי שישראל תיכנס למלחמה כוללת בצפון בלי שמובטח לה סיוע אמריקאי מכל הסוגים. לא רק סיוע מדיני ולוגיסטי, אלא גם סיוע ביירוט מטחי הטילים והכטב"מים שיונחתו עלינו מאיראן ומשטח לבנון. צריך גם לזכור שמלחמה כוללת להסרת האיום החיזבאללאי תחייב תמרון עמוק לתוך שטח לבנון, אלא שהתמרון הזה צריך להיות יצירתי, תחבולני ונועז באופן שיפגע בנקודות הרגישות ביותר של חיזבאללה והציר השיעי הרדיקלי. מי שממליצים לפגוע בתשתיות החשמל, המים והתחבורה של לבנון קצת מחטיאים את המטרות האמיתיות, שעדיף לא לפרטן כעת.
צריך לזכור שלבנון היא ממילא מדינה כושלת שאת החשמל מספקים בה גנרטורים ביתיים וכל התשתיות האחרות הרוסות ממילא או מתפוררות. הפגיעה צריכה להיות לא בלבנון כמדינה, שהיא ממילא קרובה במצבה הנוכחי לתקופת האבן, אלא במה שיכאיב לנסראללה ולאיראנים ויחייב אותם לפחות לדחות אם לא לבטל כליל את כוונותיהם להשמיד את ישראל באמצעות מלחמת התשה מתמשכת.
לחבק את ארצות-הברית
יעד נוסף הוא שילוב ישראל בקואליציה ובמערך הגנה אזוריים סונים פרו-מערביים בשילוב ארה"ב, שיהוו משקל נגד לאיום ציר ההתנגדות האיראני. נורמליזציה של היחסים עם סעודיה רצויה, אבל היא אינה חיונית לביטחון הקיומי. אולם שילוב ישראל במערך הגנה אזורי בהובלת ארה"ב מול מערך הציר השיעי הרדיקלי בהובלת איראן, זה כורח ביטחוני.
הישגים אלה מחייבים הסכמה ותיאום מראש עם ארה"ב. צריך לומר בצורה ברורה שאינה משתמעת לשתי פנים – ישראל לא תשיג ניצחון אפילו חלקי במלחמה האזורית-אסטרטגית, שבעיצומה אנחנו נמצאים כעת, בלי שותפות ומעורבות פעילה של ארה"ב. ראש הממשלה, שיוצא בקרוב לנאום בפני שני בתי הקונגרס האמריקאי, צריך להעמיד את חידוש הברית ההדוקה עם ידידתנו שמעבר לים עד לפרטי פרטים בראש סדר העדיפויות שלו. הנאום של נתניהו בקונגרס חשוב, אבל מה שחשוב יותר הוא להגיע להסכמות ברורות ומחייבות עם האמריקאים לגבי המשך ניהול המלחמה, גם אם הדבר דורש פשרות כואבות שיסכנו את שלמות הקואליציה שבראשה נתניהו עומד כעת. סביר להניח שהאופוזיציה תיתן לנתניהו רשת ביטחון אם יגיע להסכמות בוושינגטון שיאפשרו לנו להשיג ניצחון אסטרטגי במלחמה.
פורסם לראשונה: 00:00, 18.06.24
