בין עמקי פגזים לפסגות הרים שמהם משקיפים יותר ויותר נשרים, בין לה-לה-לנד לטרללה-לנד, ישנה ממלכה רחוקה, מבטיחה, בשם ישראלוז'ן; ועליה מולך כבר שנים בעושר ובחוסר יושר מלך הפוטושופ.
שמי הממלכה, שפעם נכתב עליהם שהם זבי חלב ותותים, זבים טילים וכטב"מים מזמזמים וכלי טיס עוינים. הכאבים בה מתרבים. אנקות ואזעקות עולות ועולות הן פס הקול של השורדים. ובכל יום יש בה פחות יושר. ופחות בושה. ופחות מציאות. ופחות נתינים. ובכל זאת מולך בה אחד, מסורק בפוטושופ, מאופר בחיוכים.
מעת לעת, ראש ממלכת המציאות האלטרנטיבית פונה לאומה. בקול הבריטון-שווה-ביטחון שלו הוא שוטח בפניה את המציאות האלטרנטיבית, שהגה בעזרת חבר שותקי דברו. זו מציאות קסומה של פרפרים וגשמי שמפניה וקוויאר לנתינים. מציאות שיש בה המון ניצחון מוחלט. וכל אויבי הממלכה ניגפים. וחלילה אין בה אסונות ואחריות, וכספים לטרור, וחבלי ממלכה שננטשים, ודברים כאלה מורידים.
לממלכת הישראלוז'ן חוק בסיסי עיקרי: אסור, חלילה, להפריע למציאות האלטרנטיבית. או סתם להתנגד לה. כי יותר כיף כשכיף לכולם. או לרוב. או אולי בסקרים. או לפחות לחשובים. לכן כמעט לא תראו את מלך הפוטושופ אחרי כישלונות או אסונות. הם לא קרו. לא במשמרת שלו. לא דבקו בדש גלימתו. זו הסיבה שהוא מעדיף לא לפגוש בהם. בנציגיהם. או סתם להתראיין לאלו שעלולים לשאול עליהם. יש כתמים? ניפנופון בשרביט והם מדלגים לאחרים.
פעם, לא מזמן, ראש ממשלת המציאות האלטרנטיבית ביקר בכפר נטוש, בוער, בשם קריעת-שמונה. מקום שהיה פעם סמל לעמידה. זה לא היה נעים. אז ברוב חוכמתו הוא ניפנף בפוטושופ הקסמים: מחקו לי פה, תעלימו לי שם, והופ, אין אותו. אין את ראש הכפר, נציג הצרות והמקומיים שמתלוננים. ופעם אחרת, לפני עידנים, באותו כפר ממש, הייתה איזו מישהי, שבזמן ביקור רשמי קטעה לפתע את נאום ראש הממלכה. "את משעממת אותנו", הוא מיד לגלג על החוצפנית, שהעזה לצעוק את הכאבים שלה.
מי זה האותנו הזה? בממלכה היו שנותרו מבולבלים. אלה שלא מתלוננים על אסונות יומיומיים? אלו שצועדים עיוורים, מהופנטים, ידיים שלוחות קדימה, אחרי הוד פוטושופיותו, בלי להיות מוטרדים? אלה שמהדהדים את מה שהוא מספר, בלי להערים קשיים?
החיים בישראלוז'ן בימים הטרופים הללו, מה נאמר, מייסרים. מהר נגמרים. ובכל זאת, לא מעט מנתיני הממלכה שמחים על המציאות המקושטת. המנורמלת. המשופצרת. המהונדסת. המפוברקת
החיים בישראלוז'ן בימים הטרופים הללו, מה נאמר, מייסרים. מהר נגמרים. ובכל זאת, לא מעט מנתיני הממלכה שמחים על המציאות המקושטת. המנורמלת. המשופצרת. המהונדסת. המפוברקת - אחרי נגיעות השרביט של מלך הקסמים; ואפילו שעת לילה בכנסת אפלולית, שמצביעה נגד בני עמה, מיד נצבעת בחיוכים.
וקל להתמכר לזה. כי מי לא אוהב הבטחות נהדרות מהחיים? מי לא רוצה עתיד מופלא, עם גשמי בשורות של קוויאר ושמפניות לנתינים? ובכלל, מי שלא מיישר קו, לא רק שלא רואה את המציאות נכוחה - הוא שמאלן. או חמוץ. או מחליש. או משעמם. או אנרכיסט. או לא נאמן. או תבהלה. או פוגע במורל הלאומי בעת מלחמה. ואיפה השרביט, תביאו רגע, ניתן למלך, ינפנף בו. קבלו קסם, עשינו העלמה.
וכך, בין עמקי פגזים לפסגות הרים שמהם משקיפים יותר ויותר נשרים, בין לה-לה-לנד לטרללה-לנד, ישנה ממלכה רחוקה, מבטיחה, בשם ישראלוז'ן; ועליה מולך כבר שנים בעושר ובחוסר יושר מלך הפוטושופ.
ובאופק לא נראה שום דופק.
שמי הממלכה זבים טילים וכטב"מים מזמזמים. ובכל יום יש בה פחות יושר. ופחות בושה. ופחות מציאות. ופחות נתינים
פורסם לראשונה: 00:00, 18.06.24
