אני מבקשת להכות על חטא: גם אני נפלתי קורבן למה שנקרא "המבוגר האחראי". גם אני, כמו רבים אחרים, העדפתי לעצום עיניים, לסובב את הראש ולראות באדם מושחת, עבריין סדרתי, נוכל מדופלם, את מי שתמיד מנדב עצמו כמגשר, מפשר, בורר וערב, למרות שרק לעיתים רחוקות מספק את הסחורה. את מי שפיו תמיד נוטף דבש וצדקנות, כפי שרק יניב ביטון מ"ארץ נהדרת" מסוגל לגלם בשלמות.
אבל דרעי הלך לגמרי לאיבוד. בכל קבינט שבו היה, היחס אליו היה כאל מושיע. הנה, יש מי שממתן, מרגיע, משפיע לטובה. גם בקדנציה הזאת דיברו עליו כמבוגר האחראי בקבינט המלחמה, כמה טוב שנתניהו שם אותו כמשקיף.
והנה, מי זה בא באמצע מלחמה וסוחט את ראש הממשלה לעשות דבר מטורף על-פי כל קנה מידה? האיש שהפך משום מה סמל לשיקול דעת. לשפיות. מה שקרה אתמול הוא לא פחות ממטורף. ברמה העניינית מייצרים פה משרות חדשות למאות אנשים, לכל החיים, בתקופה שכולנו רואים את הנתונים, את הגירעון העצום ואיך המדינה מתקרבת לתהום כלכלית שבה יידרשו קיצוצים, העלאת מע"מ, גזירות בצורת קיצוצים אכזריים וגם במיסים חדשים - אבל יש מספיק כסף לייצר ג'ובים חדשים לאנשי שלומה של ש"ס. זה גם מופקר ברמה הכלכלית, אבל גם מלמד על ביזוי סדר העדיפויות, הביטחוני והאזרחי, שנדרש עכשיו.
וזה נוגע גם במהות: לוקחים את ההשפעה של ראשי רשויות וראשי הערים ונותנים אותה לרבנות הראשית והמשרד לשירותי דת, שבהם שולטים החרדים. איזו אטימות כלפי הציבור שעובר עכשיו את התקופה הקשה ביותר מאז הקמת המדינה. ומדובר על המבוגר האחראי, השותף הבכיר, "אחי הצעיר", שכופה על נתניהו ללכת נגד הציבור שלו. איך אמר פעם מישהו: אם אתה צריך לבחור אם להיות חבר של ביבי או יריב שלו - עדיף להיות יריב שלו.
זו ממשלה בלי אשראי ציבורי, כמו כלי רכב שנוסע כבר על הג'נטים: בשבוע שעבר חוק ההשתמטות, אתמול חוק הרבנים, יש פה ניסיון לחסל כל דימוי הגיוני ומהוגן של ההנהגה, בזמן שהנטל על הציבור הוא ענק.
יש מי שמנסה למצוא מניע חכם במעשה של דרעי. הרי זה דרעי. אבל לפעמים אין מה לחפש. זו פשוט טיפשות. פעולה כוחנית, איזה היבריס שנטוע בו עמוק. ואולי הוא לא בטוח כמה זמן הממשלה עוד תשרוד ורוצה לשדוד כפי יכולתו. אלא שהוא לא מביא בחשבון את הנזק בדעת הקהל, אפילו בתוך ש"ס, שהוא ברובו ציבור ממלכתי.
דרעי לא מרוצה מהממשלה, הוא לא מרוצה מהשותפות עם בן גביר, כפי שניתן היה לראות אמש, כשבן גביר האשים שמדובר בדיל של נתניהו-דרעי ועבאס. הוא מרגיש ששילם על המהפכה המשטרית ביוקר, ולא הרוויח מכך שום דבר. בנוסף, ואולי בעיקר, הוא לא נהיה שר כפי שקיווה, למרות שאחרי פסיקת בג"ץ נתניהו הגיע לביתו והבטיח לו שימצא פתרון.
לעולם לא נסלח לנתניהו על כך ששני אנשים בלי מעצורים, כמו טלי גוטליב ומשה סעדה, הפכו מדד לאיזו אמירה ערכית, ועוד שילמו על כך בהדחתם
"לעולם לא אסלח לערבים על שאילצו את ילדינו ללמוד להרוג אותם", אמרה פעם גולדה מאיר. כפרפרזה על המשפט האלמותי הזה, אפשר לומר שלעולם לא נסלח לנתניהו על כך ששני אנשים בלי מעצורים, כמו חברי הכנסת טלי גוטליב ומשה סעדה, הפכו מדד לאיזו אמירה ערכית, ועוד שילמו על כך בהדחתם. וזה בעוד שכל השורה הראשונה של הליכוד - ברקת, כץ ודיכטר, אלה שהיו צריכים להתעמת עם נתניהו על חוק הגיוס, חוק הרבנים, משהו, לא מצאו לכך הצדקה. איזו שחיקה ענקית של מי שמתיימרים להיות ההנהגה. חברי הכנסת דני אילוז וסעדה מרגישים את רעידת האדמה בתוך הליכוד, את זרמי המרד, ואילו הם, הבכירים, לא מרגישים כלום.
הפרנויה של נתניהו מבן גביר וסמוטריץ' עברה עכשיו אל דרעי. וכמו תמיד כשהוא נתקף בפחד, הוא מתנהג באימפולסיביות. אפשר לדמיין איך שרון היה מתייחס לאיום של דרעי שהוא יפרק את הממשלה. לפני שהיה מעיף אותו לכל הרוחות, הוא פשוט היה אומר לו לא, מסובב את הגב ולא מסתכל אחורה.
"אין תביעה של שותף קואליציוני שנתניהו מסוגל להגיד לה לא", אמר אתמול גדעון סער. "זה כבר לא 'בלי בושה'. את זה כבר היה לנו. זה להוציא את הבושה אל מחוץ לחוק".
יש להניח שנתניהו ודרעי עשו את החשבון והחוק יעבור מתישהו בוועדת חוקה, ואולי גם בקריאה הראשונה. אבל איך אומרים? כשחוטבים שבבים ניתזים עצים. ומה שהם עושים, זה מהלך טקטי, מטופש, מנותק ומקומם, שעליו הם ישלמו מחיר אסטרטגי עצום.
בינתיים הם הצליחו במו ידיהם להצית את הגפרור. נראה אם האש תלחך את העשבים השוטים של הליכוד.
פורסם לראשונה: 00:00, 19.06.24
