המפגש עם מפקד חטיבת הנח"ל מתקיים בשכונת NPK ברפיח, שנכבשה על-ידי צה"ל מעל ומתחת לקרקע. בשכונה הזאת נמצא תוואי המנהרות המורכב ביותר שנחשף עד כה ברצועה.
על קירות הבית ציירו לוחמים ותיקים בטושים לוחות שנה, שבהם נספרים הימים מאז שהם החלו בלחימה ועד השחרור הצפוי, אם יגיע כמובן, שהרי צו 8 הוא תמיד אופציה בימים אלה של מצוקת כוח אדם. המח"ט, אלוף-משנה יאיר צוקרמן – שהחל את המלחמה כסגן מפקד אוגדה 162 ונכנס לנעליו של אלוף-משנה יהונתן שטיינברג ז"ל, שנפל בקרבות בעוטף ב-7 באוקטובר – לא צריך לוח שנה כדי לזכור כמה זמן הוא בשטח: מאז שעזב את ביתו ברמת-הגולן בשבת הארורה וזינק לקרב – הוא לא חזר אליו. ספק אם יראה אותו שוב בקרוב. את המשפחה ראה בסוף השבוע האחרון בבסיס צה"ל ליד הגבול.
על האמר פתוח, בלי ליווי: כתב ynet עם הכוחות ברחובות רפיח
(צילום: יוסי יהושוע)
4 צפייה בגלריה
בצה"ל מבינים שהמשך המלחמה תלוי גם בתפיסה הציבורית. אמל"ח שאותר ברפיח
(צילום: דובר צה"ל )
אל"מ צוקרמן נבחר להוביל את הכניסה הראשונה של עיתונאים ישראלים לרפיח, 42 יום אחרי תחילת המבצע במעוז האחרון של חמאס. מאז 2005, שנת ההתנתקות, לא היו כאן כתבים עם תעודת זהות כחולה. זה לא מקרי שפינו לצוקרמן חלון בלו"ז המשימות הצפוף עבור מטרה זו: בצה"ל מבינים שהיכולת להמשיך את המלחמה במתכונתה הנוכחית תלויה גם בתפיסה הציבורית: לחשוף את ההישגים שהיו עד כה כדי להתמודד עם הביקורת. הכניסה שלנו לשם נועדה להראות מה נעשה, מה עוד צריך להיעשות, וגם מה יכול להמתין עד אחרי השגת הסכם להשבת החטופים והחטופות.
הכניסה לרפיח מתבצעת מכרם שלום, על הנגמ"ש החדש והקל של צה"ל, שנקלט בנח"ל. הגלגלים מקנים לו מהירות והטכנולוגיה מתקדמת. המזגן מצוין, עובדה שהלוחמים מאוד מבסוטים ממנה בחמסין של רפיח. המפגש הבלתי-אמצעי איתם, בלי מפקדים או נציגים מטעם דובר צה"ל, מעודד ומרחיב לב: המוטיבציה שלהם עדיין גבוהה. היא מתבססת על הבנה עמוקה של חשיבות המשימות: השבת החטופים והחטופות והשמדת חמאס.
מבחינה מבצעית ניכר כי עוצמת הלחימה נמוכה יותר ממה שראינו בהזדמנויות אחרות, למשל בפעילות של סיירת גבעתי בעיר עזה, ליד בית החולים שיפא. בהתאם, רמת ההרס של השכונות ברפיח קטנה יותר. המח"ט צוקרמן מודה שהיקף השימוש בחימושים ירד לעומת החודשיים הראשונים של המלחמה, אבל מדגיש כי אין בכך שום עדות לכך שמישהו עושה למחבלים חיים קלים יותר. "זה בסדר לנהל כלכלת חימושים וזה גם נכון מבחינה מקצועית", הוא אומר, "אבל שיהיה ברור: לא קרה מקרה שבו ביקשתי אש מהאוויר ולא קיבלתי ואין מ"פ שצריך לירות פגז לבית ולא מבצע. נכון, אנחנו לא מפעילים את כל עוצמת האש, אבל מה שאני צריך – אני מקבל".
תיעוד מפעילות הנח"ל ברצועת עזה
(צילום: דובר צה״ל)
4 צפייה בגלריה
"כמות המנהרות בגזרה הזו היא הכי גדולה שראיתי ברצועה". פיר שאותר ברפיח
(צילום: דובר צה"ל )
מלכתחילה, המבצע ברפיח איטי יותר מהמתוכנן משום שהתמרון מתבצע על-ידי אוגדה אחת בלבד במקום שתיים שהיו אמורות להיות כאן לפי התכנון המקורי. הלחץ האמריקני לפעול בזהירות מול האוכלוסייה האזרחית הביא לכך שרק אוגדה 162 נושאת במשימת רפיח, ואילו אוגדה 98 הופנתה לאפיקים אחרים – למשל הסיוע הקריטי להצלחת המבצע לשחרור ארבעת החטופים במחנה נוסייראת. ארבע חטיבות - הנח"ל, גבעתי, 401 והקומנדו – פועלות תוך הקפדה על סבב התרעננות בין הגדודים, "כדי לשמור על אורך נשימה", לפי צוקרמן. הוא מציין את הזהירות בקו הגבול המצרי: למעט חילופי האש בין שוטר מצרי לחיילי צה"ל לא נרשמו אירועים חריגים.
לצד המגבלות שהטיל הדרג המדיני, קצב המבצע מוכתב לפי בעיית המנהרות. ברפיח מתברר עד כמה לא הבנו את גודל האירוע. "כמות המנהרות בגזרה הזו היא הכי גדולה שראיתי ברצועה", אומר צוקרמן, "לא נכון לדלג מעליהן. צריך לטפל בהן עכשיו, כשאנחנו פה. חמאס מנהלים לחימה מעל ומתחת לקרקע עם מצלמות שהטמינו בתוך הבתים ומטענים שהם הסליקו בחדרים". המטען האחרון שבו נתקלו הכוחות הוחבא בתוך ארון נעליים. היה קשה מאוד לאתר אותו.
איום נוסף הוא בתים ממולכדים, שהוכנו מבעוד מועד לקראת כניסת הכוחות. חמאס, בניגוד לדימוי שמנסים להדביק לו כמה קצינים, הוא ארגון שלומד גם תחת הלחץ האדיר של מכונת המלחמה הצה"לית. מלכוד הבתים נראה כחלק מהפקת הלקחים מפעילות צה"ל ביתר חלקי הרצועה. עם זאת, הצבא טוען כי מארבעת הגדודים המפורסמים של רפיח נותרו רק שניים, ופירוקם צפוי לארוך מספר שבועות. ההערכות כרגע הן שרבים מהמחבלים שהיו נטועים כאן נטשו ונעו לכיוון חאן יונס. חלקם נמלטו לאזורי המחסה ההומניטריים ליד הים.
אנחנו מגיעים לציר פילדלפי, נקודה קריטית במאבק בחמאס וזירה עמוסת טראומות לצה"ל. הלוחמים שוב כאן כדי לגדוע את עורק החמצן של חמאס, כלומר את ציר ההברחות ממצרים לרצועה. "בעזה לא מייצרים קלצ'ניקובים וגם TNT תקני לא ניתן להשיג ברצועה, כך שברור שזה הגיע במנהרות", אומר צוקרמן. בינתיים אותרו 22 פירים, ונמשכת הבדיקה עד לאן הם הגיעו בצד המצרי. בצמרת צה"ל סבורים שאין ברירה אלא להמשיך להחזיק בפילדלפי, גם כאמצעי לחץ על חמאס וגם כדי למנוע הברחות. "אי-אפשר לעשות את זה רק מהאוויר", אומר צוקרמן, "צריך לשבת לאורך הציר בתצורה כזאת או אחרת". לדבריו, דרושה לכך לא פחות מחטיבה.
בינתיים צוקרמן נדרש לא רק לאתגרי מזג האוויר, איתם הוא מתמודד באמצעות מאוורר בכל בית וחלוקת קרח, אלא גם לאתגרים המנטליים חסרי התקדים של הלוחמים. הוא מספר שהכניס קב"ן קדמי לחטיבה על מנת לספק סיוע בזמן אמת ולצמצם ככל הניתן פגיעות נפשיות שיהפכו לצלקות שלא יגלידו. הוא גם מרוצה מאחוז הפצועים שחזרו להילחם שכם אל שכם עם החברים שלהם.
אבל מתברר שסוגיית השוויון בנטל לא נעצרת בגבול עזה: המח"ט, בנו של הרב יהושע צוקרמן, סבור שגברים חרדים שאינם לומדים בישיבה – צריכים להתגייס. "בלי להתייחס לעניין הפוליטי", הוא אומר, "גדלתי בבית של תורה, שראה בחיבור לרעיון הציוני ובשירות צבאי הזדמנות, לא סתירה. חונכנו על הצורך במסירת הנפש עבור ההמשכיות של עם ישראל בארצו. מבלי להפחית בחשיבות לימוד התורה, ראוי שכל מי שחי במדינה יהיה שותף מלא ויראה בשירות הצבאי זכות".
"אבל", הוא מוסיף, "אני מאמין שהשותפות עם החרדים, או עם אוכלוסיות נוספות שלא משרתות, תגיע רק מבחירה, מרצון ומאחדות פנימית. לא בכוח. להישבע אמונים משמעו לתת אמון, וזה עניין הדדי. אתה נותן אמון ומחזיר אמון ומתוך כך אתה חלק. השתייכות היא בחירה".
בסיום השיחה אנחנו יוצאים מהבית ועולים על האמר פתוח. אם לפני עשר שנים הייתם אומרים לצוקרמן שיגיע הרגע שבו עיתונאי ישראלי ייסע בכלי הכי קל שיש לצה"ל לכיוון הים של עזה, בלי כלים כבדים מלפנים ומאחור, הוא היה שולח אתכם להסתכלות דחופה. ברקע נשמעים הדי פיצוצים רחוקים, מסביב בניינים עם כיתובים של יחידות צה"ל. בריזה נעימה של אחר צהריים מנשבת בין גבולות ישראל, מצרים ועזה. באופק רואים ספינות של חיל הים המצרי והישראלי, זו מול זו. בחוף הים מפוזרים מספר כיסאות פלסטיק. אחד הקצינים מספר שכאן התנהלה ישיבת מפקדים בלילה. חסרה רק גיטרה.
פורסם לראשונה: 00:00, 19.06.24
