זה התחיל לפני יומיים. "היום בצהריים", נכתב בהודעה שהוציאו עוצמה יהודית והציונות הדתית, "תחגוג הכנסת את הקמת השדולה לחידוש ההתיישבות בחבל עזה פרי יוזמתם של חברי הכנסת צבי סוכות ולימור סון הר-מלך". תחגוג, היה כתוב שם, ואיכשהו כל העניין ברח מהשיח הציבורי מכיוון שכולם היו עסוקים בחגיגה אחרת, חגיגת חוק הג'ובים המושחתת, מבית מדרשו של אריה דרעי.
ובכן, תחגוג. לא מודיעים בצער, חלילה, וגם לא חבר'ה תשמעו יש לנו בדיחה בשבילכם: הקמנו שדולה, חוזרים לעזה. זה "צעד הכרחי להגנה על ביטחון ישראל והבטחת עתידה", הבהירו היוזמים, כתבו ש"רק ילדים יהודים משחקים ברצועה יגרמו למחבלי הנוח'בה להבין שהם הפסידו". ואם לא די בכך, סוכות גם הגדיל ואמר ש"זה יקדם את שחרור החטופים", וסון הר-מלך קבעה כי "כולם מבינים היום את האמת הברורה: בלי התיישבות אין ביטחון רק אם הם יראו את המקומות שמהם זרעו הרג והרס מתמלאים בהתיישבות יהודית פורחת וצומחת. רק כך נקים כאן בית לאומי בטוח ומוגן לדורות".
לא אאריך בציטוטים, רק אציין שניים: את משה פייגלין שאמר שם שזה הדבר הטוב שיצא מ-7 באוקטובר, ואת פרופ' טליה איינהורן שהסבירה ש"החוק הבינלאומי הוא לצידנו"
ואכן, בשידור חי בערוץ הכנסת – תיכנסו, זה בגוגל - נאספו לחגוג כל הזויי ישראל, יוזמי ומחוללי ותומכי ומעודדי הרעיון. "כולם", בלשונה של סון הר-מלך, "שמבינים". חוץ ממני, כנראה, שאחרי הצפייה באירוע הבנתי עוד פחות. לא אאריך בציטוטים, רק אציין שניים: את משה פייגלין שאמר שם שזה הדבר הטוב שיצא מ-7 באוקטובר, ואת פרופ' טליה איינהורן שהסבירה ש"החוק הבינלאומי הוא לצידנו". שעזה, חלקים מלבנון, בטח ובטח יהודה ושומרון, הם בכלל חלק מארץ ישראל על פי החוק הבינלאומי, כי תוכנית החלוקה לא התקבלה וכי והסכמי שביתת הנשק שקבעו את גבולות מדינת ישראל לא הגיעו לידי סיום. "אלו החדשות הטובות", אמרה הפרופסור למשפטים, "זה מה שנקבע במנדט הבריטי". וחיזקה והדגישה שזה כולל גם אדמות בתוך לבנון "שאפשר לתבוע אותם". מה אפשר? צריך. בקיצור, עזה תחילה ואחר כך לבנון.
רק שכל העניין, שיכול היה לשמש בסיס לא רע למערכון, שלא לומר לסדרת מערכונים, שתמונת הפתיחה שלהם זו צעירה עם שביס ענק על הראש - סליחה על ההתקטנות, מישהו יכול להסביר מה צנוע במגדלים האלה? – מפנה את האבק מהכניסה לקרוואן שהוצב בין עיירת פחונים של פליטים מרפיח, למושבת אוהלים של פליטים מחאן-יונס – יכול להתברר מחר כתמונת המציאות. כבר היו דברים מעולם במקומותינו. אפילו שמעון פרס, שראה למרחוק, שתמך בחלוצים החדשים של גוש אמונים, לא שיער בנפשו מה יצמח מההתיישבות הפיראטית בתחנת הרכבת הישנה של סבסטיה ביולי 1974. ואיך הדפוס הזה, שמתחיל במכולה זרוקה בשטח יכול מהר מאוד להיגמר בנצרים ב', אלי סיני ג', הר ברכה דגם משופר. מה עוד - שמי שיושב על הקופה לצד מי שאמור להבטיח את הסדר במקומותינו אלו ראשי המפלגות שבהן חברים סוכות וסון הר-מלך.
אריאלה רינגל הופמןצילום: שלום בר טלואם מזכירים פה את בן גביר, כדאי גם להכניס איזה ציטוט שתרם לאותה חגיגה בכנסת: "אנחנו", הוא אמר שם, "צריכים לעצב את המציאות, להוביל אותה למקום שנרצה". אמר שצריך "לחזור לעצמנו". אמר ש"ראש הממשלה עדיין לא מחובר" – "יהיה, יהיה", אמרה סון הר-מלך – אבל "זו האמת, זה המוסר, זה ההיגיון הכי ברור". אחר כך אמר "עם ישראל חי" וכולם מחאו כפיים. כלומר אם הייתה שם בדיחה, היא הייתה על חשבוננו.
פורסם לראשונה: 00:00, 20.06.24
