"בשש אחרי המלחמה יחזרו החיילים הדרוזים לבתיהם וימצאו הודעות קנס בגין בנייה בלתי חוקית בהתאם לחוק קמיניץ... צעירינו טובים דיים כדי למות בעד ארצנו, אבל לא נחשבים ראויים לשוויון זכויות... אנו רוצים עתיד במדינה. גם לנו אין ארץ אחרת". כך כתב קופטאן חלבי, יו"ר העמותה לקידום מעמד החייל הדרוזי, חודש בדיוק לאחר פרוץ מלחמת חרבות ברזל.
המלחמה בעזה מביאה לשיאו את התסכול של הדרוזים, ועיקרו הוא התחושה שבשדה הקרב ובבתי העלמין הצבאיים מתקיים שוויון מלא, אבל לא בחיים האזרחיים. הזעם בעדה, המונה כ-152 אלף איש, הולך וגובר מאז אישור חוק הלאום ב-2018, והוא מתפרץ בשנים האחרונות בהתנגשויות עקב הרס בנייה בלתי חוקית. הכעס מחריף בצל מחיר הדמים של המלחמה: תשעה מבני העדה נפלו בקרבות, כשהאחרון בהם הוא סרן ווסים מחמוד ז"ל מבית ג'ן, שנהרג בפיצוץ הנמר"ה ברפיח בשבת האחרונה. לכעס נוסף גם עלבון: "במעמד כזה הממשלה לא טורחת לשלוח נציג או זר", כמו שאמר ראש מועצת בית ג'ן, נזיה דבור, בראיון לרדיו האזורי "קול רגע".
1 צפייה בגלריה
הלוויית סרן ווסים מחמוד שנהרג באסון הנמר"ה. הכעס מחריף בצל מחיר הדמים: תשעה מבני העדה נפלו במלחמה
(צילום: אביהו שפירא)
חוק הלאום מהווה מבחינת הדרוזים פצע פתוח שממחיש את הסתירה החריפה בין ההקרבה שמפגינה העדה, שכמעט 80 אחוז מצעיריה מתגייסים (כ-1,000 בכל שנתון) - חלק גדול מהם ליחידות קרביות - לבין היחס המפלה כלפיהם מחוץ למערכת הביטחון. כדי לרכך את המתח, החלה הקואליציה בנובמבר האחרון לקדם את חוק יסוד: העדה הדרוזית שאמור להקנות לה מעמד מיוחד.
חוק הלאום מהווה מבחינת הדרוזים פצע פתוח שממחיש את הסתירה החריפה בין ההקרבה שמפגינה העדה, שכמעט 80 אחוז מצעיריה מתגייסים - חלק גדול מהם ליחידות קרביות - לבין היחס המפלה כלפיהם מחוץ למערכת הביטחון
תא"ל במיל' אמל אסעד תוקף בחריפות את חוק הלאום ואומר שהוא היה "הסימן הראשון להידרדרות הדמוקרטיה הישראלית וכתם שחור עבור המדינה כולה, וראוי היה שיעורר מחאה גם מצד החברה היהודית. החוק מערער את רגש השייכות הבסיסית של הדרוזי, וממחיש לו: אתה אמנם משרת בצבא, ונאמן לדגל ולהמנון, אבל אתה לא באמת חלק מהמדינה. הדרוזים מיואשים, כי כל הממשלות שכיהנו מאז אימצו את החוק ולא טרחו לשנות אותו". גם את חוק יסוד: העדה הדרוזית הוא תוקף, "אני לא מעוניין בחוק שימחיש את החריגות שלי. אני לא שכיר חרב, אלא אזרח מהשורה".
מצוקת הדיור ובעיית הקרקעות ואכיפת הרס בנייה בלתי חוקית מכוח חוק קמיניץ הן הכואבות במיוחד מבחינת חיי היום-יום. אחד המראות השכיחים בחודשים האחרונים הוא אנשי המילואים הדרוזים שאוחזים צו 8 לצד צו הריסה או קנס שקיבלו. זו הסיבה למכתב החריף ששיגר לפני חודש המנהיג הרוחני של העדה, שייח' מוואפק טריף, לראש הממשלה ובו התריע שיש לאתר פתרונות "אחרת יוחרף המצב החמור ממילא, ועלולות להתפתח תוצאות שאיש לא חפץ בהן, עד כדי נזק בלתי הפיך".
"סוגיית הקרקעות היא בעלת הפוטנציאל הגבוה ביותר לפיצוץ במגזר הדרוזי", מסביר רפיק חלבי, ראש מועצת דלית אל-כרמל. "זו דינמיקה של סחרור תמידי: לרשויות אין תקציב ראוי ולכן הן לא מצליחות לגבש תכנון מסודר, מה שגורם לבנייה ללא היתרים, ומביא לקנסות מצטברים ולהרס מבנים. גם לאחר שמשיגים תקציב - כפי שאירע לאחר פגישת ראשי רשויות דרוזיות עם ראש הממשלה לפני כשבוע, אז הובטח להם סיוע של 290 מיליון שקל - הדבר מושג לאחר מאמץ מתיש, ומלווה בתחושה שמישהו עושה לדרוזים טובה במקום לתת להם את הזכויות שמגיעות להם". "אהבת הדרוזים למדינה", הוא מסכם, "כמו נאמנותם לה, היא מוחלטת, אבל גם מכאיבה מאוד".
"בעוספיא כבר 43 שנים לא נבנתה שכונה חדשה"
אמל אסעד מוסיף: "ביישוב שלי, עוספיא, כבר 43 שנים לא נבנתה שכונה חדשה, שלא לדבר על יישוב דרוזי חדש בישראל, מה שדוחף לבנייה בלתי חוקית בהיקף רחב. דרוזים שמשרתים באיו"ש רואים את תנופת הבנייה בהתנחלויות, ומנגד חווים מצוקה ביישובים שלהם, ומתמלאים תסכול. אנחנו לא רוצים להמשיך לחיות כעבריינים, ודורשים הסדרת הנושא, בפרט קידום תוכניות פיתוח ושיכון, מהלך שחשוב במיוחד עבור חיילים משוחררים".
גם בנושא הזה יש ניסיון לשיכוך המתח, במיוחד יוזמות של שר הפנים משה ארבל, שאישר לאחר 7 באוקטובר חיבור 80 בתים בבית ג'ן לחשמל (חוק להסדרת החשמל ביישובים הדרוזיים והצ'רקסיים עבר בקריאה טרומית בינואר ולא התקדם מאז), לצד תוכנית מתאר בכסרא סמיע שתאפשר בניית 2,000 יחידות דיור והקמת שכונה חדשה של 1,000 יחידות בדלית אל-כרמל. זאת בנוסף למינוי עו"ד עאסם חאמד ליועץ לקידום תכנון ובנייה והסרת חסמים ביישובים הדרוזיים והצ'רקסיים, והבטחה לבחון קידום בניית יישוב דרוזי חדש. הרצוג ולוין קידמו אמנם מתווה חנינה לביטול הליכים על עבירות בנייה ללוחמים בסדיר ובמילואים ולמשפחות שכולות - אבל זה לא פתרון.
לאווירה המתוחה בין הדרוזים למדינה אפשר להוסיף גם את הפשיעה והאלימות בחברה הערבית שמורגשות גם בעדה ומתבטאות בהתחזקות ארגוני פשיעה ובריבוי מקרי האלימות
הצעירים מפגינים גישה פחות מאופקת. "חוק הלאום הצליח לעורר את הדור הצעיר לפעילות פוליטית. הצעירים תובעים את זכויותיהם ושואפים להשפיע בדרך יותר מתריסה מההנהגה המסורתית", מסבירה עורכת הדין נסרין אבו-עסלה. "העדה כולה, ובמיוחד הצעירים, היא פצצה מתקתקת שדורשת טיפול שורש מהיר. אנחנו במבוכה מול פוסטים שמעלים דרוזים ברחבי העולם ברשתות החברתיות, חלק מהם מסוריה ומלבנון, ועוקצים אותנו שהנאמנות למדינה לא מספקת לנו שוויון או פתרון למצוקות שלנו". כמו אסעד, גם היא תוקפת בחריפות את חוק יסוד: העדה הדרוזית ומכנה אותו "מהלך נלעג ומביש שנועד לסחוט לייקים".
לאווירה המתוחה בין הדרוזים למדינה אפשר להוסיף גם את הפשיעה והאלימות בחברה הערבית שמורגשות גם בעדה ומתבטאות בהתחזקות ארגוני פשיעה ובריבוי מקרי האלימות (כ-30 דרוזים נרצחו בשלוש השנים האחרונות); את הקיפוח הכלכלי (דירוג האשכול החברתי-כלכלי של היישובים הדרוזיים הוא 3.31 לעומת 5.2 של היהודיים); ואת ערעור הסדר המסורתי, שהתבטא למשל בסערה שפרצה בספטמבר בעקבות התגייסות הצעירה הדרוזית הראשונה לצה"ל, מהלך שראשי העדה דרשו לבטל.
קופטאן חלבי מסמן יעד לשילוב 2,500 דרוזים בהייטק תוך חמש שנים, מתוך כ-200 אלף עובדי התחום. אבל גם כאן יש פער בין החלום למציאות, כפי שציין ח"כ יואב סגלוביץ' (יש עתיד) בדיון שיזם בכנסת באפריל: "מתקבלות החלטות רבות, אבל הן תמיד נופלות בין כיסאות הבירוקרטיה. בפועל, כ-1,000 צעירים דרוזים שסיימו הכשרות הייטק לא מוצאים עבודה בענף, ולא הוקם אפילו מרכז מו"פ אחד ביישובי הדרוזים".
ד"ר מיכאל מילשטייןצילום: יח"צכמו עם החרדים והערבים, גם בעניינם של הדרוזים, המלחמה ממחישה שהסדר הישן לא יוכל להימשך. בניגוד לשתי הקבוצות הראשונות שחלקן במאמץ הלאומי מוגבל, הדרוזים מפגינים התגייסות והקרבה מופתיים, אבל נענים בקיפוח. רגע לפני שהתסכול מגיע לנקודת רתיחה, נדרשת התעשתות של הממשלה, בראש ובראשונה בתיקון חוק הלאום, וטיפול מיידי בסוגיות הנוגעות לחיים ולעתיד של הדרוזים: הקרקעות, הדיור והצעירים.
ד"ר מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת ת"א
פורסם לראשונה: 00:00, 21.06.24
