אתמול ב-12 בצהריים יצאתי מבית הספר אל "החופש הגדול".
המילה חופש קיבלה משמעות כל כך שונה אי שם לפני 259 ימים, באותו יום שבו החופש נהפך לדיון.
דיון על מחירו של החופש.
דיון שהפך ללגיטימי ויומיומי.
דיון שאסור לו להיות כזה.
דיון שהוא לא רלוונטי, כי לחופש אין מחיר.
אני יוצאת ל"חופש" ואני לא אותה ילדה שיצאה לחופש היום לפני שנה, ולצערי לא כי התחלתי תיכון או הכרתי חברים חדשים,
אלא כי דפקו לי בדלת, כי אצלי בבית עומד חדר ריק, כי המשפחה שלי התפרקה. אני יוצאת לחופש בלי נעמה.
כל נקודת ציון בלוח השנה הפכה לחסרת משמעות, כי עבורנו החיים נעצרו ב-7 באוקטובר. אנחנו לא מחלימים, אנחנו לא מתאוששים, אנחנו לא מרכיבים את עצמנו מחדש, כי עדיין לא אספנו את כל החלקים.
החזרת החטופים היא לא עוד משימה או מטרה. זה הדבר היחיד שחשוב, שבלעדיו למדינה הזו אין תקומה או עתיד. ובכלל, איזו מין זכות קיום יש למדינה שמפקירה?
כל אותם 120 אנשים שבשלב הזה אנחנו חולפים על פני התמונות שלהם ברחוב כשאנחנו כבר כמעט רגילים, הם האחים שלנו, הם חלק בלתי נפרד מהארץ שלנו. הם לא עול או "סוגיה", הם עולם ומלואו
כל אותם 120 אנשים שבשלב הזה אנחנו חולפים על פני התמונות שלהם ברחוב כשאנחנו כבר כמעט רגילים, הם האחים שלנו, הם חלק בלתי נפרד מהארץ שלנו. הם לא עול או "סוגיה", הם עולם ומלואו, לכל אחד יש משפחה שמחכה לו ונלחמת עליו, כל אחד מהם יכול להיות את או אתה או מישהו מבני המשפחה שלכם, כל אחד מהם יושב ומחכה, ותוהה למה לוקח לנו כל כך הרבה זמן להחזיר לו את החופש שאמור להיות כל כך מובן.
החברים שלי והקרובים אליי יצאו בחודשיים הקרובים לחופשות וחגיגות, ואני מבינה את הצורך הכל כך אנושי הזה לצאת לחופש, לטוס לחו"ל, ללכת למסיבות והופעות, לחגוג את החיים ולהיות שלמים. ובאותה נשימה אני גם כל כך מקנאה. כי גם אני רוצה לשבת עם המשפחה שלי ולצחוק בחופשה, עם המשפחה השלמה שלי. כי החופש מגיע לכל אדם, גם לי וגם לאחותי ולכל 120 החטופים ומשפחותיהם.
נעמה מציינת מחר יום הולדת 20 בשבי, בלי עוגה, בלי בלונים ובעיקר בלי חופש. אני מזמינה אתכם לבוא לציין איתנו מחר בכיכר החטופים את יום ההולדת שלה, ומשם ללכת לזעוק את זעקתנו בעבורה ובעבור כל החטופים שחייבים להציל.
החובה האזרחית, האנושית והמוסרית של כל אחד ואחת מאיתנו היא לא לשבת בשקט כאשר האחים שלנו סובלים והמדינה שלנו בוערת, עלינו לפעול ולעמוד מנגד, לצאת לרחוב, ולהילחם על כל מי שעוד אפשר.
אז בחופשה הבאה שלכם, כשתשבו מול הים עם קוקטייל ביד או תצרחו שירים כיפיים בהופעה של קולדפליי - תזכרו שאני בארץ שלנו, מבלה את החופש הגדול בלהילחם על חייה של אחותי, תזכרו לחזור ולהגיע להילחם יחד איתי.
הביאה לדפוס: יעל צ'כנובר
פורסם לראשונה: 00:00, 21.06.24
