גורמי ביטחון ששוחחו עם "ידיעות אחרונות" לא רגועים בימים האחרונים. "המהלך של ראש הממשלה נגד האמריקאים היסטרי ומיותר", הם אומרים, "הוא מיועד לצרכים פוליטיים בלבד". בסביבת ראש הממשלה דוחים את הטענות מכל וכל. "בלי לחץ פומבי אין פצצות לצה"ל", אמר נתניהו בדיונים סגורים.
כך או אחרת, המתיחות בין וושינגטון לירושלים היא הנושא החשוב ביותר לביטחון ישראל כרגע, לפני הכרעת חמאס בדרום, הרחבת העימות מול חיזבאללה בצפון ושאלת המעורבות הישירה של איראן. לא רק שבלי יחסים בריאים עם האמריקאים כל החזיתות האלה נמצאות בסכנה, האויב מנתח כל תנועה במרחב ומודד בעזרתה את ההרתעה הישראלית. וכשהוא רואה שהבית הלבן מתפוצץ בגלל סרטון של נתניהו נגד מזכיר המדינה אנתוני בלינקן, יש לו סיבות לחייך. נאומי הרהב של חסן נסראללה, למשל, נגזרים מהשפל בציר ישראל–ארה"ב. מה הפלא שהוא מרגיש שהמומנטום בצד שלו?
הפסים המעשיים של הפגיעה ביחסים רק החריפו. במלחמה כה ארוכה, עם משמעויות אזוריות וגלובליות, הדיאלוג האסטרטגי בין ישראל לארה"ב צריך להיות רציף והדוק. אלא שבמקום פגישה רבת משתתפים בין היועץ לביטחון לאומי ג'ק סאליבן ואנשיו עם הצוות הישראלי – שבו נמצאים גם ראש אגף האסטרטגיה האלוף אליעזר טולדנו, וראש חטיבת המחקר החדש תא"ל אופיר מזרחי-רוזן וראש האגף המדיני ביטחוני במשרד הביטחון דרור שלום – יתקיים היום מפגש מצומצם עם השר רון דרמר וראש המל"ל צחי הנגבי.
זה לא נגמר שם: "הסרטון של נתניהו היה מביך, בלשון המעטה", אמר דובר המועצה לביטחון לאומי בבית הלבן ג'ון קירבי, בעקבות המתקפה של נתניהו בטענה שממשל ביידן מעכב משלוח נשק שמונע מישראל "לגמור את העבודה".
"לא ידענו שהסרטון הזה יתפרסם", הוסיף קירבי, "וההצהרות שנאמרו בו מטרידות ומאכזבות את ארה"ב, במיוחד בהתחשב בכך שאף מדינה אחרת לא עושה יותר מאיתנו כדי לעזור לישראל להגן על עצמה מפני האיום של חמאס. האמירות של נתניהו על אספקת הנשק היו לא נכונות. ישראל לא תיפגע מסדר העדיפויות החדש שלנו".
אמנם האמריקאים הצרו את צעדי ישראל וצה"ל בלחימה בעזה, בעיקר בקרב על רפיח, אבל על פני שמונה וחצי חודשים של מלחמה רב-זירתית, אי-אפשר לגמד את הסיוע הצבאי והמדיני שהתקבל מהם עד כה ובטח שלא לבטל את חשיבותו לקראת האתגרים הבאים. כשמדברים על הרחבת המלחמה מול חיזבאללה, לדוגמה, האמת פשוטה: לא יוצאים אליה בלי גיבוי אמריקאי, נקודה. אסור לטשטש את המציאות: זו צפויה להיות המלחמה הקשה ביותר שחווה העורף הישראלי, והניצחון בה ייחייב כמות חימושים יוצאת דופן ורצוי שגם נושאת מטוסים אמריקאית תהיה באזור, כמו באוקטובר. כזכור, שר הביטחון הציע אז לצאת למתקפת מנע בתמיכת מערכת הביטחון. נתניהו התנגד וגייס את בני גנץ וגדי איזנקוט כדי לבלום את המהלך. היום, אחרי התכתשות ארוכה ומתישה שעקרה את תושבי הצפון מביתם, תופי המלחמה בצפון רועמים יותר. ההצהרות, בעיקר בצד של נסראללה, הרבה יותר לוחמניות. הוא אפילו הרחיק לכת עד קפריסין ואיים גם עליה. נסראללה משדר ביטחון עצמי רב, אבל מקורות ישראלים בכירים עדיין סוברים שהוא לא מעוניין במלחמה רחבה ומתמודד גם עם לחץ פנימי. אולם ההערכות האלה הן רק הערכות: אנחנו נמצאים בדינימקה של הסלמה, בדיוק כפי שצפו בצה"ל, ובעיקר בשלב המסוכן שבו כל צד עלול לפרש אחרת את הצד השני וליטול את היוזמה.
בתווך נמצא הציבור הישראלי, שפתאום מתחיל להבין שהתרחישים שהוצגו לו לא נשארים במצגות או בכתבות בתקשורת. על צה"ל ובמיוחד פיקוד העורף להנגיש את התרחישים טוב יותר, אבל כמי שכתב אותם לאורך השנים כאן, ברור שרבים בחרו להתעלם ולהדחיק
בתווך נמצא הציבור הישראלי, שפתאום מתחיל להבין שהתרחישים שהוצגו לו לא נשארים במצגות או בכתבות בתקשורת. על צה"ל ובמיוחד פיקוד העורף להנגיש את התרחישים טוב יותר, אבל כמי שכתב אותם לאורך השנים כאן, ברור שרבים בחרו להתעלם ולהדחיק. אבל הביקורת היותר חמורה מופנית למקבלי ההחלטות: היה ועודנו כאן ראש ממשלה, בנימין נתניהו, שבחר לא להעביר את התקציב הדרוש לצה"ל להתעצמות, בהגנה ובהתקפה, למרות שהכיר היטב את תרחיש הייחוס.
כמובן שלא אלמן ישראל: המכה שתחטוף חיזבאלללה תהיה גדולה הרבה יותר. גם אם חלק ממערכות ההגנה שלנו ייפגעו, יש לזכור שלצד השני אין אפילו מערכת הגנה אחת שתגן עליו, ומהלומות האש שצה"ל מתכנן בצד השני הם דרמטיות.
וכדי שהתוכניות ייצאו לפועל, זה בוודאי לא הזמן לריב עם בת הברית. האינטרס של האמריקאים, בוודאי כעת לפני הבחירות שם, הוא להימנע ממלחמה כוללת והם עושים את המאמץ הגדול ביותר לשם כך. וכדי למנוע אותה צריך עסקת חטופים בעזה שתביא לעצירת המלחמה ומשם להסכם 1702, כזה שישראל יכולה לחיות איתו.
בינתיים גם להצעות הללו נסראללה מתנגד. הפלונטר סבוך, מורכב, רגיש, שחמט בשלושה ממדים. חבל שבינתיים ההנהגה הישראלית משחקת שש-בש.
פורסם לראשונה: 00:00, 21.06.24
