הרבה מים עברו בנהר הליטאני מאז החרטה של נסראללה בשנת 2006 על חטיפת חיילי המילואים אהוד גולדווסר ואלדד רגב ז"ל מגבול הצפון, שהביאה לפרוץ מלחמת לבנון השנייה. הרבה מים עברו, ודומה כי תפיסת המציאות של נסראללה, הולכת ומשתנה. איומיו כלפי קפריסין, החשודה לשיטתו בסיוע לחיל האוויר הישראלי, מהווים שיאו של תהליך שינוי מטריד בתחושת המסוגלות הגוברת של חיזבאללה, בתרחיש של מלחמה כוללת עם ישראל. בפועל, מרכיבי ההרתעה ששירתו את מערכת הביטחון ב-17 השנים האחרונות בזירה הצפונית, הולכים וקורסים לנגד עינינו: החלטה 1701 הפכה לאות מתה, בעוד ההישגים הצבאיים בתקופת המערכה שבין המלחמות (מב"מ) - אינם מרתיעים את הארגון. כל זאת, לא רק הודות לשנים ארוכות של עצימת עין ישראלית מהפרה מתמשכת של חיזבאללה את הוראות מועצת הביטחון ומחולשת כוחות יוניפי"ל בדרום לבנון, אלא גם בשל שורת החלטות שנויות במחלוקת של ממשלת ישראל לאורך המערכה (דוגמת פינוי גורף של יישובי קו העימות והחמצת העיתוי שאיפשר עסקת חטופים בעזה תמורת הפסקת אש). וכמובן - בעיקר - בשל השחיקה הדרמטית בדימוי העוצמה וההרתעה של ישראל, לאור זוועות 7 באוקטובר.
ב-20 השנים האחרונות בקירוב, נסראללה הרוויח ביושר את דימויו במערב כ"מבוגר אחראי" בהשוואה לעמיתיו הניציים, דוגמת סגנו הצבאי עימאד מורנייה, שחוסל בשנת 2008, ומפקד כוח קודס האיראני, קאסם סולימאני, שחוסל ע"י ארה"ב בשנת 2020. לאורך השנים, נאומי נסראללה עסקו יותר בשימור המורל בקרב פעיליו מאשר במלחמה עם ישראל; וזהותו הלבנונית גברה על זו השיעית ובמידה רבה, גם על זו הקשורה בפטרוניו מאיראן.
נוכח ההתפתחויות האחרונות ניתן לחשוד כי זוועות 7 באוקטובר שינו מרכיבי יסוד בתודעת אויבינו - מטהרן ועד ביירות - באופן שמגביר את הפוטנציאל לעימות כולל ורב-זירתי. כך למשל, החשדות הגוברים לעיסוק איראני מחודש בגרעין צבאי ("קבוצת הנשק"); וכך גם היערכות לפעילות מיליציות אפגניות מעיראק ומסוריה, ביום פקודה.
אכן, הקושי למדוד את תודעת האויב מוכר ועמד בעוכרינו באי-הבנת המערכת את הלך הרוח הנפשי של סינוואר ובכירי הזרוע הצבאית של חמאס בסתיו 2023. ועדיין, דומה כי קריסת המערכת הביטחונית ב-7 באוקטובר פגמה קשות בתפיסת עוצמת ישראל בעיני אויביה, באופן שמקשה מאוד על תיקונה. משמעות הדברים היא שבדומה לעובדה שהמערכה מול ישראל הינה רב-זירתית בניצוח איראני, כך גם שיקום ההרתעה באזור גדול מסך חלקיה של ישראל, ומחייב התערבות כירורגית של בעלות-בריתנו, ובראשן ארה"ב.
נוכח ההתפתחויות האחרונות ניתן לחשוד כי זוועות 7 באוקטובר שינו מרכיבי יסוד בתודעת אויבינו - מטהרן ועד ביירות - באופן שמגביר את הפוטנציאל לעימות כולל ורב-זירתי
ממשל ביידן ממשיך אמנם להירתע מלהשקיע תשומות צבאיות באזורנו, בצל קשב משמעותי לזירות אחרות בעולם, אך פוטנציאל הנזק הגבוה הטמון במלחמת לבנון השלישית ליציבות העולמית ולבחירות לנשיאות בארה"ב מחייב את הממשל לצאת ממרחב הנוחות, מעבר לסיוע הדרמטי שהעניק עד כה לישראל. לרשות הפיקוד המרכזי האמריקאי (סנטקו"ם) עומד מנעד רחב של כלים וחלופות לפעולה, אך דומה כי זו המגלמת באופן מיטבי את דימוי העוצמה וההרתעה האמריקאי היא מלכת הים: נושאת המטוסים, שכוחה הצבאי משול לחיל אוויר ישראלי נוסף, בקירוב. כזכור, אוניית המלחמה האימתנית "פורד" ששהתה מול חופי לבנון בחודשים הראשונים למלחמה, סייעה לדייק את תפיסת המציאות של נסראללה ולהימנע מהסלמה רבתי בזירה.
אבי כאלובצי האמריקאי מוכרת האמרה שלפיה "כדי להזיז נושאת מטוסים בשני סנימטרים ממסלולה נדרשת עבודת מטה של חצי שנה", אך דומה שהפעם יצטרכו בפנטגון לשקול אם נכון לכווץ את לוחות הזמנים ולאפשר התפנות של אחת מנושאות המטוסים לשם הצבתה דרך קבע במזרח התיכון, לכל הפחות עד יעבור זעם. בכך, לצד מרכיבים נוספים, ניתן יהיה - אולי - לצמצם את מרחב הטעות התודעתי של נסראללה וחבריו, ביחס לעימות כולל עם ישראל, הצפוי - במידה רבה - להביא לחורבנה של מדינת לבנון ולשנות את פני האזור כולו לשנים רבות קדימה.
פורסם לראשונה: 00:00, 23.06.24
