התקרית הקשה שבה נהרגו שני חיילי צה"ל בשבוע שעבר בפרוזדור נצרים, בעקבות ירי מרגמות של חמאס, ממחיש את דגם המלחמה שמתבסס בעזה. יש בו דמיון לעימות שהתנהל ברצועת הביטחון בלבנון עד שנת 2000, כלומר ניהול מלחמה חצי-סטטית ושוחקת במרחב טריטוריאלי מתוחם.
ישראל דבקה במיטוט חמאס ומכריזה שהיא מתקדמת לעבר היעד הזה, אבל בפועל שוקעת במלחמת התשה. זוהי מערכה ללא וקטור התקדמות ברור בזמן ובמרחב: צה"ל פועל לאור אסטרטגיית השלב השלישי, ולפיה ניתן להביס את חמאס באמצעות פעולות ממוקדות מתמשכות, ללא שהייה קבועה בשטח שנכבש. בפועל, צה"ל נאחז בשתי רצועות שטח צרות (נצרים ופילדלפי), בעוד חמאס ממשיך לשמש גורם הכוח הדומיננטי ביתר הרצועה. גנרל צ'רלס בראון, ראש המטות המשולבים של צבא ארה"ב, ביקר את תפיסת הפעולה הישראלית, וטען כי "לא רק שאתה צריך להיכנס ולחסל את היריב, עליך להחזיק בשטח ולייצבו לאחר מכן".
ישראל דבקה במיטוט חמאס ומכריזה שהיא מתקדמת לעבר היעד הזה, אבל בפועל שוקעת במלחמת התשה. זוהי מערכה ללא וקטור התקדמות ברור בזמן ובמרחב
התסבוכת הגוברת נובעת מפערי יסוד בתפיסת המציאות של מקבלי החלטות. בדרג המדיני בולט היעדרה של אסטרטגיה סדורה וריאליסטית. ערב 7 באוקטובר לא התקיימו מחשבה ותכנון מעמיקים בנושא הפלסטיני, והמלחמה פרצה מבלי שהיו לישראל תוכניות סדורות בנוגע לכיבוש עזה, שליטה עליה וכינון סדר חלופי באזור. את החלל ממלאות סיסמאות או פנטזיות, במיוחד בנוגע למימוש "ניצחון מוחלט" ולכינון סדר חדש המבוסס על כוחות מקומיים בעלי גישה חיובית כלפי ישראל ודה-רדיקליזציה של הציבור הפלסטיני (שעד כה לא מפגין נטייה לחשבון נפש כלשהו).
בהיעדר אסטרטגיה סדורה, תפיסות ומונחים צבאיים הופכים למדיניות. "פירוק גדודי חמאס" ו"הכרעת הארגון" שאובים ממילון המושגים הצבאי, אבל לא מתאימים להתמודדות עם גוף אידיאולוגי מזוין שהתיך עצמו בתוך החברה האזרחית, וממשיך להילחם ולשלוט גם לאחר שספג מכות קשות. האחרונה שבהן הייתה חיסולו (כנראה) של ראא'ד סעד, מספר 4 בזרוע הצבאית של הארגון וראש אגף המבצעים בו. המתמטיקה של ספירת יחידות שנפגעו או מחבלים שחוסלו מקשה להבין את הטבע הייחודי של האויב והעימות בעזה, ומזכירה את מלחמת וייטנאם שבה האמריקאים קצרו הצלחות טקטיות רבות אבל לא הצליחו לקבץ אותן לכלל הישג אסטרטגי.
ניצני התפכחות
ההבטחות לפיהן "הכרעת חמאס קרובה" מזכירות את הכרזת הממשל האמריקאי לאחר כיבוש בגדד ב-2003 כי "המשימה הושלמה" (Mission Accomplished) - כלומר זאת הצבאית, אבל לא זו האסטרטגית, שהפכה ל"הרפתקה" ארוכה וכושלת לכינון דמוקרטיה יציבה בעיראק. דווקא החיכוך בשבוע שעבר בין הדרג המדיני לצבאי, ובפרט בין ראש הממשלה לדובר צה"ל, עשוי להעיד על ניצני התפכחות: מצד אחד סיסמת הניצחון המוחלט, בלי הסבר איך ומתי ימומש, ומהצד האחר - איתות עבה שלפיו הכרעה מלאה אינה בת מימוש, לפחות כל עוד מתנהל דגם העימות הנוכחי.
ובינתיים בשטח - במקום מאבק נגד מסגרות צבאיות מאורגנות למחצה, שכחצי ממפקדיהן חוסלו, עובר חמאס למלחמת גרילה באזור המוכר לו היטב, תוך הישענות על אהדת חלק ניכר מהאוכלוסייה, מילוי מחדש של שורותיו, וניצול היעדר הרציפות בנוכחות ובפעילות צה"ל ברוב אזורי הרצועה. הדבר מאפשר לחמאס ללמוד ביסודיות את פעילות צה"ל, ובעיקר לפגוע בכוחותיו כפי שאירע בציר נצרים.
דפוס המערכה שמתפתח בעזה תואם את תפיסות היסוד של חמאס וסותר את אלה של ישראל. חמאס פועל לאור תורת "ההתנגדות" (מוקאוומה), שעיקרה סבלנות (סבר), סומוד (עמידה איתנה), וכושר סבל וספיגת אבדות בלי צורך להתחשב במצב הציבור. ישראל מנגד מתקשה לממש הכרעה צבאית קלאסית, והחברה הישראלית לא בנויה ל"מערכה פתוחה", ומפגינה ביקורת גוברת כלפי העימות.
במזה"ת עדיף להיות ריאליסטים יותר מאופטימיים. על הישראלים להכיר בכך שהם ניצבים בפני צומת T עגום מאז הוחל באסטרטגיית השלב השלישי לפני כחצי שנה
במזה"ת עדיף להיות ריאליסטים יותר מאופטימיים. על הישראלים להכיר בכך שהם ניצבים בפני צומת T עגום מאז הוחל באסטרטגיית השלב השלישי לפני כחצי שנה. אפשר למוטט את שלטון חמאס, אך הדבר מחייב כיבוש של כל רצועת עזה באמצעות כוח צבאי רב - הן לצורך ההשתלטות והן לשהייה הממושכת באזור, שבלעדיה לא יהיה טיפול שורש בחמאס ולא תצמח שום חלופה.
ד"ר מיכאל מילשטייןצילום: יח"צהיות שלא נראה שלישראל יש כרגע יכולת או רצון לכיבוש מלא, מומלץ לבחור בעסקה, למרות מחירה הכואב: הפסקת המלחמה (בשלב הזה), ונסיגה מרוב הרצועה. הביקורת החריפה על כך שמדובר ב"תבוסתנות" מגלמת התכחשות לחוסר התוחלת של המדיניות הנוכחית שלא מקרבת למימוש היעדים האסטרטגיים של המלחמה, ורק מייצרת תסכול גובר בציבור הישראלי. בפועל, אין סתירה בין הפסקת אש כרגע להמשך דבקות בתבוסה מוחצת של חמאס: סיום המלחמה יאפשר הבראה פנימית רב-ממדית, במקביל לגיבוש תוכניות מעמיקות למיגור הארגון ולעיצוב מחדש של הרצועה.
הכותב הוא ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת ת"א
פורסם לראשונה: 00:00, 23.06.24
