זה היה כמעט בלתי אפשרי לעצור את הדמעות אתמול כשיעל אנה קוקורב, אלמנתו של רס"מ במיל' ברק חיים בן ואליד ז"ל, דיברה בוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת. "ביום שברק נהרג הצטרפו למעגל השכול עוד 12 אלמנות ו-14 יתומים", אמרה, כשהיא מחזיקה את הגיליון של "ידיעות אחרונות" שבישר על נפילת בעלה יחד עם עוד 11 לוחמים באסון במרכז רצועת עזה. "ביום אחד נעצרו חייהן של 12 נשים". מטרת הדיון הייתה לדון בסוגיית זכויות אלמנות המלחמה. "אני כבר חמישה חודשים לא עובדת", תיארה קוקורב את מצוקתה. "יש לי מוסר עבודה גבוה, אני עובדת מגיל 17, אבל אני לא מסוגלת לעבוד מאז נפילתו, המוח שלי דייסה והוא לא מסוגל להחזיק את הכאב".
אף שר או שרה לא הגיעו לשמוע את דבריה של קוקורב, כמו גם את זעקתן של אלמנות צה"ל נוספות. אפילו ח"כים בקושי טרחו לכבד אותן בנוכחות
בין משתתפי הדיון הדומעים בלטו בחסרונם דווקא אלו שבכוחם לקדם מענים למצוקות שהוצגו. לצערי, לא מדובר באירוע חריג או מפתיע: אף שר או שרה לא הגיעו לשמוע את דבריה של קוקורב, כמו גם את זעקתן של אלמנות צה"ל נוספות. אפילו ח"כים בקושי טרחו לכבד אותן בנוכחותם. מעבר ליו"ר הוועדה ח"כ פנינה תמנו שטה, נכח בדיון ח"כ יואב סגלוביץ' ובהמשך הצטרפה ח"כ דבי ביטון - שניהם מהאופוזיציה. אף חבר קואליציה לא טרח לבוא, מלבד ח"כ אלמוג כהן שהגיע לדיון כשעה לאחר שהחל.
זה מביש, אבל יותר מלתהות על הנוכחות הדלה והמזלזלת בדיון, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו איך הגענו למצב שבו משפחות שאיבדו את היקר להן מכל נאלצות להגיע שבוע אחר שבוע לוועדות הכנסת כדי להיאבק על המענים הבסיסיים ביותר. שבזמן שהן מנהלות קרב הישרדות על חייהן, בממשלה מקדמים חוקים ומעבירים תקציבים שמשרתים אותם בקרב הישרדות פוליטי ותו לא.
שמונה וחצי חודשים, ועדיין יש כל כך הרבה צרכים מהותיים שלא מקבלים מענה. בחודשים הראשונים למלחמה עוד יכולנו להשתמש בהלם הראשוני כדי לתרץ את אוזלת היד. אבל 263 ימים אחרי, מאות דיונים, פגרה אחת באמצע, חוק השתמטות מסוכן וחוק רבנים מפוקפק - כבר אפשר לומר באופן חד-משמעי שהופקרנו "על מלא".
משפחות הנופלים והנרצחים זקוקות באופן נואש לעוד מענים. כמו גם משפחות המילואים. אתם יודעים מה הסכום שהן מקבלות מהמדינה לסבסוד טיפול נפשי? 1,500 שקלים לחודש. סכום שאולי יספיק לחודש אחד, תלוי כמה נפשות יש במשפחה. אחים שכולים נאבקים על הכרה. מערכת בריאות הנפש קורסת. לוחמים הלומי קרב מתחננים לעזרה ולשיקום. אין תוכנית שיקום לילדים ולנוער - אבל מסתבר שיש 722 מיליון שקלים עבור משרדי ממשלה מיותרים שאין בהם שום אינטרס ציבורי מלבד שלום בית בקואליציה.
זה ספק סוריאליסטי, ספק טרגי, אבל כמה חדרים ליד אותו דיון יתום בוועדה לקידום מעמד האישה, התנהל דיון סוער בוועדת הכספים על אותם מאות מיליוני שקלים של כספים קואליציוניים. הנוכחות שם כמובן הייתה משמעותית בהרבה, כמו גם רוח הקרב. לו רק חברי הקואליציה היו משקיעים פרומיל מהמשאבים והכוחות שברשותם לטובת הציבור, כנראה שהמציאות בישראל הייתה נראית אחרת. זה הרבה יותר מפוליטיקה קטנה, או סדר עדיפויות מעוות. החקיקה המנותקת לצד התקציב המופקר הזה, תוך התעלמות ממצוקות שמפוררות את החוסן הלאומי שלנו, ופערים בלתי נתפסים במענים - מצביעים בראש ובראשונה על אובדן חמלה מוחלט, מאלו שכבר מזמן לא זכאים לטייטל "המנהיגים שלנו".
פורסם לראשונה: 00:00, 25.06.24
