11.11.1982, מעט אחרי שבע בבוקר, החריד פיצוץ עז את בניין מפקדות צה"ל בעיר צור, שאכלס את המטות האזוריים של מג"ב, המשטרה הצבאית והשב"כ במערב לבנון. "זה היה מחזה אימים", תיאר אדם שנכח בזירה, "הכל קרס כמו מגדל קלפים". 76 ישראלים נהרגו בהתמוטטות, ועימם עוד 15 עצירים לבנונים ששהו בבניין. במבצע המורכב לאחר מכן, חולצו בחיים 24 פצועים מבין ההריסות, כולם נושאים על גופם ונפשם את צלקות אותו אירוע.
ועדת החקירה הצבאית המיוחדת שהוקמה לפני כשנה בעקבות סדרת התחקירים שפורסמו ב"ידיעות אחרונות", כדי לבדוק שוב את האסון הקשה ביותר בתולדות צה"ל - לפחות עד 7 באוקטובר - סיימה את עבודתה ואת כתיבת דוח הסיכום שלה שמסקנותיו הוגדרו כ"דרמטיות" ומרעישות. היא עתידה בקרוב להגיש את מסקנותיה לראשי קהילת המודיעין, מערכת הביטחון וממשלת ישראל, ואחר כך למשפחות השכולות.
הדברים נמסרו לאחרונה לצוות בדיקה שהוקם עוד קודם לכן בשב"כ כדי לחקור את הנושא, ושעל בסיס מסקנות הבדיקה הראשוניות שלו הוקמה הוועדה. לפי הדיווח לצוות, הוועדה קיבלה ומאשררת את מסקנות תחקירי "ידיעות אחרונות", והגיעה למסקנה כי האסון לא נגרם כתוצאה מפיצוץ בלוני גז במטבח - תירוץ שהיה נוח כדי להסתיר את האמת - אלא היה פיגוע ההתאבדות הראשון של החיזבאללה מחוץ לאיראן. גורמים בקהילת המודיעין שעיינו בדוח אומרים כי הוא כולל ממצאים מסעירים לא רק באשר לסיבה לטרגדיה, אלא גם באשר לטיוח שלה והמחיר של אותו טיוח - אסון צור השני.
הצוות והוועדה הוקמו כאמור בעקבות שורת התחקירים שבהם נחשפה שורת כשלים בחקירת האירוע בוועדת החקירה הראשונה שלו, ובחקירת מצ"ח שנערכה לאחר מכן, ולאחר שחוקרי מצ"ח וגורמים נוספים שחיו מאז אותו אירוע בתחושות אשם חשפו את מה שלא הצליחו להביא לחקירה אמיתית אז. במהלך חצי יובל, וגם אחרי שבדיקה פנימית של שב"כ הגיעה למסקנה כי מדובר בפיגוע, עדיין שורה ארוכה של ראשי שב"כ, רמטכ"לים, מפכ”לים, שרי ביטחון וראשי ממשלה, כולם דחו בבוז את הממצאים וטענו להד"ם. האחרון שבהם היה בנימין נתניהו, שכתב לנציגת המשפחות השכולות ב–2021 כי מבדיקה שערך עלה כי אין ממש בטענות על השקר והטיוח, וצירף את דעתו כי מדובר רק בתקלה בבלונים.
הכותרת
תשע שעות מתחת להריסות: בחזרה לאסון צור, חלק א'
23:36
הכותרת
תאונה או פיגוע: 40 שנה לאסון צור הראשון
23:51
הראשון ששבר את השורה היה ראש השב"כ הנוכחי, רונן בר, שהחליט באומץ ראוי לציון במלאת 40 שנה לאסון, ובניגוד לדעת כל קודמיו, ובהסכמת הרמטכ"ל דאז אביב כוכבי, למנות צוות בדיקה פנימי כדי לבחון את הראיות. לצוות צורף אל"מ (מיל') יואל מוזס, מהבולטים שבמפקדי מצ"ח, יחידה שגם חקרה את האירוע וגם שכלה בו רבים מאנשיה. צוות הבדיקה הגיע תוך זמן קצר למסקנה כי בסבירות גבוהה מאוד התחקירים הם מדויקים. היות וועדת החקירה שבדקה את האירוע במקור הייתה צבאית ובראשות אלוף, החליטו בשב"כ ובצה"ל למנות ועדה חדשה, גם היא בראשות אלוף, אמיר אבולעפיה, שתחקור את העניין, וכשהגורם המקשר בין שתי הוועדות הוא אל"מ מוזס.
"עדיין מוקדם לחגוג כי אין לנו דיווח רשמי על תוצאות עבודת הוועדה, להן אנחנו ממתינים במתח קשה מזה כשנה", אומרת אודליה אלבו שוויצר, שאביה ישראל דב שוויצר ז"ל נפצע קשה באסון, ומי שהייתה הרוח החיה מאחורי מאבק המשפחות. "למרות שכבר 42 שנים כולם בתוך מערכת הביטחון יודעים היטב את האמת, יודעים שהאסון היה פיגוע ולא תאונה, העניין טואטא מתחת לשטיח, תוך פגיעה חמורה בזכר הנופלים ובמשפחות השכולות. כעת הגיע הזמן שהצדק יצא לאור. עצוב לי שאבי, שנפטר ב-2021, לא זכה להגיע לרגע הזה".
למרות שמדובר באירוע היסטורי, הרי שיש לו משמעויות גדולות הרבה יותר מלעשות צדק עם המשפחות השכולות, כך אומר גורם בכיר במשרד הביטחון הבקיא בפרטים: "דווקא בעת הזו, דווקא אחרי מה שעברנו, לבוא ולקרוא תיגר על מה שמקובל לחשוב, על מה שכולם אמרו כל השנים, על מה שהיה כאילו ברור מאליו, אם תרצה - לקרוא תיגר על הקונספציה, זו לא אופציה, זו חובה, ונדמה כי כיום כולם מבינים מדוע ועד כמה זה חשוב".
לאחר הפיצוץ
בשעות הראשונות לאחר הפיצוץ, האירוע נתפס ונרשם בכל מקום כפיגוע מכונית תופת. ב–07:26 אף תועד הדבר במפורש ביומן של אגף המבצעים במטכ"ל: "דיווח ראשון על מכונית תופת שהתפוצצה ליד בניין הממשל בצור, וכתוצאה מהפיצוץ קרס הבניין".
הבניין בצור קרס שבועיים בלבד לאחר סיומו הרשמי של מבצע שלום הגליל, שהיה תחילת ההתבססות של ישראל בבוץ הלבנוני במשך 18 שנים. אסון כזה היה באמת הדבר האחרון שמישהו בצמרת המדינה - בוודאי אדריכלי המבצע, הרמטכ"ל רפאל איתן או שר הביטחון אריאל שרון - היו צריכים. על אחת כמה וכמה אם מדובר במכה מסוג חדש שהנחיל האויב. השב"כ היה האחראי על סיכול טרור בלבנון, כך שאם האירוע היה מוגדר כפיגוע, הכישלון היה בעיקר שלו.
במערכת הביטחון התכנסו מהר מאוד סביב תזת התקלה. סגן ראש השב"כ לשעבר נחמן טל יכתוב לימים בקטעים שלא פורסמו באוטוביוגרפיה שלו, כי כבר בשעות הראשונות לאחר הפיצוץ, מבלי שהיו לכך ראיות, נולדה אצל ראש השב"כ הגרסה לפיה הגורם לפיצוץ אינו חבלני. הוא מתאר פגישה בין הרמטכ"ל איתן לראש השב"כ שלום, המתרחשת על חורבות הבניין, בבוקר האסון: "אברום אמר לרפול שמוזר בעיניו שהבניין קרס כיחידה אחת פנימה, קומה מעל קומה, כאילו הייתה זו הפלת מבנה מבוקרת, בעוד הבניין ממול לא נפגע כלל. מכאן הגיע למסקנה שזה לא היה פיגוע... ולכן אין זה עניינו של השב"כ". לדברי טל, שלום הודיע לאנשי השב"כ כבר ב-15:00 אחר הצהריים: "תרדו מזה ותנו לצה"ל או למשטרה לבדוק את העניין".
על-פי חלק מהבכירים, צה"ל העדיף להגדיר את האסון כתאונה בבלוני גז בישול, כי אחרת היה מדובר ברשלנות רבתי באבטחת המבנה מפני איומי טרור, והשב"כ תרם לטיוח כי תוצאה אחרת אומרת שהשירות כשל
לדברי בכיר אחר לשעבר בשב"כ, "הבניין עמד 70 מטר מהכביש ולא הייתה מסביבו חומה, אלא ש"ג עם חבל. אם היו התרעות וזה היה פיגוע, מדובר בהזנחה פושעת. רפול מבין ודאי מהר מאוד שאם זה פיגוע זה יכול לעלות לו במשרה. עם ישראל לא ידלג על אסון כזה".
כבר באותו יום מינה הרמטכ"ל ועדה לבדיקת נסיבות האסון, שבראשה הציב את אלוף במיל' מאיר זורע, קצין עתיר זכויות, שהיה גם ח"כ לשעבר. הרמטכ"ל איתן הורה לוועדה להגיש מסקנות תוך שמונה ימים בלבד. זורע אכן מציין בדוח המסכם של הוועדה כי "חקירתנו התנהלה בלחץ זמן רב", אבל הגיע למסקנה חד–משמעית: הפיצוץ אירע כתוצאה מדליפת גז במטבח של מג"ב בקומה השנייה, שבגינו השלד הרעוע של הבניין לא עמד בעומסים. הדוח אומץ בידי הרמטכ"ל, והתודעה התקבעה: האסון נגרם כתוצאה מתקלה.
הטיוח
מעדויות שונות שאספנו עולה כי לשולחן הוועדה דווקא הגיעו עדויות סותרות, שלא לומר כאלה שמצביעות על כיוון שונה לחלוטין אבל היא התעלמה מהן. לפי עדות אחת היו חברים בוועדה שידעו היטב את האמת אך "קיבלו הוראות מגבוה לאן להוביל את המסקנות".
אבל מתחת לפני השטח גחלי הספק לחשו. במהלך 1997 הם הגיעו אליי וביוני 1998 פרסמתי את התחקיר הראשון בפרשה, אל מול גל הכחשות חדות, לעיתים בוטות, לעיתים בצחוק מזלזל, של כל הגורמים המעורבים. אחריו לאורך השנים פרסמתי מעל עמודים אלה ובשני ספרים פרי עטי עוד ועוד תחקירים בנושא, ואגב כך, הצלחתי להגיע לעוד עדים, עוד גרסאות כבושות, ובסופו של דבר גם לכספת שמזמן לא נפתחה במעבה בונקר צבאי, ובתוכה כל המסמכים הסודיים ביותר שכולם טענו שמעולם לא נכתבו.
בכל פעם מחדש נתקלתי בהתנגדות גורפת. פעם אחת, משטרת ישראל סירבה בתוקף לאשר שיחות עם המומחים המקצועיים שבדקו את זירת הפיצוץ, ודחתה כל ניסיון לקבל מסמכים הקשורים לפרשה. השב"כ עצמו פרסם מסמך פנימי שתקף את הטענות שהועלו בכתבות. פעם אחרת, אסר דובר צה"ל על חוקר מצ"ח שחקר את הפרשה לדבר. בכירים בשב"כ ביטלו שוב ושוב בפורומים שונים את השאלות שהועלו. ראשי השב"כ לדורותיהם, עד הנוכחי וזולתו, עשו הכל שלא לגעת בתפוח האדמה הלוהט הזה.
שני לבנונים סיפרו כי ראו מכונית פיג’ו בצבע בהיר, שהגיעה במהירות מצפון, ובתוכה גבר צעיר. לדבריהם, המכונית פנתה לפתע בחדות, חדרה דרך הש”ג בפינה הצפון-מערבית של הבניין, והתנגשה בדלת
המסמכים מהכספת חשפו כי כחודשיים לאחר האסון נחקרו בידי מצ"ח שני לבנונים מקומיים שעברו ביום האסון בקרבת בניין הממשל, ממש ברגע קריסתו. השניים סיפרו כי ראו מכונית פיג'ו בצבע בהיר, שהגיעה מצפון, ובתוכה גבר צעיר. לדבריהם, המכונית פנתה לפתע בחדות, חדרה דרך הש"ג בפינה הצפון-מערבית של הבניין, והתנגשה בדלת הכניסה של המבנה. שניות ספורות אחר כך התרחש פיצוץ עז, ואחד העדים אף נכווה בפניו כתוצאה ממנו. לדברי אותו עד, הוא טופל בידי רופא של הצלב האדום, וכשזה שמע ממנו על המכונית, המליץ לו לא לספר על כך. הרופא אותר על-ידי מצ"ח ואישר את הגרסה.
את עדותם הנפיצה של שני הלבנונים השלימו ראיות מהזירה. בין הריסות המבנה בצור, אכן אותרה מכונית פיג'ו בצבע כחול בהיר. במצ"ח ניסו לבדוק האם מדובר במכונית שהוחרמה בידי השב"כ, אלא שכל הפניות לארגון העלו חרס.
במסגרת התחקירים שלנו העידו בכירים לשעבר במצ"ח, בשב"כ, במוסד ובאמ"ן כי למערכת הביטחון ידוע זה זמן רב שאסון צור הוא אכן פיגוע ולא תאונה. על-פי חלק מהבכירים, צה"ל העדיף להגדיר את האסון כתאונה בבלוני גז הבישול כי אחרת היה מדובר ברשלנות רבתי באבטחת המבנה מפני איומי טרור, והשב"כ תרם לטיוח כי תוצאה אחרת אומרת כי הוא כשל בהשגת מודיעין מקדים ובסיכול הפיגוע.
החתירה לאמת
במשך שנים, ועל אף העדויות והראיות הרבות שפורסמו ב"ידיעות אחרונות", סירבו בשב"כ ובעצם במערכת הביטחון כולה להכיר בעובדות, או אפילו לבדוק אותן. רק סגן ראש השב"כ לשעבר נחמן טל היה מוכן לבדוק ובמסגרת מחלקת ההיסטוריה של הארגון הקים צוות בדיקה שהגיע למסקנה כי מדובר בסבירות גבוהה בפיגוע. רק כאמור ב–2022 הוקם בשב"כ. הצוות הפנימי. צה"ל, השב"כ והמשטרה מסרו אז כי "במלאות 40 שנים לאסון, מתוך כבוד לנופלים והחתירה לחקר האמת, סיכמו ראש השב"כ, הרמטכ"ל והמפכ"ל, על הקמת צוות משותף שיעמיק במידע שהצטבר לאחר סיום עבודת ועדת זורע ויבחן שימוש בטכנולוגיות חדישות, שלא היו קיימות בעת עבודת הוועדה".
בעקבות הצוות הזה הוקמה כאמור ועדת החקירה בראשות האלוף במיל’ אבולעפיה, שהגיעה כעת למסקנה הפוכה לחלוטין. כלל הגורמים הבקיאים בנושא תמימי דעים כי לו הייתה ועדת זורע מגיעה למסקנה הנכונה, "או לא משודלת לסטות ממנה" כדברי אדם בכיר בקהילת המודיעין, אזי אסון צור השני, שאירע בדיוק שנה לאחר מכן, היה נמנע משום שהמערכת הייתה יודעת ונזהרת מפני רכבי תופת נהוגים בידי מחבל מתאבד, דבר שעד נובמבר 1982 איש לא חזה אותו.
