משה אמסלם, רכז הביטחון של קיבוץ אילון ב-40 השנים האחרונות, מצהיר בתוקף כי הוא לא נותן לבנו שני (38) אפילו טיפה של יחס עודף בסידור ה"יציאות" הביתה של חייליו בכיתת הכוננות של הקיבוץ, שפונה מתושביו באוקטובר.
"הבן שלי הוא כמו כולם ואין אצלי פריווילגיות" מבהיר משה. "אני אפילו יותר מקפיד כדי שלא יגידו משהו אחר". עם זאת, השניים משתדלים להיות ביחד ולשמור זה על זה, במצוות האם שוש שהתפנתה לדירה בגבעתיים.
משה נמצא במילואים בצו 8 מאז 7 באוקטובר, וכמה ימים לאחר מכן הצטרף אליו שני, אב לשניים שעזב את הקיבוץ לפני כ-15 שנים, אך נותר נאמן לבית ילדותו ואף שקל לחזור לשם עם רעייתו מיטל לפני שפרצה המלחמה. "ידענו מה המחיר במגורים ביישוב על הגבול אבל אחרי שראינו באופן מוחשי את 7 באוקטובר, ברור שזה מכניס יותר חששות", הוא מספר. "כל הקהילות שיצאו מתוך היישובים כאן התפזרו, ומי יודע אם יחזרו להיות קהילה. קיבוץ זה חיי קהילה והם נגמרו ואף אחד לא יודע מי יחזור, מתי ולאיזו מציאות. הבת שלי, בת 5 וחצי, בוכה בכל לילה בטלפון שדי כבר והיא רוצה אותי בבית".
"אני מסתובב פה בקיבוץ וזה מטריף את דעתי שמקום שבו חיו 1,300 תושבים נטוש כעת", אומר משה בעצב. "אני כל כך מחכה לרגע שנחזור לחיים נורמליים. אבל אנחנו מחוץ לבית וסבלניים כדי שהחטופים יחזרו הביתה, אני לא מאמין שהם עדיין בעזה" אומר משה. לדבריו, "אנחנו? זה שטויות. מוכנים לשלם את המחיר הזה ואין לנו שום זכות להתלונן. נעשה מה שצריך כדי שכולם יחזרו".
פורסם לראשונה: 00:00, 26.06.24
