עם פסיקת בג"ץ אתמול חלפה בארץ בת קול חרישית, למעשה חריקה ארוכה, מנקבת נפש. קולה של ספינה חבוטה אך חשובה שמנסה לשנות את דרכה. "דוגית נוסעת, מפרשיה שניים, ומלחיה - נרדמו כולם... אם לא ייעורו כל מלחיה - איכה תגיע הדוגית לחוף?" שאל נתן יונתן. מדינת ישראל היא כבר מזמן לא דוגית קטנה. היא ספינה גדולה שסטתה מזמן ממסלולה, מים חדרו לחדר המכונות, הקברניט מנמנם בעוד האויב מפגיז בקביעות כדי שתטבע. בכוח ההקרבה והעבודה של מלחיה, של לוחמיה, של הציבור המשרת והעובד, הספינה ממשיכה לעמול, להשיב אש, לשוט, איכשהו. אך הזמן הולך ואוזל; בינתיים, חלק מנוסעיה - החלק הגדל ביותר של נוסעיה - מסרב לצאת מהתאים. להילחם או לעבוד.
פסיקת בג"ץ תיזכר ללא ספק כניסיון דרמטי להשיב את הספינה הזו - הבית של כולנו - אל מסלול הגיוני, בר קיימא. במסלול הזה, כאשר האומה נלחמת על חייה, קבוצות גדולות ומתרחבות בחברה הישראלית אינן יכולות עוד לקבל רישיון השתמטות קבוע. פה אחד דיברו השופטים, שמרנים וליברלים. וזה מובן לגמרי. אי-הצדק העיד על עצמו. כאשר ברור שהאתגרים הביטחוניים האדירים יתרחבו בשנים הקרובות, כאשר קצינים מתבקשים להוסיף מאות ימי מילואים, כאשר ילדים קמים בלילות בבעתה כי אבא במילואים ברצועת עזה - חוסר השוויון העמוק הזה אינו יכול לעמוד. החברה הישראלית מפולגת מאוד, רוויה בחומצתיות ואפילו משטמה. אך על עניין אחד נוצר קונצנזוס כמעט מלא בין ימין ושמאל ציוניים: הסדר "תורתו אומנתו" איננו בר קיימא עוד. זה טבעי. השבר הגדול של 7 באוקטובר חשף שקרים אחרים, את שיטת הבלופים שכיסתה וכיסתה את התהומות בחברה הישראלית; אלה הם פלסטרים שהודבקו בחופזה על שבר פתוח ומדמם. הפטור לבחורי ישיבות הוא רק אחד מהם.
שמעתי את דבריו של הרב לנדו, ממנהיגי הציבור הליטאי, יום לפני פסיקת בג"ץ. "המצב של לומדי התורה הוא נורא ואיום", הוא הזהיר וקולו רעד, "הגענו מארץ ישראל. הרשעים שם והשלטונות לקחו את התקציבים". הוא דיבר בדינר במנהטן, מנסה לאסוף כספים. היה משהו מעניין בנוסח הזה; סוג חדש של חרדיות. רבנים חרדים שמדברים על השלטונות החילוניים כנוגשים אכזריים ורשעים - זה מובן מאליו. זו העמדה החרדית מקום המדינה, ולפני כן, מימי היישוב הישן. אך בדורנו-אנו קם זן חדש: השלטונות אינם רשעים כי הם חילוניים ו"עולים בחומה", אלא גם כי הם מסרבים לתת מכספה של המדינה - זו שקמה בניגוד גמור לדעת תורה חרדית - לעולם החרדי. יהודים תמיד התלוננו שהשלטון (לעיתים יהודי, בארץ ישראל, לרוב זר) הוא חוטא ואכזר. אבל אף פעם הם לא ציפו שחברה יהודית שלמה תתקיים בעיקר על חסדיו החומריים של השלטון. זה חידוש; זה ניוון. ראשיתו לא ב-1948, אלא ברגע שבו מנחם בגין שבר את שיטת המכסה שקבע דוד בן-גוריון - ונתן פטור גורף למי ש"תורתו אומנותו".
ומה עכשיו? נתניהו נכנס למצב פאניקה מלא-מלא, עם טלפונים בלתי פוסקים לכל מאכער חרדי מדרגה בינונית ומעלה.
ומה עכשיו? נתניהו נכנס למצב פאניקה מלא-מלא, עם טלפונים בלתי פוסקים לכל מאכער חרדי מדרגה בינונית ומעלה. את פסיקת בג"ץ אפשר לקרוא כפסילה כוללת של אפליה בגיוס; אפשר גם לזהות בה חלון לגיוס עוד כ-3,000 חרדים ב-2024 בלבד. היועצת המשפטית לממשלה דוגלת בגישה הזו, אם כי הדגישה שזו רק ההתחלה. גם האפשרות הזו גורמת לעסקנים החרדים עווית; הבעיה איננה מספרית (הם כבר הסכימו למספרים של סביבות ה-3,000 בשיחות עם שר הביטחון גלנט) אלא שכנוע הרבנים, שלא מוכנים להסכים לכלום. תום עידן הרבנים הגדולים מוביל לכך שכל צד בעולם החרדי חושש להתפשר, שמא יוצג כמשת"פ עם השלטונות, כמי שמוכן לכפות גיוס; התוצאה היא קיפאון מסוכן. במקביל, קשה להאמין שיימצא פתרון ארוך טווח. יו"ר ועדת חוץ וביטחון אדלשטיין הודיע אתמול שכל חוק גיוס חייב לעבור בתמיכה רחבה. בכך הוא קטל באיבו כל ניסיון לחוקק בלוף, סליחה, חוק השתמטות נוסף. "עשה לנו גלנט", העיר במרירות ח"כ בליכוד אמש.
כל זה לא אומר שהממשלה תיפול. מה בדיוק מצפה לחרדים אחרי בחירות, לבד מהאופציה הריאלית של ממשלת אחדות בלעדיהם? עם נתניהו הייאוש החרדי יותר נוח, וגם רווי בשטיקים, טריקים ורצון טוב במשרדי הממשלה. עד שאחד הרבנים יגיד שנשבר לו, והמבנה כולו יקרוס. אנחנו לא רחוקים מזה.
אתמול, בג"ץ ניסה פה אחד לשים סוף לבלוף מסוכן אחד, אבל זה לא התחלת הסוף. זה אפילו לא סוף ההתחלה
הנה החדשות הטובות, והן טובות מאוד: כפי שנכתב פה כמה פעמים מאז 7 באוקטובר, עידן הבלופים נגמר. הפסיקה אתמול ממחישה שלא ניתן לקיים צבא גדול שיגן עלינו בשכונה הקשה הזו, כשחלקים גדלים בציבור משתמטים. יש הרבה בלופים אחרים: אי-אפשר גם חברה מערבית, וגם חינוך שמפלה לרעה אוכלוסיות גדולות ומניב תוצאות של עולם שלישי. רווחה, יציבות ושלום לא ישרדו לאורך זמן, כאשר הסכסוך משגשג ומעבר לגבול חי שכן עני עם משטר פונדמנטליסטי. אי-אפשר להמשיך להצליח, כאשר מקצועיות מוקרבת בקביעות לטובת נאמנות כלבית של מינויים פוליטיים מושחתים. אתמול, בג"ץ ניסה פה אחד לשים סוף לבלוף מסוכן אחד, אבל זה לא התחלת הסוף. זה אפילו לא סוף ההתחלה.
פורסם לראשונה: 00:00, 26.06.24
