"שמענו את האיומים של נסראללה ולא הבנו מה הוא רוצה מאיתנו. אמרנו, מה לעזאזל? קפריסין היא מדינה שלווה שמעולם לא תקפה או איימה על מדינה אחרת. אנחנו אנשים שמוכרים גלידה על החוף…" צוחק ניקולס זאנטוס, פרשן לעניינים בינלאומיים ברשת "אלפא TV", צחוק מריר; הרי המצב הוא הכל חוץ ממצחיק. זו שעת צהריים לוהטת ואנחנו יושבים בבית קפה על חוף פיניקודס בלרנקה. הקפה הקר שהזמנו מתחמם במהירות.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד לא עברו 36 שעות מאז הנאום של נסראללה, שבו איים לגרור את קפריסין לסכסוך ולהפציץ אותה אם תאפשר לישראל לעשות שימוש בשטחה במצב של מלחמה, ואני נוחת באי השכן כדי לברר עם אנשי ממשל, צבא, מחקר, תיירות, תקשורת וקפריסאים מן השורה מה יש באיום של נסראללה, כמה הוא מדאיג ומה, אם בכלל, תהיה ההשפעה שלו על מערכת היחסים החמה והקרובה בין שתי המדינות.
כתבות נוספות למנויים:
איומי נסראללה נתפסים פה כהגברת אש אסטרטגית, יותר מאשר סיבה לפתוח מקלטים. הוא אולי מטורף, אומרים פה, אבל הוא לא טיפש. יש לו הרבה מאוד מה להפסיד אם יפציץ מדינה שחברה באיחוד האירופי. הקונצנזוס בקפריסין, בישראל ובעולם הוא שמטרת דבריו של נסראללה - ש"אם קפריסין תאפשר לישראל להשתמש בבסיסים ושדות תעופה בקפריסין כדי להפציץ בלבנון, היא תהיה חלק מהמלחמה" - הייתה למנוע הסלמה במלחמה על ידי העברת מסר לארה"ב, בריטניה והאיחוד האירופי שירגיעו וירסנו את ישראל, ובינתיים נראה שזה עבד לו. גם ישראל וגם קפריסין מיהרו להבהיר שאין שום היתכנות לשימוש כזה.
"אנחנו לא צד בסכסוך", אמר נשיא קפריסין ניקוס כריסטודולידיס, שהשתדל להנמיך את הלהבות. "קפריסין היא לא חלק מהבעיה - אלא חלק מהפתרון". כשהשגריר בישראל קורנליוס קורנליו נשאל אם הופתע מאיומי נסראללה ענה: "כן ולא. היחסים בין ישראל לקפריסין מעולם לא היו חזקים כל כך". לדבריו, "אנחנו מנסים למלא תפקיד צנוע לגבי העברת סיוע הומניטרי לעזה בתיאום קרוב עם ישראל. כל זה, אני בטוח, לא מתקבל בברכה אצל חיזבאללה".
למרות ניסיונות ההרגעה, בקפריסין מתייחסים ברצינות לפוטנציאל הנפיץ של המצב. אני פוגש את זכריאס קוליאס, סגן יו"ר בית הנבחרים וחבר המפלגה הדמוקרטית (DIKO), שהיא מפלגת מרכז-ימין, במשרד עורכי הדין שהוא מחזיק במרכז העיר. בקפריסין זה מותר. הוא מעשן סיגריות "אל קאפון" בשרשרת, ומציע לי גם. החדר אפוף עשן ואני כמעט מתעלף מרוב סחרחורת.
"האיומים האלה של נסראללה מדאיגים אותנו, את העם ואת הממשלה", אומר קוליאס ביוונית, בנו כריסטופורס מתרגם. "בעבר היו פיגועים פלסטיניים של אש"ף בקפריסין - אבל איומים ישירים כאלה, זו פעם ראשונה. זו הצהרה בלתי נסלחת".
הוא מספר שבראיון הראשון שלו כשנכנס לפוליטיקה, ב-1999, אז המדינות לא היו קרובות, שאלו אותו מי החברות של קפריסין - אמר יוון וישראל. "15 שנה אחר כך שאלו אותי 'איך ידעת'". קוליאס פורס מפה של המזרח התיכון. "יש את ישראל, יוון וקפריסין - ואז חצי מיליארד מוסלמים. הגיאוגרפיה זה העיקר. היחסים בין העמים היו קרובים גם קודם, והתקרבו עוד יותר בשנים האחרונות".
החברות הזאת תושפע מהאיומים?
"לא. קפריסין שומרת על המילה שלה ועל החברים שלה".
גם לא בגלל מראות המלחמה בתקשורת?
"זו מלחמת הישרדות של ישראל", אומר קוליאס שנחשב לפוליטיקאי ימני, יחסית לקפריסין. "מלחמה זה דבר רע, כולנו מתנגדים למלחמה, אבל כולנו מבינים שיש לה מחירים. אנחנו מבינים את הסבל של ישראל, את האויבים המרובים שלכם".
בחזרה לחוף, נראה שלגלים לא ממש אכפת מהמהומה. הם ממשיכים ללחך את האי הקטן שראה כל כך הרבה קרבות וכובשים במהלך ההיסטוריה. האשורים, המצרים, הפרסים, היוונים, הרומאים, הביזנטים, הצלבנים, הערבים, הטורקים, הבריטים - כולם היו פה, ומסכת הכיבושים לא נפסקת; בשנים האחרונות נמצא האי תחת פלישת שניים מהכוחות החזקים ביותר של העידן המודרני: התיירות הגלובלית האדירה והאימפריה הנדל"ניסטית הגדולה. כוחות חזקים, אכן, אבל פגיעים. גם אם נסראללה לא בהכרח התכוון להפציץ את קפריסין, לפעמים מספיק איום אחד קטן כדי להבריח המוני תיירים, יזמים ומשקיעים - והדבר הזה מטריד מאוד את הקפריסאים.
"כן, היו הרבה 'אם-ים' באיום של נסראללה וסביר להניח שהוא לא יפציץ אותנו", אומר זאנטוס, "אבל ברגע שהוא גרר אותנו פנימה, אי-אפשר להיות רגועים לגמרי. הקיץ מגיע וזו תקופה מאוד חשובה לכלכלה שלנו. אנחנו מצפים לתיירים ואיומים כאלה מאוד לא עוזרים".
בינתיים לא ברור אם וכמה נזק נגרם לתיירות. מיד אחרי האיום נפוצו ברשת דיווחים על ביטולי הזמנות המוניים בטיסות ומלונות בקפריסין. הדברים התבררו כפייק ניוז, אבל הלחץ עדיין קיים. "אם משפחה מתלבטת לאן לנסוע הקיץ זה יכול להשפיע על ההחלטה שלה", כך זאנטוס. "אפילו קרובי משפחה שלי התחילו לשאול אם בטוח לבוא לפה. גם אם אין אמת באיום, הוא גורם לעצבנות".
עצבנות? עוד לא עוברות שלוש שעות מאז שנחַתי בקפריסין, וכבר אני מרגיש את מפלס הלחץ שלי הולך ויורד. אני קצת מבין את הישראלים שעוברים לפה.
כל מי שדיברתי איתו הצהיר שלעניין לא תהיה שום השפעה על יחסי ישראל-קפריסין; הידידות חזקה, האינטרסים עמוקים, שיתוף הפעולה הדוק ונרחב: בביטחון (חשוב לציין את התרגילים המשותפים הגדולים לצה"ל ולצבא קפריסין שנערכו על אדמת האי, שדומה מאוד לשטח לבנון. גם להם היה ודאי חלק באיום של נסראללה), באנרגיה, בכלכלה, בדיפלומטיה. מצב היחסים מעולם לא היה טוב יותר.
החדשות הטובות פחות: התמיכה הציבורית הקפריסאית בישראל - שבשנים האחרונות נסקה לגבהים לא מוכרים של 70 אחוזי תמיכה, לפי סקרים - הולכת ונשחקת עם כל צילום של שכונה מחוקה בעזה, ילדים שנותרו יתומים, פרעות של מתנחלים בשטחים או פלסטיני קשור על ג'יפ צבאי בג'נין. עוד לא נעשה סקר אמין ועדכני על התמיכה בישראל, ואולי טוב שכך.
"אנחנו בהחלט מבינים את הצורך של ישראל להגן על עצמה אחרי הטבח של 7 באוקטובר ומבינים את הקושי", אומר זאנטוס. "עם זאת, מה שקורה בעזה משפיע מאוד על דעת הקהל פה. בגלל שחווינו פלישה ב-1974 (הפלישה הטורקית – ד"פ) אנחנו מאוד רגישים לדברים כאלה, והמראות מעזה נוגעים בנו. הקפריסאים ממש לא רוצים את המלחמה.
"אני מקשיב לממשלת ישראל, אבל מתקשה להבין. מה המטרה של כל זה? מה אתם רוצים, להרוג את כולם? הרי אי-אפשר לעשות דבר כזה. מה התוכנית שלכם ליום שאחרי? מתי תגידו שמספיק? אלה שאלות שכל אדם שואל פה. אנחנו תומכים בישראל ובהגנה שלה על עצמה, אבל אתם קצת מקשים עלינו… אתם מאבדים את התמיכה".
זאנטוס מבטא את הלך הרוח של רבים מהאנשים שדיברתי איתם. גם פטרוס זארונאס, חוקר, אנליסט של המזה"ת, לשעבר מזכיר הוועדה הלאומית לעניינים גיאו-אסטרטגיים של קפריסין, שעבד תחת הנשיא (הקודם) ויעץ לשר החוץ וכיום הוא פרשן טלוויזיה מבוקש, אומר כשאנו יושבים ב"קפה ברי" שבחוף קסטלה: "קפריסין בעד ישראל, זה לא השתנה. אנחנו איתכם, נגד הטבח של חמאס ובעד הזכות של ישראל להגן על עצמה, ועם זאת, בעד עזרה הומניטרית. בהתחלה נזהרתם בעזה, עכשיו הרבה פחות. אני אומר את זה כחבר של ישראל. אנחנו צריכים אתכם, מעריכים את העזרה. אבל אל תבקשו יותר מדי.
"אנחנו אנשים עם לב. כשרואים ילדים מתים בעזה, זה משפיע ויש ירידה בתמיכה. אנשים שואלים כמה קרובים אנחנו צריכים להיות לישראל. אולי כדאי לשמור מרחק. גם אצלנו יש פוליטיקה, ואנשים משתמשים בתמיכת הממשלה בישראל כדי לנגח אותה. השילוב הזה יכול להוביל לעוד ירידה בתמיכה. אבל לדעתי הכל ישתנה ברגע שהמלחמה תסתיים".
שלא לציטוט, נוקטים רבים מהדוברים - כולם פרו-ישראלים לעילא - מילים קשות בהרבה. מה קרה לכם, השתגעתם, איבדתם את זה. ישראל הופכת להיות החבר השיכור המביך של העולם, שכולם מתחילים לתפוס ממנו מרחק. המזל היחיד שיש לנו - ואני שומע את זה שוב ושוב - הוא שרוב הקפריסאים (מדינה נוצרית מאוד) הרבה יותר שונא את המוסלמים, והטורקים בפרט, מאשר אותנו. "אם אתם נופלים, אנחנו הבאים בתור", אומרים לי פה חברי פרלמנט, נהגי מוניות, חוקרים ועיתונאים. אולי, אבל העובדה ששונאים מישהו אחר יותר מאשר אותנו זה באמת דבר עלוב מאוד להתנחם בו.
זארונאס מראה לי פרסום באתר יווני שמצטט אתר לבנוני על משלחת קפריסאית שהייתה בלבנון באותו היום שבו נאם נסראללה. "קפריסין היא חברה ושותפה של ישראל בהרבה תחומים - כלכלה, אנרגיה, צבא, הכל - ושיתוף הפעולה הוא הכי טוב שהיה אי פעם. אבל עם זאת, אנחנו קרובים גם ללבנון. משתדלים להישאר ניטרליים ונוקטים מדיניות זהירה.
"האיום הדאיג אותנו. זה איום רציני. מהרגע שישראל איימה לתקוף בלבנון, העניינים התחממו לקראת מלחמה אזורית. אי-אפשר להבטיח שאיראן לא תתערב. יש לנו מספיק אויבים בצפון (כלומר, טורקיה) ואנחנו לא מחפשים עוד אויבים".
"נסראללה לא טיפש", ממשיך זארונאס. "הוא רצה לשלוח מסר - קודם כל לארה"ב, אחר כך לבריטים ולאיחוד. ובנוסף, גם לקפריסאים, בהקשר של התמיכה שלנו בבריטים". זארונאס מתכוון לחיל האוויר הבריטי המחזיק שני בסיסים על אדמת קפריסין, בסיס אקרוטירי ובסיס ודקליה, שנחשבים לשטח ריבוני של הממלכה המאוחדת, והם תופסים שלושה אחוזים משטחי היבשה של קפריסין. אחד מהבסיסים קרוב יותר לתעלת סואץ, השני לים התיכון.
"הבסיסים אמנם אדמה בריטית", אומר זארונאס, "אבל הם לא יכולים לתפקד בלי התמיכה של העם והממשלה בקפריסין. הבריטים צריכים את התשתית ומתחשבים בצרכים שלנו. לדוגמה, ב-2012 קפריסין ביקשה מבריטניה לא להשתמש בבסיסים האלה כדי להפציץ בלוב. מאוד לא רצינו להיות מעורבים והיו לנו אז קשרים טובים עם קדאפי. הבריטים הסכימו. גם היום, אם נבקש מהבריטים לא לעשות בהם שימוש, הם יסכימו. אחרי 7 באוקטובר נעשה שימוש בבסיסים הבריטיים כדי להעביר חימושים לישראל, בהסכמת קפריסין, ואז חיזבאללה לא איים. היום הם מאוימים יותר, אז מגיבים באיום חזרה.
"בסוף, האינטרס הכללי של כל הצדדים היה להמעיט באיום. כולל של החיזבאללה. אם חיזבאללה יעשה דבר כזה, כלומר לתקוף מדינה באיחוד האירופי, יהיה לו הרבה מאוד מה להפסיד - לו ולכל לבנון - כולל סיוע בינ"ל. הוא חלק מהמשטר שם ויש לו אחריות. גם הוא לא רוצה מלחמה".
אתה גורם להם להישמע מאוד הגיוניים.
"כי הם כאלה, עד גבול מסוים. ונכון - עם כל זאת, קשה להתנבא מה עובר אצלם בראש. המצב רע ויכול להיות שהם יעדיפו להשמיד את עצמם עם האויבים שלהם, זו המנטליות שלהם, של השהידים. זו לא דרך המחשבה שלנו. אנחנו אוהבים את החיים.
"אנחנו בתקופה מסוכנת. יש כוחות שרוצים להשתלט על האזור, כמו טורקיה - וזה הפחד הגדול ביותר שלנו - והם אגרסיביים. אז גם אנחנו צריכים להיות חזקים. השנה אנחנו מציינים 50 שנה לכיבוש הטורקי. זה גורם לאנשים לחשוב מחדש על הדרך שעשתה קפריסין מאז ועל ההחלטות שנעשו. הדור החדש שואל שאלות על החלטות העבר, כמו ללכת עם המדינות הלא-מזדהות. הפסדנו שליש מהמדינה שלנו.
"אנחנו מבינים שקפריסין צריכה בעלי ברית חזקים. גם התמיכה שלנו ביוון לא בטוח שהוכיחה את עצמה - פעם היא אולי הייתה חזקה, אבל עכשיו היא חלשה, בטח ביחס לטורקיה. היא לא תוכל להגן עלינו מפלישה ואנחנו מבינים שאנחנו צריכים
עוד בני ברית, כולל ישראל, צרפת, ארה"ב, בריטניה - זאת הברית החשובה לנו היום. הפחד מפלישה טורקית אמיתי וחזק פה, אבל היום אנחנו לא לבד. אנחנו חשובים לאחרים".
מאוחר יותר בערב אני משוחח עם גורם בכיר בצבא הבריטי, שמאשר את המסקנות של זארונאס. "כמובן, קשה לדעת מה עובר לנסראללה בראש, אבל גם ההערכה שלי היא שמדובר בצעד אסטרטגי והוא לא מעוניין להפציץ את קפריסין. ההערכה היא שהוא בטח לא מספיק מטורף כדי לתקוף בסיס בריטי. זו באמת תהיה טעות חייו. האיום של נסראללה חושף עד כמה הוא מודאג ממלחמה גדולה עם ישראל. התוצאה של מלחמה כזו תהיה אחת: ניצחון ישראלי, בעזרת בנות בריתה".
יש באוויר דינמיקה של לקראת מלחמה אזורית כוללת, שלא לומר מלחמת עולם שלישית.
"אתה צודק. אפשר בהחלט לראות את הדינמיקה הזו נבנית. כל הכוחות מתאספים. בצד אחד איראן, רוסיה, טורקיה, ומאחורה סין - שגם היא הצטרפה לאיומים כמה ימים אחרי חיזבאללה - מצד שני, ארה"ב ובריטניה שמגינות על ישראל. אפשר לטעון שהקונפליקט האזורי כבר מתרחש. אבל זה לא חייב להתפתח למלחמת עולם, כן? לרוסיה אין משאבים לעוד מלחמה, לדעתי לסין אין כוונה כזאת. השאלות שנשארו הן איראן והאם חיזבאללה הלכו רחוק מדי. לדעתי, ישראל תעדיף שלא להיכנס למלחמה כזו, אבל כן - לפעמים לדינמיקה יש חיים משלה".
מלחיץ.
"זו תקופה מלחיצה. ועדיין, להערכתי הסבירות נמוכה. לא תמיד התרחיש הגרוע ביותר הוא זה שיתגשם".
השיחה עם הקצין הבריטי - ובעיקר הניגוד שלה לניסיונות ההרגעה שחוויתי עד אליה - מבריחה אותי לפאב על החוף, שם אני פוגש חבורת צעירים קפריסאים מדור הטיקטוק שמעידים על עצמם שהם אוהבים את ישראל והכל, ועם זאת טוענים שישראל רצחה 140 אלף פלסטינים בעזה ושלא היו מקרי אונס של חמאס. אני מראה להם את הנתונים, אבל ממתי נתונים שיכנעו אי פעם מישהו? אנחנו ואתם החברים הכי טובים, אומרים הקפריסאים ומזמינים אותי לבירה.
מלבד מראות המלחמה, יש עוד גורמים שפוגעים בתמיכה הציבורית הקפריסאית בישראל. בחודש הבא, ב-20 ביולי, תציין קפריסין 50 שנה לכיבוש הטורקי. ב-1974 פלשה טורקיה לקפריסין וכבשה 37 אחוזים מהאי, בצפון. הכיבוש הזה הוא טראומה לאומית ופצע פתוח בנפש הקפריסאית. 1,619 קפריסאים - חיילים, נשים וילדים - עדיין נעדרים מאז. מאות אלפים פונו מבתיהם, במעין נכבה קפריסאית, ונאלצו להשאיר מאחור את אדמותיהם ורכושם. עד היום אף מדינה בעולם, מלבד טורקיה, לא מכירה בחלק הכבוש של קפריסין כמדינה.
מה שמטריף את הקפריסאים זה שישראלים - ולא רק - קונים שם נדל"ן בזול. נדל"ן ששייך לקפריסאים. כל מי שאני מדבר איתו, מגיע בתוך דקה וחצי לנושא הכואב הזה.
"זה שאזרחים ישראלים קונים נדל"ן בחלקים הכבושים של קפריסין", אומר קוליאס, "זו בעיה חמורה מאוד". על המפה הוא מראה לי את הנחלה של משפחתו שנגזלה ממנו. "אם הם קונים פה, אין לנו שום בעיה כמובן - אבל שם זה שונה לחלוטין. ישראלים קונים את האדמות שלנו בצורה לא חוקית. זה לא נגד ישראל", הוא מבהיר, "זה נגד כל מי שקונה שם קרקעות. זו לא התנהגות שאנחנו מצפים לה מחברים שלנו".
קוליאס ואחרים ממש דומעים כשהם מדברים על הצפון הכבוש. כמה יפה שם, כמה צלולים המים, כמה טעימים הפירות, כמה גבוהים ההרים.
בספטמבר 23' פורסם בעיתון קפריסאי תחקיר על הזרים שרוכשים נכסים בשטחים הכבושים. בעיקר ישראלים, אך גם רוסים, בריטים ואיראנים. בידיעה צוין כי באמצעות כ-2,000 חברות הנשלטות על ידי בעלי מניות ישראלים נרכשו 25 אלף דונם בשטחים הכבושים.
באותו חודש ביקר נתניהו בקפריסין ובראיון לעיתונאית אלי קודג'אמאני ברשת "אנטנה" התבקש להתייחס לנושא. "אין לנו מדיניות של הגבלת אנשי עסקים ישראלים", אמר. "הם יכולים ללכת לכל מקום בעולם, והם עושים זאת". זה ממש לא הרגיע את הקפריסאים. גם נשיא קפריסין העלה את העניין בפני נתניהו כשביקר בישראל. נתניהו הבטיח לבדוק ולחזור אליו. זה לא קרה.
בתקשורת הקפריסאית והיוונית זכה ראש הממשלה לביקורת נוקבת: "מר נתניהו אינו יכול לקבוע שאין מדיניות הגבלה, כאשר אזרחי ארצו מבצעים מעשים בלתי חוקיים ברכוש גזול. לא מדובר ב'פעילות עסקית חופשית' של הישראלים, אלא במדיניות של סובלנות לפעילות בלתי חוקית, המשפיעה גם על ארצו. נתניהו לא יכול לדרוש מקפריסין דברים כאלה ואחרים ומצד שני לאפשר את הנצחתו של נושא קריטי מבחינתנו. תל-אביב, למען האינטרס שלה, מפתחת יחסים טובים עם יוון וקפריסין ובמקביל מפלרטטת עם טורקיה הכובשת".
אגב, באותו ראיון עם קודג'אמאני הונח לפני נתניהו מידע שלפיו ישראלים משתפים פעולה בשטחים הכבושים עם איראנים. נתניהו מיהר לציין שיש חוק האוסר על שיתוף פעולה עם איראנים, אבל דבר לא נעשה. חודש אחר כך הגיע 7 באוקטובר, והכל נשכח.
רק בשבוע שעבר פורסם כי איש עסקים ישראלי, שמעון מיסטריאל אייקוט, בן 74, מייסד חברת הפיתוח והבנייה הבינלאומית "אפיק", נעצר בקפריסין בחשד לסחר בלתי חוקי בקרקעות יווניות בקפריסין הטורקית. מאז הוא מוחזק בבית סוהר בבירה ניקוסיה.
בתקשורת הקפריסאית דווח שצו מעצר הוצא גם נגד יעקב אפיק, בנו של אייקוט, ואדם נוסף בשל מעורבותם בפרויקטים בצפון קפריסין הכבושה. בית המשפט סירב לשחרר את אייקוט. משרד החוץ הישראלי מטפל בעניינו. זה רק מראה כמה קריטי הנושא לקפריסאים - וכמה בישראל עיוורים לרגישויות של האחר, כולל החברים הקרובים ביותר שלנו.
אין אדם שדיברתי איתו בקפריסין - ממוכר בפיצוצייה ועד לחבר הפרלמנט - שהנושא לא מעסיק אותו. את כולם אני שואל את מה שהם שואלים אותי על ישראל והפלסטינים: האם אתם רואים פתרון באופק. התשובה זהה: לא. רק מידת הפרנויה משתנה בין אלה החושבים שטורקיה עדיין זוממת לכבוש את כל האי, ובין אלה שסתם מיואשים מהמצב.
נוסף לעסקאות בשטחים הכבושים על ידי טורקיה ולמראות המלחמה, יש דבר נוסף המכרסם ביסודות התמיכה הקפריסאית בנו. בהרבה שיחות עם קפריסאים אפשר היה לחוש בניחוחות קלושים, אבל מוכרים, של אנטישמיות: "הישראלים עשירים מאוד", אמרו לי, "הם קונים פה את כל הנדל"ן. יש להם מיליונים". הכתבות בתקשורת הישראלית מתייחסות לקפריסין כאל "הזדמנות" נדל"נית בלבד, ומבטיחות הרים וגבעות - אבל בביקור הקצר שלי נוכחתי שיש לזה גם צד שני.
לא רק הטילים של נסראללה מאיימים על קפריסין מכיווננו. האיום העיקרי של חיזבאללה (ואיראן) על האי אלה פיגועי טרור. בחוף מקנזי, אחד מהחופים היפים בעיר, אני פוגש את העיתונאי קוסטיס קונסטנטינו, כתב ופרשן לרשת ERT היוונית וגם כותב לכלי תקשורת בגרמניה. סרט צהוב של החטופים צמוד לחולצתו, צמיד צהוב על פרק כף ידו. הוא פרו-ישראלי בערך כמוני, אולי אפילו קצת יותר. רק שבוע קודם חזר ממשימה עיתונאית בישראל. היה בקיבוצי העוטף, בגבול הצפון. בגלל תמיכתו בישראל כבר קיבל איומים על חייו, ככל הנראה מגורמים איראניים.
מולנו החוף מלא במבלים, מעלינו נוחתים מטוסים בשדה התעופה הצמוד. קונסטנטינו מספר על הפגנה פלסטינית שנערכה כבר ב-7 באוקטובר, פלסטינים חילקו ממתקים (בלי לומר מדוע ולמה).
"ההיסטוריה מלמדת אותנו שקפריסין תמיד נגררה לעימותים במזרח התיכון", מזכיר קונסטנטינו. הוא שותה קפה, אני שותה את הבירה המקומית KEO, אחלה בירה. "הכל הרי כל כך קרוב. אנחנו חלק מכל מה שקורה, נרצה או לא. במלחמת לבנון הראשונה היו פה פיגועים של אש"ף. גם בשנים האחרונות נמנעו כמה פיגועי טרור מתוכננים נגד יהודים וישראלים".
רק בשנה שעברה פורסמו שני מקרים: בדצמבר 23' סיכלו גופי הביטחון בקפריסין, בשותפות עם המוסד, חוליה שתיכננה לפגוע ביהודים וישראלים השוהים באי. כמה חודשים קודם, ביוני 23', דווח כי סוכל פיגוע איראני נגד ישראלים השוהים בלימסול.
"לגבי נסראללה, אנשים פה לא רוצים להאמין שזה יכול לקרות. יש לנו מנטליות של הדחקה", אומר קונסטנטינו. "לדעתי האיום האמיתי הוא פיגועי טרור בקפריסין. איראן פעלה ופועלת פה כבר הרבה שנים. אני לא חושב שהם יפציצו אותנו, אלא יעשו פיגועים - וזה יכול לפגוע מאוד באי שלנו, שחי על תיירות".
בערב האחרון שלי בקפריסין היה חג נוצרי - הגרסה הקתולית של שבועות: אצלנו זה מתן תורה, אצלם זה ירידת רוח הקודש. אני יושב לי בטברנה ואוכל קבב ופתאום: זיקוקים! קולות פיצוצים עזים נשמעים. בארץ הייתי בטח נלחץ, אבל פה זה לא מזיז לי, אפילו משמח אותי. מסביב כולם שמחים וטובי לב. אני מביט לשמיים המוארים בשלל צבעים. כמה מהר נקנית השלווה בחזרה. מתי לעזאזל זה יקרה גם לנו.
