פערים אדירים – שמגיעים לעיתים עד ליותר מ-70 אחוזים – בין טענות מדינת ישראל לגורמים בינלאומיים אחרים, לגבי היקף הנזק האמיתי ברצועת עזה מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל.
מנתונים רשמיים של צה"ל, שנחשפים לראשונה ב-ynet, עולה שרק 16% ממבני הקבע ברצועת עזה נהרסו מתחילת המלחמה ב-7 באוקטובר 2023, עד לחודש שעבר. בנוסף, לפי נתונים אלו, צה"ל הרס בפעולותיו ההתקפיות 36% מהמבנים הארעיים ברצועה - דוגמת סככות, דירים, מאהלים ועמדות חקלאיות ששימשו מחבלים.
במספרים מוחלטים מדובר ב-35,952 מבני קבע שצה"ל הרס ברצועה, וב-84,276 מבנים ארעיים שנהרסו. לפי נתוני הצבא – בעקבות מיפוי דיגיטלי אווירי שבוצע במערך 9900 של אמ"ן בשמי הרצועה בשנה שקדמה לפרוץ המלחמה – ערב המלחמה היו ברצועת עזה 453,188 מבנים, 235,427 מהם ארעיים והיתר מבני קבע, בהם בתים, בנייני מגורים ומבני ממשל ועסקים.
נתוני צה"ל נכונים ל-21 במאי, וסביר שלא יהיה בהם שינוי משמעותי גם בהמשך, שכן צה"ל צפוי לסיים בתקופה הקרובה את הפעילות העצימה שנותרה לו במסגרת שלב ב' של הלחימה בחמאס – במרחב העיר רפיח. לאחר מכן גם ברפיח יעבור הצבא לשלב הפשיטות החוזרות, שכוללות גם פגיעה במבנים שבהם משתמשים מחבלים או כאלו שמסכנים את הכוחות, אך בהיקפים קטנים יותר ממה שהיה עד כה.
נתוני צה"ל קטנים באופן משמעותי מאלה של גופים שונים, בהם האו"ם וכן כלי תקשורת זרים, שפרסמו נתונים שגבוהים בעשרות אחוזים. כך למשל, בדוח מפורט של האו"ם שהתבסס על ניתוחי צילומי לוויין וצוטט בתקשורת הבינלאומית, נטען בתחילת החודש שיותר ממחצית ממבני הקבע ברצועה נהרסו ע"י צה"ל בחודשי הלחימה הארוכים, באופן שלא ניתן להשתמש בהם בשנית. פגז בודד או טיל קטן שהסב נזק למבנה, אך לא הוציא אותו מכלל שימוש, לא נכללו בנתונים אלו וגם לא בנתוני צה"ל, שמתייחסים להרס מוחלט – כלומר שיטוח של מבנה עד ליסודותיו או פגיעה משמעותית כמו הרס גרמי מדרגות וקירות המבנים באופן שמסכן כל אדם ששוהה בהם.
בעיתונות הבינלאומית הדיווחים היו אף חמורים יותר מאשר דוח האו"ם. ב"וול סטריט ג'ורנל" נכתב בדצמבר 2023 ש-70% מהמבנים ברצועת עזה נפגעו במלחמה ב"ממדי הרס שמזכירים את התקיפות ההרסניות של בעלות הברית בעיר הגרמנית דרזדן בסוף מלחמת העולם השנייה". לפי אותו דיווח בעיתון האמריקני, רוב בתי המגורים ברצועה ניזוקו או נהרסו. כלי תקשורת מערביים גדולים נוספים הציגו תחקירים דומים עם מספרי הרס אסטרונומיים.
אלא שבניגוד לדוח האו"ם ולתחקירים העיתונאיים הזרים, נתוני צה"ל מבוססים על איסוף חזותי כמעט יומי, שייעודי למטרה זו ונעשה על ידי כטמ"מים מתקדמים, רחפנים גדולים ותיעוד טכנולוגי קרוב ומשוכלל בתלת-ממד, חלקו גם בגובה הרחוב – ולא רק בעזרת צילומי לוויין. לכן, לא מופרך להניח שנתוני צה"ל קרובים יותר למציאות, והם עשויים גם להיות מוצגים לטריבונלים הבינלאומיים ולוועדות החקירה הזרות שיחקרו את צה"ל ואת מדינת ישראל בסיום הלחימה, שלב שבו גם יורשו להיכנס לשטח הרצועה גורמי חקירה זרים מארגונים בינלאומיים.
אלפים מהמבנים שנהרסו על ידי צה"ל לא שייכים בהכרח למחבלים או לחמאס, אלא נמצאים בקרבת הגבול עם ישראל, וצה"ל משמיד אותם כדי לייצר אזור חיץ בין הנגב המערבי לבין ערי וכפרי רצועת עזה. מדובר ברצועת שטח ברוחב של כקילומטר אחד בממוצע, בשטח העזתי, בקרבת גדר הגבול הנוכחי. המהלך זוכה להתנגדות חריפה מצד ארה"ב והקהילה הבינלאומית, שכן הוא כולל הפקעת אדמות פלסטיניות בהיקף גדול, ובהן שטחים חקלאיים של העזתים.
צה"ל השלים עד כה את מרבית הריסות הבתים במקומות אלו, שמהם ניתן היה לשלוט בתצפית ובאש על היישובים הישראליים מולם. כך למשל, שוטחו מאות מבנים בשכונות שג'אעיה ודרג' תופאח הסמוכות לנחל עוז, והופצצו מגדלים משכונת הקצינים שבבית חאנון, שחלשו על שדרות הסמוכה.
צה"ל גילה בחודשי המלחמה את היקף בתי הטרור ברצועה באופן שאף מודיעין לא חזה: חמאס, לפי עשרות מפקדים שניהלו את הלחימה בשטח, השתמש כמעט בכל בית ומבנה בשכונות שבהן תמרן צה"ל, לטובת אחסון אמצעי לחימה, הכנת עמדות קרב וחמ"לים לניהול הלחימה. הכוחות הרסו כל בית כזה, כאשר פגזי הטנקים הסבו נזק קל יותר למבנים, ופצצות חיל האוויר נשמרו לתקיפת אלפי בניינים בעלי ערך מבצעי רב יותר. גם דחפורי ה-D9 של חיל ההנדסה – משאב מוגבל במלחמה שעליו "רבו" לא מעט מ"פים ומג"דים – הרסו לא מעט מהמבנים לצד הסיוע שהעניקו באיתור ובפגיעה בערי הטרור שחמאס בנה מתחת לקרקע.
הצורך האדיר באמצעי הרס תשתיות הטרור העצומות הוביל לרכש מוקשים ויכולות נפיצות ישנות ממדינות שונות, ואף לצעד שנוי במחלוקת שנאסר בהמשך על ידי המפקדים הבכירים בצבא: חיילים ששרפו בתי מחבלים כי לא מצאו דרך אחרת להרוס אותם.
פורסם לראשונה: 00:00, 27.06.24
