כמות אדירה של משפטי מחץ נשמעו בתקשורת מאז פסיקת בג"ץ בנושא גיוס חרדים. הנה, השיטה החרדית נוצחה. בג"ץ, במופע נדיר של פסיקה בעלת קונצנזוס שמקיף את רוב המגזרים, מלבד המגזר החרדי - העז ללכת הכי רחוק אי פעם בסוגיית גיוס החרדים.
הפסיקה נחרצת, לא מותירה סדק להסדר חוקי מלבד גיוס בפועל של כל צעיר חרדי. הזכויות נשללו, התקציבים נאסרו. כה רחוק הלכו תשעת השופטים, עד שאפילו סגרו את הדלת בפני הסדרת חקיקה עתידית לגיוס חלק גדול מהצעירים החרדים והשארת האפשרות לחלק מבני הישיבות להמשיך בלימודם. ייקוב הדין המשפטי את ההר התרבותי שחוצץ בין החברה החרדית לצבא ההגנה לישראל.
החגיגות התקשורתיות נשמעו בהתאם למשק כנפיים חגיגי כזה של ההיסטוריה. בכל אולפן זכה בג"ץ לתרועות נדירות. כל מאמר פרשנות חזר על המנטרות המוכרות בדבר הצורך לגייס את כל החרדים, עכשיו ומיד. פוליטיקאים התחרו מי יאתגר את בג"ץ ויציע עוד צעדי הצקה, כמו למשל איסור הוצאת רישיון נהיגה. וכעת, השאלה היחידה שנותרה היא כמה חרדים עומדים להתגייס?
התשובה, לגודל הצער, היא שהפסיקה לא קידמה במילימטר את פתרונה של הסוגיה שקורעת את החברה. אם לנקוט לשון ציורית: היחידים שייהנו מפסיקת בג"ץ הם נטורי קרתא ונטורי קפלן. שופטי בג"ץ לא טרחו להכניס בפסק הדין משפט אחד של הבנה תרבותית לצורכי החרדים וחששותיהם, ואף לא מילה אחת של הכרה בעצם החשיבות בערך לימוד התורה. איפה שלא הצליחו עשרות הרכבים לפניהם, היכן שכשלו כל הממשלות ולא הצליחו כל הוועדות, היכן שכבר 76 שנים אין פתרון - באים השופטים בתפקיד סבא אליעזר, ואומרים: באנו למשוך בגזר, והפעם תראו שזה יצליח. ספוילר: הגזר יישאר באדמה.
האם משוכנעים השופטים שהדרך לפתרון עוברת בפסק דין שסוגר את הפתח אפילו בפני פשרה חוקית? ומה סבורה היועמ"שית שהזדרזה להשוות ולהעלות, בהודעתה כי אף נשות האברכים ייענשו באי-סבסוד לילדיהן במעונות? האם היא סבורה כי שלילת זכויות תגרום לחרדים להפעיל ווייז בדרך לבקו"ם?
מא בישראל שיש לה ילדים; תינוק קטן שאמא שלו עובדת; הזכויות של שניהם יישללו, הם לא יזכו לכל מה שאמא וילד זוכים לו במדינת ישראל - כי האבא הוא אברך שלומד בישיבה
נחזור שנית: אמא בישראל שיש לה ילדים; תינוק קטן שאמא שלו עובדת; הזכויות של שניהם יישללו, הם לא יזכו לכל מה שאמא וילד זוכים לו במדינת ישראל - כי האבא הוא אברך שלומד בישיבה. זה כל כך אבסורדי, שאפילו בג"ץ בגלגול קודם הקפיא זאת מרוב מבוכה. עכשיו עוסקים בלחנך. בלשבור. בלהנחית כמה שיותר מהלומות על גבו של מגזר, שאולי יסכים ללכת לבקו"ם מרוב רדיפות. הניסיון מלמד שהכוונה להוביל מהלכים חברתיים בהנפת גרזן הולידה הסתגרות ונסיגה של תהליכים מבורכים שכבר החלו.
אריה ארליךאת השורות הללו אני כותב מניו-יורק, כחלק ממשלחת ראשי הישיבות החרדים לגיוס תקציב אלטרנטיבי, ממקורות פרטיים, עבור עולם הישיבות. 107 מיליון שקלים גויסו עד כה, בשבוע אחד, כתחליף לברז הממשלתי שנסגר. המערך הזה, ככל שיצליח, הוא אולי בשורה עבור עולם הישיבות - אולם אינו בשורה עבור המדינה. ניתוק התלות בין המוסדות החרדיים למדינה משרת את הקצוות. את אלו שחפצים בניכור.
הדרך לפתרון עוברת בגזרים והטבות למשרתים מכל המגזרים. המקלות לא הוכיחו את עצמם מעולם. נדרש שיח בוגר ואחראי, בגובה העיניים ובהבנה הדדית של החששות והפחדים. הגונֵי כל הצדדים - ההיסטוריה קוראת לכם, זה הזמן שלכם להשמיע קול מאחד, לשבת לשולחן ולהוביל מהלך של פתרון.
פורסם לראשונה: 00:00, 27.06.24
