אחרי שלא נפגשו כל השנה, מאז שנעקרו מהמשחקים, מהחצר ומארגז החול והתפזרו עם הוריהם בכל רחבי המדינה, ילדי גן נרקיס שבקיבוץ הגושרים נפגשו ביום שישי ו"חגגו" את סוף שנת הלימודים. הבוקר ייפרדו ילדי גן המפונים שבמלון סלינה במושבה מגדל, והקהילה שבנו מפוני הצפון במלון שוב תתפרק.
מרבית הילדים לא יודעים היכן ילמדו ב-1 בספטמבר ומי יקבל את פניהם בהתרגשות בפתח כיתה א', כשהממשלה צפויה בימים הקרובים להאריך בפעם הרביעית את פינויים של יותר מ-61 אלף תושבי יישובי גבול לבנון מבתיהם, וכמו בפעמים הקודמות לספק להם ודאות זמנית של שבועות ספורים - עד 31 באוגוסט.
אלה בת השש עדיין מודיעה חגיגית בכל בוקר לאמא שלה, הילה גבע, ש"היום אנחנו חוזרים הביתה". עד לפני ארבעה ימים עוד לא ידעו הוריה לאן יעברו לאחר שהחליטו לעזוב את מלון המפונים, וכעת התחנה הבאה בחייהם היא יחידת דיור קטנה ששכרו בראש פינה. אלה תלמד בבית הספר הדמוקרטי בקיבוץ עמיר. "בעלי בכיתת הכוננות של הקיבוץ ואני עובדת במועצה האזורית גליל עליון, ואחרי כל התקופה הקשה הזאת תחת אי-הוודאות החלטנו להתקרב הביתה, לגליל". סיפרה הילה. יש להם עוד שני ילדים, בני 10 ו-13. "אלה מוכנה לחזור לחדר שלה היום, אבל בן העשר לא מסוגל".
"אנחנו כבר תשעה חודשים חיים את הכאן ועכשיו ולא יכולים להסתכל קדימה ולייצר לנו את המציאות", מוסיפה הילה. "אנחנו מרגישים לבד, בלי ממשלה ובלי פיקוד העורף ובלי מי שייצר לילדים שלנו מסגרת ויציבות, גם בשנה הבאה. קשה לנו. היינו בצמיחה ובגדילה בקיבוץ הגושרים עד המלחמה, ועכשיו אנחנו חווים שוב ושוב פרידות מקהילה שמתפרקת. אבל חייבים להאמין בטוב שיש ובאנשים הטובים שעזרו ותמכו בנו לכל אורך הדרך. אני רוצה שלא ישכחו אותנו כאן. שיחזירו אותנו למקום הבטוח שלנו, הבית".
במלון סלינה התארחו מפונים מהגושרים ומקריית שמונה, וכעת הם מבקשים לצאת מהמלון ולהשתקע במקומות זמניים. בני משפחת גביש נשארים באזור וישכרו דירה במושב רמות. "רצינו לחזור הביתה אבל אנחנו מבינים שזה לא אפשרי כרגע כי אף חברת הסעות לא מוכנה להיכנס לקיבוץ ולקחת את הילדים לבתי הספר ביישובים הסמוכים שלא פונו", הסביר האב דרור. "אנחנו מנסים לייצר ודאות איפה שאין. היה הרבה יותר טוב אם היינו מבינים שיש איזשהו כיוון בכלל למה שקורה בצפון, אבל אף אחד לא מנהל את האירוע הזה. זה לא דחוף ולא משנה לממשלה אם נחזור באוגוסט או בספטמבר או בדצמבר".
בתו ענבר עדיין לא מכירה את המחנכת שתחכה לה בבית הספר הזמני ברמות. "אני מקווה שהיא נחמדה מאוד", אמרה, וסיפרה: "אני הכי מתגעגעת לתיבת האיפור בחדר שלי בבית בהגושרים. יש לי תיבה ענקית שאבא ואמא לא נתנו לי להביא. אני רוצה לחזור לחדר שלי וללמוד בבית הספר ליד הבית".
יפתח בן עמי ילמד בשנה הבאה בבית הספר למפוני כפר גלעדי, שבמועצה האזורית פתחו לו שלוחה בכפר בלום. משפחתו החליטה לעשות מעשה ולא לחכות לממשלה שתקרא לעקורי הגליל לשוב הביתה. "אנחנו לא רוצים להתחיל את החיים במקום אחר ושוב להיטמע בקהילה, אלא לחזור לבית שלנו", אמרה אימו רווית. יש לה עוד בן שעולה לכיתה ד' ובת שעולה לכיתה ט'. "כל עוד המצב ממשיך כמו שהוא ואין הסלמה דרמטית, הכי בטוח להיות בבית. אם יקרה משהו נבחן את המצב אז. אני רוצה לקבל החלטה מהבית שלי ולהחזיר את השליטה לחיים שלי. יפתח ילמד יחד עם החברים שלו, ובבוא היום ישוב איתם ביחד לבית הספר בקיבוץ שפונה. ברגע שקיבלנו את ההחלטה כל המשפחה נרגעה". יפתח אישר: "אני רוצה כבר לחזור. אנחנו פה יותר מדי זמן".
פורסם לראשונה: 00:00, 30.06.24
