כתשעה חודשים לתוך המלחמה, הקואליציה ממשיכה לקדם הצעות חוק שמשמעותן על-פי מערכת המשפט - קידום המהפכה המשפטית. בין היתר מדובר כעת בשליטה על מינויים בשירות המדינה ובאפשרות לקדם הליכים לפיטורי שופטים.
3 צפייה בגלריה
מבקש לשנות את שיטת בחירת נציב תלונות הציבור על השופטים. רוטמן
(צילום: אלכס קולומויסקי)
יו"ר ועדת החוקה של הכנסת, ח"כ שמחה רוטמן, תובע את הגעתה האישית של היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה לדיון, שייערך מחר (שני) באולמו על מינוי נציב שירות המדינה הבא. זאת לאור התנגדותה שראש הממשלה בנימין נתניהו יבחר את הנציב באופן אישי. על-פי הנוהג, את היועמ"שית מייצגים בוועדות הכנסת המשנים שלה. רוטמן אף גייס לנושא את שר המשפטים יריב לוין, ששיגר בסוף השבוע מכתב ליועמ"שית בדרישה שתתייצב לדיון.
הדיון מחר קשור במאבק משולב שמנהלת בהרב-מיארה נגד המהפכה המשפטית. מוקדם יותר, היום, צפויה להיות מאושרת בוועדת השרים לענייני חקיקה, בתמיכת לוין, הצעת החוק של רוטמן המבקשת לשנות את שיטת בחירת נציב תלונות הציבור על השופטים: להעבירה לבחירת הכנסת בהליך חשאי, ולוודא שהנציב לא יהיה שופט עליון בדימוס. הרשות השופטת רואה בהצעה אמצעי להדחת שופטים על-ידי פוליטיקאים.
החשש: פוליטיזציה
במכתב ששיגרה היועצת לנתניהו היא קבעה כי יש מניעה משפטית למנות נציב שירות מדינה שלא הומלץ על-ידי ועדת איתור בהליך תחרותי. בכך דחתה פנייה מצד מזכיר הממשלה יוסי פוקס, על דעת נתניהו, למנות נציב באופן ישיר על-ידי ראש הממשלה. לדברי בהרב-מיארה, הליך מינוי תקין והולם של הנציב הבא דורש הקמת ועדת איתור בראשות שופט עליון בדימוס. היא מזכירה כי ב-2018 סוכם בממשלה שיש לבחור נציב בדרך זו, נוכח מאפייניה הייחודיים של המשרה וחובת הנציב לפעול בממלכתיות ובאופן בלתי תלוי והשפעתו העמוקה על השירות הציבורי.
בחוות דעתה מבהירה מיארה כי נציבות שירות המדינה היא ארגון מטעם הממשלה לתכנון ולניהול ההון האנושי והמערך הארגוני בשירות המדינה, שכולל עשרות אלפי עובדים שמועסקים בעשרות גופים ממשלתיים. תפקידיה העיקריים הם ניהול התקנים של הגופים הממשלתיים, מינוי וקליטה של עובדים, קביעת מסלולי קידום, הכשרת עובדי מדינה וטיפול ברווחתם. הנציב, העומד בראש הנציבות, ממונה על-ידי עובדי המדינה ומשמש כגורם בעל הסמכות הבכירה ביותר בתחום כוח האדם בשירות המדינה. הוא אחראי להבטיח את אופיו הממלכתי והמקצועי של השירות, ונדרש לא פעם לעמוד בפני לחצים פוליטיים. מדובר בשומר סף לכל דבר ועניין. בשל כך, בהרב-מיארה כותבת כי דרך המינוי הטובה ביותר היא באמצעות ועדת איתור, שתבחן מועמדים שונים ותביא את המלצתה בפני ראש הממשלה.
שינוי כללי המשחק
במקביל, בצעד חסר תקדים, מבקשת הרשות השופטת בראשות ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון עוזי פוגלמן למנוע את קבלת הצעת החוק של רוטמן לשנות את דרכי בחירת נציב התלונות על השופטים.
"נראה כי החריגה מהנוהג ארוך השנים מאז הקמת הנציבות, ולפיו לתפקיד הרם ממונה שופט בית משפט עליון בדימוס, מהווה ניסיון נוסף לפגוע במעמדו של בית המשפט העליון ובאמון הציבור במערכת המשפט", כתב היועמ"ש של הנהלת בתי המשפט, ברק לייזר, למשנה ליועמ"שית.
לייזר פנה אליה במקום ללוין משום שזה תומך בהצעה שתועלה היום בוועדת השרים לחקיקה. "הפרה חוזרת ונשנית, כמו גם ניסיון שיטתי של שינוי הכללים הנהוגים, פוגעים במעמדו של בית המשפט, באמון הציבור ובעצמאותו", הוסיף. "נוכח החשש המשמעותי לפגיעה בעצמאות הנציב, קיים קושי שלא לראות בהצעת החוק חלק מתהליך השינוי המשטרי המבקש להחליש את כוחה של הרשות השופטת".
רוטמן מציע שהנציב יתמנה בידי נשיא המדינה לפי בחירת הכנסת, שתתקיים בהצבעה חשאית. הצעת מועמד לכהונת הנציב תכלול את שמו, פרטיו האישיים ואת הסכמתו לכהן בתפקיד. היא תוגש בכתב ליו"ר הכנסת בידי שר המשפטים או עשרה חברי כנסת. במקרה שבו יהיו שני מועמדים או יותר, ייבחר המועמד שיקבל את קולותיהם של 70 חברי כנסת.
"הצעת החוק מבטלת את שיטת הבחירה הקיימת, ומעבירה את סמכות מינוי נציב תלונות הציבור על השופטים מידי הוועדה לבחירת שופטים לידי חברי הכנסת", נטען מטעם הרשות השופטת. "העברת סמכות המינוי לידי הכנסת משנה את האיזון העדין הקיים כיום בין הרשויות, ומעבירה את סמכות המינוי לגורמים פוליטיים שאין להם היכרות עם מערכת המשפט. זאת, בעוד הנציב אמור להיות גורם מקצוע, ניטרלי ועצמאי בפעולותיו".
זאת ועוד: הצעת החוק מגלמת חשש לפגיעה משטרית עמוקה. "אחד הגורמים המוסמכים להציע לוועדה לבחירת שופטים את הדחתו של שופט מכהן הינו נציב תלונות הציבור על השופטים", צוין. "שליטה פוליטית במוסד הנציב מן הסוג המוצע בהצעת החוק הינה פתח לקידום הליכי הדחה פוליטיים של שופטים".
לעמדת הרשות השופטת הצטרפה היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה. "יש בהליך המוצע כדי לפגוע במוסד הנציב ובאמון הציבור בו, ולהוביל לפגיעה בעצמאותה של הרשות השופטת ולהחלשתה, אף שלא ברור מהי ההצדקה לכך ואיזו תכלית עקרונית או מעשית הדבר משרת", כתבה. "בכלל זאת, הליך המינוי המוצע רחוק, בלשון המעטה, מלהבטיח כי לתפקיד החשוב והרגיש ייבחר אדם בעל כישורים הולמים וניסיון מקצועי הולם, ולמעשה לא הוצעו ערובות פרוצדוראליות או מהותיות לשם כך. כמו כן, הצעת החוק נועדה, לכאורה, להוביל למצב שבו לא תיווצר סיטואציה של אי-מינוי נציב לאורך תקופה ארוכה, אך מנגנון הבחירה המוצע עלול, בהסתברות של ממש, להוביל למבוי סתום מתמשך, וזוהי אחת הדוגמאות לחוסר קוהרנטיות בהצעת החוק".
לפי היועמ"שית, "היעדר הסכמות קונקרטיות בין השר לבין ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון בנוגע למינוי הקרוב איננו מצדיק חקיקה שמשנה מהיסוד את דרך המינוי של הנציב. בכל מקרה, יש בכך משום 'שינוי של כללי המשחק תוך כדי המשחק', תוך כדי הליך המינוי של הנציב הבא. שינוי כה יסודי של הליך הבחירה של תפקיד חשוב ורגיש ואמות המידה לבחירתו, ראוי שייעשה מתוך ראייה כללית ומעמיקה, הצופה פני עתיד. זאת, תוך קיום עבודת מטה סדורה שתבהיר מהי ההצדקה לשינוי המצב הקיים (אם בכלל), ומהם האמצעים ההולמים לשם כך, ולא מתוך ראייה צרה של אינטרסים רגעיים של נקודת זמן מסוימת, אגב מחלוקת קונקרטית ביחס למינוי הקרוב".
פורסם לראשונה: 00:00, 30.06.24
